מקורות וביאורים:
הש”ך (בביאורו על התורה סוף פרשת מטות) כתב, שסופי תיבות “אלול” הם ל”א יח”ל דבר”ו ככ”ל. והביאו הברכי יוסף (סי’ תקפא או’ כא), ולכן נוהגים לעשות התרה.
וכתב הרב כף החיים (סי’ תקפ”א ס”ק צט) שנהגו לעשות ההתרה ברב ראש השנה כדי להינצל מעונש נדרים, כי יש הרבה נדרים שאי אפשר להתיר אותם ונכשלים בהם.
ומ”ש שיש נוהגים לעשות ארבעים יותר קודם ר”ה, הוא ע”פ מ”ש הזוהר (פרשת פקודי דף רמט) דמי שנתחייב נזיפה או נידוי בבית דין של מעלה ישאר בנידויו ארבעים יום, ואין תפילתו נשמעת, יעו”ש. והב”ד הרב כה”ח (שם ס”ק יב) וכתב שכן מנהג ירושלים ומנהג יפה הוא.
ומ”ש לענין רדיו שמצטרף עמהם, אע”ג שאין זה קולו ממש של המדבר אלא גלי קול, ואין אנו יוצאים ברמקול או בטלפון ידי חובת מגילה ושאר מצוות שצריך לצאת בהם ידי חובה וכפי שכתבו האחרונים, מ”מ אין זה ענין לנד”ד, דהתם הוי מדין שומע כעונה, ואין זה קול המדבר, אבל בהתרת נדרים די בגילוי דעת ובדרישה וחקירה, ולכו”ע מצי לצאת בזה יד”ח. וכן ראיתי שנקט לדינא בשו”ת שבט הקהתי ח”ד (סימן רלט) דניתן שהחכם ישמע החרטה דרך הטלפון ומהני התרה כזו אף לכתחילה. וכן העלה ידידנו הגר”א מימון שליט”א בספרו דרך האתרים ח”א (עמ’ תשיט) שמותר להתיר נדרים דרך מצלמת אינטרנט.
וגם זכרוני שמרן הגר”ע יוסף זצוק”ל היה מורה ובא לאחר שיעורו השבועי בחודש אלול שהיה מועבר דרך הרדיו, שכל השומעים בביתם את ההתרה דרך הרדיו, רשאים להצטרף עמהם. (אולם התם אפשר, משום דהוא התרה כללית וקיל טפי). ועתה סמוך לחתימה ראיתי מובא בספר דרכי פלא (עמ’ מא) שהשיב לו מרן הגר”ע יוסף זצ”ל שבשעת הדחק ניתן להתיר נדרים דרך טלפון. וכן העלה בספר מנחת אשר – וייס (מגפת הקורונה סי’ פג), ובשו”ת משנת יוסף – ליברמן חי”ד (סי’ שיד), ובשו”ת אבני דרך חי”ז (סי’ קנה).
