מקורות:
מרן השו”ע (סי’ תקנא סעיף יב) כתב, תספורת שבוע זה אחד ראשו ואחד כל שער שבו אסור. וכן מנהג בני ספרד הרווח בזמננו וכפי שהעלה מרן הרב עובדיה יוסף בספרו חזו”ע – ד’ תעניות (עמ’ ריח). (אלא שהזכיר שיש שנהגו איסור החל מר”ח אב).
ומה שכתבנו להתיר גילוח השפם אם מעכב את האכילה, כן מבואר בשו”ע (סי’ תקנא סעיף יג).
ומה שכתבנו שבמוצאי התענית מותר מיד, כן כתב השו”ע (סי’ תקנא סעיף ד’), וכ”כ המאמר מרדכי (שם). ומה שכתנו שבשנה זו גם לבני אשכנז יש להתיר, כ”כ המ”ב (סי’ תקנח סק”ג) דמכיון שהוא לכבוד שבת, יש להתיר.
ומה שכתבנו לגבי נשים, כ”כ בשו”ת אור לציון ח”ג (פרק כז או’ ג’). ומ”מ סיים שטוב להחמיר בזה. ומ”מ לצורכי מצווה יש להתיר לכו”ע, וע”ע בשו”ת שבט הלוי ח”י (סי’ פא או’ ח’), ובספר הליכות שלמה (ימי בין המצרים).
וע”ע בספר חזו”ע (שם עמ’ רכו) דגם גדולים לא יספרו את הקטנים בימים אלו. וע”ע במ”ב (שם ס”ק פא) שהטעם הוא או משום חינוך או משום עגמת נפש. וכתב המג”א (ס”ק לח) שאע”פ שבאבלות מקילין לקטן, ואין אבלות לקטן וכנז’ בשו”ע (יו”ד סי’ שפד סעיף ה’), באבלות של רבים מחמירים. ועי’ בערוה”ש (סעיף לא) מה שביאר בדבריו.
וע”ע בשו”ת יחוה דעת ח”ד (סי’ לו) שהתיר לבן ספרד להסתפר ולהתגלח בימים המותרים למנהג בני ספרד, גם אם לומד בישיבות אצל בני אשכנז.
