תאריכים וזמנים הלכתיים לשנת 2024
15.10.2023 – 16.9.2023 (למנינם) – א’ תשרי – ל’ תשרי תשפ”ד
מתי (תאריך ושעה) ראש השנה 2024? (עדיין בעריכה)
מתי תקיעת שופר השנה 2024? (עדיין בעריכה)
מתי עושים “תשליך” השנה – 2023?
מתי הם עשרת ימי תשובה בשנת 2023?
מתי מתחיל ומסתיים צום גדליה 2023?
מתי מתחיל ומסתיים צום יום כיפור 2023?
מתי התאריכים של חג הסוכות השנה – 2023?
13.11.2023 – 16.10.2023 (למנינם) – א’ חשון – כט’ חשון תשפ”ד
יום יא חשוון, 25 באוקטובר בלילה (ו-26 באוקטובר ביום), יום ההילולא של רחל אמנו.
12.12.2023 – 14.11.2023 (למנינם) – א’ כסלו – כט’ כסלו תשפ”ד
סגולת השעה התשיעית (9 דקות) ביום ט’ כסלו
התאריכים מתי (ועד מתי) חנוכה 2024? (עדיין בעריכה)
מתי זמן הדלקת נרות חנוכה 2024? (עדיין בעריכה)
10.1.2024 – 13.12.2023 (למנינם) – א’ טבת – כט’ טבת תשפ”ד
מתי מתחיל ומסתיים צום עשרה בטבת 2023 – תשפ”ד?
9.2.2024 – 11.1.2024 (למנינם) – א’ שבט – ל’ שבט תשפ”ד
8.4.2024 – 10.2.2024 (למנינם) – א’ אדר א – כט’ אדר ב תשפ”ד
מתי מתחיל ומסתיים צום תענית אסתר – 2024 – תשפ”ד?
התאריכים מתי פורים 2024 בכל מקום? ובירושלים? (עדיין בעריכה)
מתי קריאת המגילה 2024 ? (עדיין בעריכה)
8.5.2024 – 9.4.2024 (למנינם) – א’ ניסן – ל’ ניסן תשפ”ד
ספירת העומר 2024 – איזה יום היום? מתי? כל התאריכים, לוח זמנים
עד מתי אפשר למכור את החמץ פסח 2024 ? (עדיין בעריכה)
זמן איסור אכילת חמץ פסח 2024 (עדיין בעריכה)
עד מתי מותר לאכול חמץ לפני פסח 2024 (עדיין בעריכה)
התאריכים מתי (ועד מתי) פסח 2024 ? (עדיין בעריכה)
מתי מותר לאכול חמץ אחרי פסח 2024 ? (עדיין בעריכה)
6.6.2024 – 9.5.2024 (למנינם) – א’ אייר – כט’ אייר תשפ”ד
ספירת העומר 2024 – איזה יום היום? מתי? כל התאריכים, לוח זמנים
6.7.2024 – 7.6.2024 (למנינם) – א’ סיון – ל’ סיון תשפ”ד
מתי (תאריך ושעה) חג השבועות 2024? (עדיין בעריכה)
4.8.2024 – 7.7.2024 (למנינם) – א’ תמוז – כט’ תמוז תשפ”ד
מתי מתחיל ומסתיים צום י”ז בתמוז 2024?
3.9.2024 – 5.8.2024 (למנינם) – א’ אב – ל’ אב תשפ”ד
התאריכים שאסור לאכול בשר בחודש אב – בשנת 2023
ממתי מותר לאכול בשרי למחרת תשעה באב השנה 2023
ממתי מותר לכבס את הבגדים לאחר תשעה באב השנה 2023
התאריכים להתרת נדרים לשנת 2023
התאריכים שאסור לשמוע מוזיקה 2023
התאריכים שאסור להסתפר ולהתגלח 2023
15.9.2023 – 18.8.2023 (למנינם) – א’ אלול – כט’ אלול תשפ”ג
התאריכים להתרת נדרים לשנת 2023
לוח השנה העברי
מבוא
שלשה לוחות שנה עיקריים מוכרים לנו, הראשון הוא לוח השנה הגרגוריאני [הלועזי], המבוסס על מחזור השמש בלבד. השני הוא לוח השנה האסלאמי בה נוהגים הערבים כיום, המבוסס על מחזור הירח בלבד. השלישי והקדמון מבין כולם הוא לוח השנה העברי, המבוסס על שילוב מחזור הירח ומחזור השמש גם יחד.
להלן נבאר את יסודות חישוב לוח השנה העברי ואת המקור והצורך בשיטת חישוב זו של שילוב מחזור הירח והשמש גם יחד. כמו כן נתייחס לשלבים השונים שעבר לוח השנה העברי עד שהגיע למתכונתו הנוכחית.
בנוסף נבאר גם יסודות נוספים בלוח השנה העברי, כגון מולד הלבנה, חשבון התקופות, עיבור החודש ועיבור השנה.
מסירת חשבון החודשים ועיבור השנים לידי חכמי ישראל
שמות פרק י”ב פסוק ב’: הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה.
במדרש תנחומא פרשת בא, נתן משמעות חדשה לפסוק זה באמצעות משל נפלא בזה הלשון:
ר’ יהושע בן לוי אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו, ‘אורלוגין’ [שעון] והיה מביט בו, והיה יודע איזו שעה של יום, כיון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לידך. כך הקדוש ברוך הוא היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר החודש הזה לכם.
בדברי המדרש מבואר שבמילים אלו שאמרה תורה החודש הזה לכם ראש חדשים – ראשון הוא לכם לחדשי השנה, מסר הקב”ה את כוח קידוש החודשים וחישוב החודשים והשנים לידי עם ישראל.
כן מצאנו בתורה לגבי חשבון המועדות, דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י ה’ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי [ויקרא פרק כג פסוק ב’], מבואר שנתנה התורה את כוח קידוש המועדות לידי עם ישראל.
כפי שדרשו בגמרא בר”ה כ”ד. אמר קרא וידבר משה את מועדי ה’ מכאן שראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. מנלן, אמר רב פפא אמר קרא אשר תקראו אותם, קרי ביה ‘אתם’. רב נחמן בר יצחק אמר אלה הם מועדי, ‘הם’ יאמרו מועדי, ע”כ.
עוד איתא, אמר רבי עקיבא “אתם – אפילו שוגגין, אתם – אפילו מזידין, אתם – אפילו מוטעין”. כפי שתמצת הרמב”ם במילים ספורות בהלכות קידוש החודש פרק ב’ הלכה ח’ “שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין”.
ובספר בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ב’ – פרשת החודש, מבאר בעומק העניין במסירת חשבון השנים לידי עם ישראל שהוא: לפי שהשינויים המתהווים בעולם הינם על פי חידוש מולד הלבנה לפי איזה רגע מזמן שליטת כוכבי הלכת מתחדשת הלבנה, לפ”ז נקבע השפעה על החודש אם יהיה קר או חם גשום או שחון, וכל זה מסר הקב”ה לעם ישראל לקבוע לפי קידוש החודש על ידם, עיי”ש. ויתכן לפ”ז לבאר מה שאמרו חז”ל שאין הקב”ה מקדש את החודש למעלה עד שבית הדין מקדש את החודש למטה, דהיינו שהקב”ה מקדש את החודש למעלה וקובע שיהיו כוחות הטבע נקבעים לפי זמן קידוש החודש על ידי בית הדין של מטה.
הכללים בקביעת לוח השנה העברי
למרות שמסר הקב”ה את כוח קידוש החודשים ועיבור השנים בידי חכמי עם ישראל, נתן הקב”ה כללים לחכמי ישראל לקידוש החודשים ועיבור השנים.
הכלל הראשון הוא: לקדש את החודשים בהתאם למולד הלבנה, וזהו שאמרה תורה החודש הזה לכם ראש חודשים, שקביעות ראש החודש נמסר בידי חכמי עם ישראל, אולם בהתאם למולד הלבנה. כפי שהביא רש”י בפירושו על התורה לפרשת בא פרק יב פסוק ב’ שהראה הקב”ה למשה רבינו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש.
ובמדרש איתא, נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש.
הכלל השני הוא: להתאים את החודשים למחזור השמש בכדי שיצא תמיד חג הפסח באביב, כפי שהזהירה התורה דברים ט”ז א’: “שמור את חודש האביב ועשית פסח לה’ אלוקיך כי בחודש האביב הוציאך ה’ אלוקיך ממצרים”. כלומר, על חכמי ישראל לדאוג לכך שבחישוב המועדות חג הפסח יחוג באביב.
שני כללים אלו יצרו את החובה לחשב את לוח השנה העברי בשילוב חשבון חידוש הירח, עם חישוב המחזור השנתי של השמש, וכפי שיבואר להלן.
חשבון החודש ועיבורו
יסודו של הלוח העברי הוא החודש, כפי שהתבאר לעיל התורה נתנה סמכות לחכמי ישראל לקדש את החודש אולם קידוש החודש הוא לפי זמן מולד הלבנה. כפי שמבואר בדברי המשניות בראש השנה ובדברי המדרשים שהבאנו לעיל.
אורך כל חודש על פי חשבון הידוע לנו מחז”ל הוא כ”ט ימים י”ב שעות ותשצ”ג חלקים [מתוך תתר”פ חלקים בשעה], דהיינו 29 ימים, 12 שעות, 44 דקות ו-3.33 שניות. [חז”ל לא היו מחלקים את השעה ל-3600 שניות אלא ל-1080 חלקים. שיעור זמן כל ‘חלק’ הוא 3 שניות ושליש].
אולם מאחר והחודש יכול להיות בנוי רק מימים שלמים, לפיכך החודש הוא לפעמים עשרים ותשעה ימים ולפעמים שלושים יום. חודש חסר הוא כ”ט ימים, חודש מלא הוא שלושים יום. כאשר באופן זה החודשים יוצאים מתאימים למולד הלבנה, וכאשר מצטבר שיעור יום נוסף מן הארבעים וארבע דקות הנותרות, מעברים חודש נוסף שיהיה חודש מלא של שלושים יום, ובכך יוצא שתמיד יהיה החודש תואם למולד הלבנה.
חשבון השנה ועיבורה
בחישוב שנים עשר חודשי הירח עולה כי שנה היא 354 ימים. אולם מאחר וכפי שהקדמנו התורה ציוותה אותנו לדאוג שחג הפסח יהיה בחודש האביב, ובהיות ועונות השנה נקבעות לפי מחזורה השנתי של החמה, לפיכך נולד הצורך בהתאמה בין חודשי הלבנה לבין מחזורה השנתי של החמה.
לפיכך, היות והמחזור השנתי של החמה, [מחזור בו כדור הארץ מסיים את סיבובו סביב השמש], הינו – 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות, 46 שניות. הרי לפנינו פער של כאחד עשר ימים כל שנה בין י”ב חודשי לבנה לבין שנת חמה.
על מנת להשלים פער זה ולדאוג שיחול חג הפסח בחודש האביב, בעת הקציר, קבעו חז”ל פעם בכמה שנים לעבר את השנה, דהיינו להוסיף חודש לבנה נוסף לשנה, כל כמה שנים.
חישוב עיבור השנים הוא במחזוריות של 19 שנים על פי החישוב דלהלן: הפער בין י”ב חודשי לבנה לבין שנת חמה עומד כל שנה על 11 יום. בחישוב ההפרש המצטבר ב-19 שנים נגיע ל – 209 ימים, ובחלוקה לחודשי לבנה שהם 29.5 ימים, נמצא הפער ב19 שנים עומד על שבעה חודשים.
נמצא, שבכדי להתאים את השנים הבנויות על י”ב חודשי לבנה – למחזור שנות חמה, עלינו להוסיף 7 חודשים בכל 19 שנים. חודשים אלה הם חודשי העיבור.
לפיכך בשנים גו”ח אדז”ט (שלישית, שישית, שמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה) בתוך מחזור בן 19 שנה, מוסיפים חודש נוסף בתוך השנה. החודש הנוסף הוא חודש אדר א’ והוא תמיד יהיה חודש מלא.
הלוח העברי – לעומת הלוח הנוצרי והמוסלמי
מן האמור למדים אנו כי הלוח היהודי משלב בתוכו את חשבון החודש הנעשה על פי הלבנה עם חשבון מחזור שנת החמה.
בדבר זה שונה הוא הלוח העברי מן הלוח המוסלמי הבנוי אך ורק על חודשי הלבנה, כך ששנה שלמה על פי המוסלמים היא 12 חודשי לבנה דהיינו 354 ימים. דבר זה גורם, שחגי המוסלמים נודדים על פני כל עונות השנה, ונסוגים לאחר בקצב של 11 יום לשנה, ולפיכך אינם במועד קבוע: בקיץ או בחורף.
כמו כן שונה הלוח העברי מן הלוח הנוצרי הבנוי אך ורק על פי חשבון שנת החמה, שהיא 356 ימים, בעוד חלוקת החודשים על פי הלוח הנוצרי, איננה קשורה לחודשי הלבנה כלל, ואין לה שום סיבת חישוב בהתאם ללבנה או לחמה.
קידוש החודש בזמן חז”ל – ובזמננו
מזמן ציווי התורה “החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה” ועד לדורם של האמוראים אביי ורבא, היו מקדשים את החודש על פי הראיה, כלומר על פי ב’ עדים שראו את החודש והגיעו לבית הדין והעידו שראו את החודש.
אולם בזמן הלל השני, מתוך ההבנה שלא יוכל להמשיך קידוש החודשים והמועדות בעם ישראל על ידי הסנהדרין לנצח, לאור מצבם הרעוע של כלל ישראל בצל הרדיפות והגזירות הקשות, וסכנת ביטול הסנהדרין. ייסד הלל ובית דינו את לוח השנה הקבוע, בו אנו משתמשים בעצם עד היום ממש, ועל פיו חודשי הלבנה קבועים הם ומסודרים אחד מלא והשני חסר, מלבד חודשים חשון כסלו אשר הם פעמים מלאים פעמים חסרים וגם זה על פי מתכונת קבועה מראש.
לפי חשבון הלוח שייסד הלל נשיאה ובית דינו: לעולם יהא חודש ניסן מלא, אייר חסר, סיון מלא, תמוז חסר, אב מלא, אלול חסר, תשרי מלא, חשון פעמים מלא פעמים חסר, כסלו פעמים מלא פעמים חסר, טבת חסר, שבט מלא, אדר א’ בשנה מעוברת מלא, אדר ב’ חסר.
כאשר הלל ייסד את לוח השנה הקבוע הוא קידש את כל ראש חודש עד שיבוא המשיח ויכונן את הסנהדרין מחדש, ויחזיר את קידוש החודש לסנהדרין כציווי התורה אשר תקראו אותם במועדם, אל תקרי ‘אותם’ אלא ‘אתם’.
קידוש החודש על ידי הסנהדרין
תהליך קידוש החודש על ידי חכמי הסנהדרין מבואר ומפורט בדברי המשנה והגמרא במסכת ראש השנה, ובדברי הרמב”ם הלכות קידוש החודש פרק ב’, להלן תמצית דבריו:
כיצד מקבלים עדות החדש, כל מי שראוי להעיד שראה את הירח בא לבית דין, ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא, וזוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון בבדיקות שאמרנו, מכניסין את הגדול ושואלין אותו נמצאו דבריו מכוונים לחשבון מכניסים את חברו, נמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת.
ואחר כך אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ואין מקדשין את החדש אלא בשלשה, ואין מחשבין אלא בשלשה, ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו, ואין מקדשין אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש.
אפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים, או שנחקרו העדים ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים, אין מקדשין אותו ויהיה החדש מעובר ולא יהיה ראש חדש אלא יום אחד ושלשים אף על פי שנראה בליל שלשים, שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין, ע”כ.
פרסום קידוש החודש
על מנת לפרסם את קידוש החודש, קבעו חז”ל שבלילה שלאחר קידוש החודש כלומר ליל ב’ לחודש מדליקים משואות גדולות על גבעות שנקבעו מראש לכך, באופן שכל אחד שהיה רואה את המשואה דולקת היה ממהר להדליק גם הוא את המשואה ובכך מעביר את שרשרת המשואות מגבעה לגבעה ומהר להר, עד כדי כך שהגיעה בשורת קידוש החודש באופן זה עד לבבל והיו יודעים שיום האתמול היה ראש חודש, והיו מחשבים על פי זה את המועדים שבתוך החודש.
המזלות
כפי שהקדמנו החודשים נקבעים לפי חודשי הלבנה, אולם לשמש מחזור נפרד משלה, בו כדור הארץ משלים סיבוב מסביב לשמש. מכוח שינוי מיקום כדור הארץ לעומת השמש, בכל חודש נראית השמש על רקע כוכבים אחרים. לקבוצות הכוכבים הנראים על רקיע השמים ניתנו שמות בהתאם לצורות שנראו בהם. קבוצות כוכבים אלה יצרו את שמות מזלות החודשים.
על פי ההלכה והמסורת אין משמעות הלכתית או מוסרית כל שהיא למזלות אלו, שכן כפי האמור אינם אלא תבנית הצורה הנראית למביטים בכוכבים, לאור מיקום השמש ביחס לכדור הארץ בחודש זה, המזכירים צורת עקרב דלי מאזנים אריה וכדו’.
אמנם בפרקי דר’ אליעזר כתב שעל פי מזלות אלו מנהיג בורא העולם את עולמו. זה לשונו שם:
בָּרְבִיעִי [לבריאה] חִבֵּר שְׁנֵי מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, לֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה וְלֹא זֶה גָדוֹל מִזֶּה, וְשָׁוִין בְּגָבְהָם וּבְתָּאֳרָן וּבְאוֹרָן, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית א, טז] וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת וְגוֹ’. נִכְנַס תַּחֲרוּת בֵּינֵיהֶם זֶה אוֹמֵר לָזֶה אֲנִי גָדוֹל מִמְּךָ וְזֶה אוֹמֵר לָזֶה אֲנִי גָדוֹל מִמְּךָ וְלֹא הָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִגְדִּיל אֶת הָאֶחָד וְהִקְטִין אֶת הָאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלָּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:
כָּל הַכּוֹכָבִים מְשָׁרְתִים לְשִׁבְעָה כּוֹכָבִים שֶׁל שָׁעוֹת, וּשְׁמָן כל”ש צמח”ן, כּוֹכָב, לְבָנָה, שַׁבְּתַאי, צֶדֶק, מַאְדִּים, חַמָּה, נֹגַהּ. וְהֵם מְשָׁרְתִים לְשִׁבְעָה יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, יוֹם רִאשׁוֹן כּוֹכָב חַמָּה, יוֹם שֵׁנִי צֶדֶק לְבָנָה, יוֹם שְׁלִישִׁי נֹגַהּ מַאְדִּים, יוֹם רְבִיעִי שַׁבְּתַאי כּוֹכָב, יוֹם חֲמִישִׁי חַמָּה צֶדֶק, יוֹם שִׁשִּׁי לְבָנָה נֹגַהּ, יוֹם שְׁבִיעִי מַאְדִּים שַׁבְּתַאי. וְכֻלָּם מְשָׁרְתִים לִשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁהֵן כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: טָלֶה, שׁוֹר, תְּאוֹמִים, סַרְטָן, אַרְיֵה, בְּתוּלָה, מֹאזְנַיִם, עַקְרָב, קֶשֶׁת, גְּדִי, דְּלִי, דָּגִים. וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לִנְהֹג אֶת הָעוֹלָם, ע”כ.
מחזור השמש – מחזור קטן ומחזור גדול
שני מחזורים ישנם בחישוב הלוח העברי על פי מחזור השמש, מחזור קטן ומחזור גדול.
מחזור קטן הוא המחזור האמור לעיל, והוא מחזור בן 19 שנים אשר בו מחושבות שבע שנים מעוברות להם מוסיפים חודש אדר נוסף, וזאת על מנת לדאוג שחג הפסח יצא בחודש האביב כאמור לעיל.
מחזור גדול הוא, מחזור החמה העוקב אחר סיבוב השמש עד להגעתה לנקודת מוצאה הראשון, הנקודה בה נקבעה בעת בריאתה ביום הרביעי לבריאת העולם. מחזור זה הינו בן 28 שנים. וכאשר מגיעה החמה לנקודת מוצאה הראשון מברכים ברכת החמה.
כפי שנתבאר בדברי הגמרא בברכות דף נ”ט: תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, ואימת הוי, אמר אביי כל עשרים ושמונה שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע, ע”כ.
היות וכפי האמור חשבון לוח השנה הלועזי הינו על פי שנות החמה, תאריך ברכת החמה הינו קבוע בתאריך שמונה באפריל, אחת ל-28 שנה. ברכת החמה האחרונה הייתה בשנת תשס”ט – 2009.
תקופות השנה
דבר נוסף הנובע מחישוב מחזור החמה הוא ימי התקופה, שהם אלו ימים המסמנים את אורך היום לעומת אורך הלילה.
ימי התקופה, הינם ארבעה, ימים אלה חלים בתאריכים הלועזים הבאים: יום תקופת תשרי – 23 בספטמבר, ביום זה היום והלילה שווים באורכם. יום תקופת טבת – 22 בדצמבר, יום זה היום הוא הקצר ביותר בשנה. יום תקופת ניסן 21 במרץ, הוא היום בו היום והלילה שווים בחציה השני של השנה. יום תקופת תמוז – 21 ביוני, יום זה הוא היום הארוך ביותר בשנה.
כל תקופה נמשכת רבע שנה דהיינו תשעים ואחד יום ושבע וחצי שעות, שבהכפלתם בארבע עולה בידינו סך מניין ימות החמה שהם שלושים מאות שישים וחמשה ימים.
ועיין בשו”ת רב פעלים חלק ב’ – אורח חיים סימן ג’ שם כתב לבאר שעיבור השנים משפיע גם על חישוב תקופות השנה, והוא כפי שביארנו לעיל שהקב”ה מסר את כוח קידוש החודשים ועיבור השנים לחכמי ישראל שקביעתם תשפיע על השפעת מולד הלבנה וחישוב תקופות השנה.
ומקור דבריו הוא ממדרש שוחר טוב מזמור י”ט, על הפסוק יום ליום יביע אומר, א”ר יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנים, נוטלין מן היום ונותנין ללילה, ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום. כיצד ארבע תקופות בשנה, תקופת ניסן ותקופת תמוז ותקופת תשרי ותקופת טבת, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורע ליום, ומן תקופת ניסן ועד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלושים בשעה, ומן תקופת תמוז ועד תקופת תשרי היום פורע ללילה, ומן תקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לווה מן היום, נמצאו בתקופת ניסן ותשרי אין חייבין זה לזה כלום וכו’ ע”ש.
עונות השנה
בנוסף גם עונות השנה נקבעות על פי השמש. היות וסיבוב כדור הארץ סביב השמש הוא זה הקובע את עונות השנה קיץ וחורף אביב וסתיו. כפי שאמרה התורה
בראשית פרק ח’ פסוק כ”ב: עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:
ויש המחלקים את עונות השנה לשש כפי שהביא רש”י על פסוק זה: לדברי המדרש אגדה, חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו – זרע, חצי כסליו וטבת וחצי שבט – קור, חצי שבט ואדר וחצי ניסן – חורף, חצי ניסן ואייר וחצי סיון – קציר, חצי סיון ותמוז וחצי אב – חום, חצי אב ואלול וחצי תשרי – קיץ.
