ברכת המזון נוסח עדות המזרח

נוסח ברכת המזון – ספרדי (עדות המזרח)

נכון לומר לפני ברכת  המזון:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת י”ה בְּאוֹתִיּוֹת ו”ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ, לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִוַּנּוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּאַרְבַּע בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַמָּזוֹן. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

 

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

אֲבָרֲכָה אֶת יְהֹוָה בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי, סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, תְּהִלַּת יְהוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה:

 

אם סעדו שלושה אנשים יחד או יותר, אומרים:

הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא: והמסובים עונים שָׁמַיִם:

בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, (בשבת יוסיף: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא), (ביו”ט מוסיף: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא אֻשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא), וּבִרְשׁוּתְכֶם, נְבָרֵךְ (אם הם עשרה או יותר מוסיף: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

והמסובים עונים בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמזמן חוזר בָּרוּךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

יש לכוין לקיים מצות עשה מן התורה לברך ברכת המזון.

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, (ר”ת פא”י שהוא מספר יאהדונה”י ומספר סא”ל, וס”ת חת”ך) וּמַשְׂבִּיעַ (כמספר חת”ך) לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, הַזָּן אֶת הַכֹּל:

 

נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ:

 

בחנוכה ובפורים אומרים: וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

(בחנוכה אומרים:) בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל גָּמוּר וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

(בפורים אומרים) בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה:

 

וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ (כשיאמר מילת “את” ימזוג ג’ טיפות מים בכוס) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

 

רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ, וְעַל מְעוֹנָךְ, וְעַל דְּבִירָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם, וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה, הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

 

בשבת יש להוסיף: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ, נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ, וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ, וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת, וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ, אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:

 

בר”ח ובמועדים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם,

(בראש חדש)    רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה,

(בחג הפסח)   חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביו”ט: טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,

(בחג הסוכות)   חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם (ביו”ט: טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,

(בשמיני עצרת) שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֵת הַזֶּה, בְּיוֹם טוב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,

(בשבועות) חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,

(בראש השנה) הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בְּיוֹם טוב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה,

לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

 

וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ (נ”א עִיר הַקֹּדֶשׁ) בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ויאמר בלחש: אָמֵן):

 

(מי ששכח לומר “רצה” בשבת, ונזכר אחרי חתימת “בונה ירושלים”, ולפני שמתחיל לומר “האל אבינו וכו'”, יאמר כעת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. ואם היה ראש חודש ושבת, יאמר: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בּאַהֲבָה, לְאוֹת ולִבְרִית, וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִּכָּרוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:)

(ומי ששכח לומר “יעלה ויבוא” ביום טוב, ונזכר אחרי חתימת “בונה ירושלים”, ולפני שמתחיל לומר “האל אבינו וכו'”, יאמר כעת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) (חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה) (חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה), אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.)

(מי ששכח לומר “יעלה ויבוא” בראש חודש, ונזכר אחרי חתימת “בונה ירושלים”, ולפני שמתחיל לומר “האל אבינו וכו'”, יאמר כעת בלי שם ומלכות:בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִּכָּרוֹן).

 

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, (לָעַד) הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים: הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים: הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר (יש נוהגים לומר בְּרֵיוַח וְלֹא בְצִמְצוּם) בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר: הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עוֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף: הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן: הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ:

 

בראש חודש: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:

ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:

במועדים: הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם:

בראש השנה: הָרַחֲמָן הוּא יחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.

בסוכות: הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב בְּסֻכַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן. הָרַחֲמָן הוּא יַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֶׁפַע קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מִשִּׁבְעָה אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, זְכוּתָם תְּהֵא מָגֵן וְצִנָּה עָלֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.

 

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

 

האורח, יאמר כאן ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת, הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ, בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

 

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם: כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה, וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה: מַה שֶׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִירוּ כִּדְבַר יְהֹוָה: בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה, עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה, וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטָחוֹ: יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

 

אם עשו זימון על כוס יין, יברך כעת “הגפן”

כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא:

סַבְרִי מָרָנָן

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

ואם שתה רביעית, יברך כעת ברכה מעין שלוש “על הגפן ועל פרי הגפן”

ברכת המזון – מהותו, ומעלותיו וסגולותיו

מקור ושורש מצוות ברכת המזון

ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך [דברים פרק ח’ פסוק י’].

מפסוק זה למד רב יהודה בגמרא בברכות כ”א. שברכת המזון מחויבת היא מן התורה, וכל אדם לאחר שאכל ושבע חייב לברך את בוראו על הארץ הטובה אשר הנחיל לנו ועל חיים ומזון שהשפיע עלינו.

שורש המצווה הוא להשריש בתוכנו כי בורא העולם הוא אדון הכל ומשפיע בטובו את הכל, ועל כן נודה לו על המזון והארץ שנתן לנו, לאחר אכילתנו, וזאת בנוסף על הברכה הראשונה שמברכים על הפת קודם לאכילה.

את עיקר ברכת הזן תיקן משה רבינו, ואת עיקר ברכת הארץ תיקן יהושע, כפי שאמרו בגמרא בברכות מ”ח, אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר.

אכן את הנוסח המלא של ברכת המזון תקנו עזרא ובית דינו, ואין להוסיף או לגרוע בנוסח הברכות. אולם מעיקר הדין יצא אם אמר את נוסח הברכה בכל לשון, כפי שאמרה הגמרא בסוטה ל”ב. שהברכות נאמרות בכל לשון, ובלבד בהזכרת השם ומלכות שמים.

 

על אלו מאכלים צריך לברך ברכת המזון

נחלקו התנאים בברכות, על אלו מאכלים מברכים את ברכת המזון לדעת רבן גמליאל יש לברך על כל מאכל משבעת המינים. לדעת רבי עקיבא מברכים ברכת המזון רק על מאכל שאדם אוכל ממנו כדי לשבוע ועושה אותו עיקר סעודתו, אפילו אם אינו לחם אלא פירות וכדו’. אולם לדעת חכמים, מברכים ברכת המזון על לחם בלבד.

לעניין הלכה פסק השולחן ערוך בסימן קס”ח שאין מברכים ברכת המזון אלא לאחר אכילת פת בלבד.

חשוב לציין כי ברכת המזון פוטרת את כל סוגי המאכלים והמשקאות שנאכלו ונשתו בתוך הסעודה עם הפת, לכן בתום הסעודה אין מברכים על כל המאכלים בנפרד, אלא מברכים ברכת המזון בלבד. וגם מאכלים שאינם באים מחמת הסעודה נפטרים בברכת המזון.

 

מהו שיעור האכילה עליו צריך לברך ברכת המזון

 

שיעור האכילה בכדי להתחייב בברכת המזון מן התורה הוא, כאשר ישבע האדם מאכילתו כפי שכתב בספר החינוך לפרשת עקב מצווה ת”ל. ואכן שיעור השביעה משתנה היא בין אדם לאדם ואין לה שיעור שווה בכל אדם, אבל כל אדם יודע שביעתו, וידענו שיעור שביעת הצדיק שהוא באוכלו לשובע נפשו, כלומר כדי מחיתו לבד.

אולם בגמרא בברכות דף כ’: איתא, דרש רב עוירא למרות שהתורה לא חייבה לברך ברכת המזון אלא בשיעור שביעה, הם חייבו עצמם לברך על שיעור כזית פת בלבד.

חשוב לציין כי שיעור כזית מן הפת צריך להאכל בתוך פרק זמן העומד כל כדי “אכילת פרס”. שהוא משוער בתשע דקות.

שיעור כזית פת הינו פת בשיעור נפח כזית, ומשוער במשקל על תשעה דרהם, שהם כ-27 גרם.

 

סגולת ברכת המזון

כתב בספר החינוך כי “הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויים לו כל ימיו בכבוד”. וכעין זה כתב בתנא דבי אליהו סוף פרק כ”ח.

ובספר חסידים סימן מ”ו איתא, מעשה באחד שמת ונתגלה בחלום לאחד מקרוביו, ואמר לו בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק לברך המוציא וברכת המזון וברכת הפירות בכוונת הלב, ואומרים להנאתך התכוונת בעת האכילה, ועיין עוד במשנה ברורה סימן קפ”ה ס”ק א’.

ובספר אליה רבה סימן קפ”ה הביא לדברי הרוקח שדקדק מכך שאת כל אותיות האל”ף בי”ת יש בברכת המזון למעט האות ף’, שהוא להודיע שאין חרון אף וקצף שצף שולט בסעודה כשמברכין עליה בברכת המזון בכוונה, ויזכה לפ’ וורדים שסביב נחל בעדן ע”כ.

 

ברכת המזון בקול רם ומתוך הכתב

במשנה ברורה סימן קפה סק”ג הביא בשם האליה רבה שכתב שטוב לעולם לברך בקול רם, כי הקול מעורר הכוונה, ובפרט אם הוא שבת או ראש חודש, שעל ידי כך לא ישכח על ידי זה להזכיר מעין המאורע.

ובספר ילקוט יוסף הלכות נטילת ידים וברכות, סימן קפ”ה הערה א’ דקדק את לשון כותרת הסימן בשולחן ערוך שצריך לברך את ברכת המזון בקול רם.

כלומר שלא רק כאשר מוציא האדם את האחרים ידי חובה יברך בקול רם, אלא בכל גוונא נכון לברך ברכת המזון בקול רם, כדי לעורר כוונת הלב, ושלא ישכח מלהשמיע לאזניו. וכמו שכתב השל”ה הקדוש, שגם על ידי כך ילמדו ממנו בני ביתו לברך בכוונה.

ואף אם אינו מברך בקול רם כפי האמור, מ”מ צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא בפיו, אכן בדיעבד אם לא השמיע לאזניו, אם הוציא בשפתיו יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כזית ולברך. אולם אם הרהר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלל, לא יצא ידי חובה, וחייב לחזור ולברך.

עוד הוסיף בילקוט יוסף כי נכון לברך היכא דאפשר מתוך הכתב ולא בעל פה, ויכוון פירוש התיבות בעת הברכה.

 

דינים ופרטים שונים בברכת המזון

המסופק אם ברך ברכת המזון

אדם שאכל פת כשיעור שחייב לברך עליו ברכת המזון, והסתפק אם ברך ברכת המזון או לא. הואיל וכלל הוא בידינו כי ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא.

לפיכך אם אכל ושבע שמחוייב בברכת המזון מן התורה, יחזור ויברך, אולם אם אכל כזית אך לא שבע, לא יחזור ויברך ברכת המזון, הואיל וספק דרבנן לקולא.

חשוב לדעת כי אם לאחר שהתחיל לברך מספק, נזכר באמצע הברכה שכבר בירך ברכת המזון, עליו להפסיק את ברכת המזון, אפילו אם נמצא הוא באמצע הברכה, ויאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כפי שפסק בילקוט יוסף סימן קפ”ה.

 

מי הם החייבים בברכת המזון

גם ילדים קטנים שלא הגיעו למצוות חייבים לברך ברכת המזון, אמנם מצוותם מדרבנן מדין מצוות חינוך.

בנוגע לחיוב נשים בברכת המזון, נחלקו הראשונים אם מחוייבות הן מן התורה או מדרבנן, אך בוודאי שחיובם הוא חיוב גמור.

האונן שהוא אדם שמת אחד מקרוביו וטרם הובא לקבורה, פטור מכל המצוות ובכלל זה מצוות ברכת המזון, ורשאי לאכול אך אין לו לברך ברכה ראשונה ואחרונה, כפי שפסק השו”ע ביו”ד סימן שמ”א סעיף א’.

 

תוספות מעניינא דיומא בברכת המזון

תוספות חשובות קבעו לנו חז”ל בנוסח ברכת המזון מעניינא דיומא, לומר בשבת רצה והחליצנו, ובראשי חודשים וימים טובים לומר יעלה ויבוא, ובחנוכה ובפורים להוסיף על הניסים.

כל אלו התוספות אם לא אמרם, כלל אחיד הוא בזה, שאם הסעודה על הפת מחוייבת מצד הזמן, כגון ארוחת שבת קודש, אם לא הזכיר מעין המאורע בברכת המזון, חייב לחזור ולברך, אולם אם אין הסעודה מחוייבת מצד הזמן, אף שכח ולא אמר את תוספת מעין המאורע בברכת המזון, אינו חוזר.

תוספת נוספת המצויה בברכת המזון היא ברכת האורח, שנותנת את ההזדמנות הטובה ביותר להכיר טובה למארח ולברכו בנוסח הברכה שתוקנה, אכן אין הדבר לעיכוב, ואף אם התארח ולא בירך, אינו צריך לחזור, ותמיד יוכל להוסיף את נוסח הברכה בסוף ברכת המזון.

 

ברכת המזון על הכוס

לרוב חשיבות ברכת המזון, אמרו חז”ל כי עניין מיוחד הוא ברכת המזון על כוס יין, לשם כך מכינים כוס יין מלא, ולאחר ברכת המזון, מברכים עליו הגפן ושותים.

אמנם המנהג הרווח הוא לברך ברכת המזון על הכוס בעיקר בעת ברכת המזון בזימון בעשרה ובעיקר בעת אירועים משמחים כגון שבתות חתן סעודות חתונה בר מצווה בריתות ועוד.

 

דינים שונים באופן אמירת ברכת המזון:

• לפני שמתחיל הברכה יכוון לצאת ידי חובת מצוות ברכת המזון דאורייתא, שהרי מצוות צריכות כוונה. אמנם אם לא כיוון יצא, כי מסתמא כוונת האדם בברכה לצאת ידי חובת המצווה.
• ישב בעת שמברך ברכת המזון, ולא יסב לצד הואיל והוא דרך גאווה, אלא ישב באימה ויראה ויברך בכוונה.
• אין להפסיק בדיבור באמצע ברכת המזון, ואף לא בשהייה סתם, על מנת שלא יהיה הפסק בברכת המזון. אף באמירת הרחמן שבסוף ברכת המזון אין ראוי להפסיק, אכן מותר לענות לכל דבר שבקדושה.
• אם שמע דבר שבקדושה בג’ הברכות הראשונות של ברכת המזון לא יפסיק באמצע הברכות, אולם בברכת הטוב והמטיב יכול להפסיק ולענות על כל דבר שבקדושה.
• נהגו בני התורה לחבוש כובע, או כובע וחליפה בעת ברכת המזון, כפי שכתב המשנה ברורה על עניין לבישת בגד עליון וחבישת כובע בעת ברכת המזון. אמנם כתב בילקוט יוסף שאין זה מעיקר הדין, אך גם הוא הסכים כי הוא מנהג טוב ונכון.
• לעניין מי ששכח לברך ברכת המזון, עד מתי יוכל לברך ברכת המזון עיין כאן

 

לסיום המאמר אביא בזה לסיפור נחמד על גודל מעלת ברכת המזון וסגולת העשירות הטמונה בה, ובפרט כאשר מקפידים גם על מעלת חבישת הכובע והחליפה בעת ברכת המזון.

כאשר אחד ממקורבי הגאון הרב חיים קנייבסקי זצוק”ל שאלו האם עליו להקפיד לחבוש כובע וללבוש חליפה בעת ברכת המזון בכל מצב, שכן פעמים שהוא משתתף בפגישות עסקים במסעדה, והדבר נראה משונה שבסיום הסעודה מברך הוא עם כובע וחליפה. השיבו הרב שעליו להקפיד על כך גם במצבים אלו, והוסיף לו שבוודאי לא תפסיד מהנהגה זו.

לאחר כמה שבועות, ישב אותו אדם עם איש עסקים גדול שאינו שומר תורה ומצוות בפגישת עסקים במסעדה, ונשא ונתן עמו על רכישת עסקת נדל”ן גדולה, ולא הגיעו לעמק השווה על מחיר העסקה, וההפרש ביניהם עמד על כחמשה מיליון שקלים. ולאחר שהבין שהמוכר לא מסכים להתפשר, כבר חישב בנפשו הרוכש להסכים להצעת המחיר של המוכר, אך פנה לעשות מים אחרונים ולברך ברכת המזון, לשם כך חבש את מגבעתו ולבש את חליפתו כפי שהורה לו רבו.

לתדהמתו, בעודו מתקדם לכיוון השולחן, פנה לעומתו המוכר ואמר לו, יודע מה? סגרנו על המחיר שאתה מציע, ובכך וויתר בעצמם על חמש מיליון השקלים אותם דרש, [וכמעט שהסכים הקונה לשלם]. הרוכש סימן לו שימתין לו שיסיים את ברכת המזון, ועם סיום ברכת המזון, חתמו הצדדים על טיוטת העסקה במחיר עליו הסכים המוכר. לאחר החתימה לא התאפק הרוכש ושאל את המוכר מה פשר ההתפשרות הפתאומית, המוכר לא הבין את שאלת הקונה ותמה כנגדו, הלא אתה קמת ולבשת את כובעך וחליפתך ורצית ללכת? …

לתועלת המברכים, להלן שאלות נפוצות בנושא ברכת המזון שהגיעו למערכת:

• מהי ברכת המזון? היא נוסח ההודאה לבורא שנצטווינו בתורה להודות אחר אכילת סעודה, כמו שנאמר (דברים פרק ח) “וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ – וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקיךָ”. הנוסח כולל שלושה ברכות שהם מן התורה, וברכה רביעית שהוסיפו חכמים.
• על מה מברכים ברכת המזון? מברכים לאחר אכילת לחם (אפוי) העשוי מאחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמת). מן התורה החיוב הוא לאחר ששבענו מאכילת הלחם, ומדרבנן לאחר אכילת שיעור כזית (דהיינו 27 גרם לפי דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל).
• מתי מברכים ברכת המזון? מברכים בסיום הסעודה (הכוללת לחם מחמשת מיני דגן, כאמור), בדרך כלל עד זמן של 72 דקות לאחר הסעודה, ויש לזה כמה פרטים וחילוקים.
• מי חייב בברכת המזון? בין גברים בין נשים חייבים בברכת המזון. ויש להרגיל גם הילדים באמירת ברכת המזון, כל ילד לפי גילו יקרא עוד קטע ועוד קטע עד שיוכל להגיד כל הנוסח בשלמותו.
• אם שכח לברך ברכת המזון, מה יעשה? אם עדיין מרגיש שבע מאכילתו, או שעדיין לא עברו 72 דקות, יברך ברכת המזון. ואם עבר הזמן, הפסיד ברכת המזון, ועליו להתחרט על רשלנות זו ולומר “וידוי” בפני ה’ על ביטול מצוות עשה של ברכת המזון.

 

למפתח כל הסגולות לפי סדר הנושאים, ראה כאן.