מקורות ונימוקים:
ממתי מותר לכבס הבגדים ולהסתפר לאחר תשעה באב
בגמרא במסכת תענית דף כ”ט. מובא, שבשבעה באב נכנסו האויבים לבית המקדש וחיללוהו, ובתשעה באב סמוך לערב הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל יום עשירי באב עד הערב, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ואמר רבי יוחנן, אילו הייתי בדור ההוא לא הייתי קובע את הצום אלא בעשירי באב, מפני שבו נשרף רובו של ההיכל. אולם רבנן סברו כי אתחלתא דפורענותא עדיפא, לכן קבעו את הצום בתשעה באב.
מבואר שעיקר שריפת בית המקדש היה ביום עשירי באב, אלא שהצום נקבע בתשעה באב בגלל שבתשעה באב התחילה השריפה, וקבעו את הצום ביום תחילת הפורענות. לפיכך לעניין אכילת בשר ויין כתבו הטור והשו”ע אורח חיים סימן תקנ”ח שאין לאכול בשר ולשתות יין בעשירי באב.
אולם לעניין כיבוס הבגדים והתספורת נחלקו הפוסקים,
בשולחן ערוך פסק באורח חיים סימן תקנ”א סעיף ד’ במפורש, שלאחר צאת תענית תשעה באב מותר מיד להסתפר ולכבס הבגדים.
אולם המהרש”ל בתשובה סימן צ”ב, כתב שלמרות שמן הדין הדבר מותר, אולם כיון שהרמ”א בסימן תקנ”ח כתב שהמנהג שלא לאכול בשר ולא לשתות יין עד חצות היום, הוא הדין שאסור להתרחץ ולהסתפר ולכבס, והביאו הב”ח להלכה, וכן פסקו המגן אברהם והאליה רבה.
לעניין הלכה מנהג הספרדים כפי שכתב השולחן ערוך בהדיא שמותר להסתפר ולכבס הבגדים כבר במוצאי תענית תשעה באב, וכ”כ המאמר מרדכי בסימן תקנח ס”ק ב’, שמדברי מרן בסימן תקנ”א סעיף ד’, שכתב שלאחר התענית מיד מותר להסתפר ולכבס, מוכח שאף מתורת מנהג לא אסרו אלא אכילת בשר ושתיית יין, אבל לא לענין להסתפר ולכבס. וכ”כ בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן מ”א.
אולם מנהג האשכנזים שלא להסתפר ולא לכבס הבגדים עד חצות של יום עשירי באב. כפי שכתב בביאור הלכה בסימן תקנ”ח לפסוק כדברי המהרש”ל ושלא להקל כדברי המאמר מרדכי.
בשנה שתשעה באב יוצא ביום חמישי ממתי מותר לכבס הבגדים ולהסתפר למנהג האשכנזים
אמנם אין הדברים אמורים אלא בנוגע לעשירי באב שיוצא באחד מימות השבוע, אולם בשנה שעשירי באב יוצא ביום שישי, כתב המגן אברהם בסימן תקנ”ח שיש להתיר להסתפר ולכבס הבגדים לכבוד שבת קודש, והביא דבריו אף המשנה ברורה להלכה.
אמנם אין הדברים אמורים אלא בנוגע לעשירי באב שיוצא באחד מימות השבוע, אולם בשנה שעשירי באב יוצא ביום שישי, כתב המגן אברהם בסימן תקנ”ח שיש להתיר להסתפר ולכבס הבגדים לכבוד שבת קודש, והביא דבריו אף המשנה ברורה להלכה.
אלא שיש מקום להסתפק האם למנהג האשכנזים יהיה מותר להסתפר ולכבס רק מיום שישי בבוקר, או כבר ממוצאי הצום, וראיתי שדן בזה בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן מ”א.
והביא לדברי האליה רבה סימן תקנט ס”ק ל”א שכתב בזה”ל: כשחל תשעה באב ביום חמישי, מותר להסתפר בשחרית של ערב שבת. משמע מדבריו שבליל עשירי אין להקל ורק מיום שישי בבוקר יש להקל בדבר.
וכן ראיתי בערוך השולחן כאן סעיף ב’ ובקיצור שולחן ערוך סימן קכ”ד שכתבו שלמחרת בערב שבת מותר לכבס ולהסתפר, משמע דווקא ביום שישי אך לא במוצאי תשעה באב מיד.
אולם מאידך היעב”ץ [בסידור בית יעקב שער שלכת דלת ב’ חלון ה’] כתב שמותר לספר לכבס ולהתרחץ מיד, ומשמע דהיינו מיד לאחר צאת צום תשעה באב, ולא רק למחרת ביום שישי.
וכן כתב הגאון הרב ניסים קרליץ בספרו חוט שני שבת חלק ב’ עמוד שכ”ח שמותר לכבס מיד במוצאי תשעה באב, וכן בספר שמירת שבת כהלכתה פרק מ”ב הערה ט”ו כתב בשם הגרש”ז אויערבך שאפשר שבמוצאי התענית מיד כבר מותר לכבס.
וכן כתב בזה מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יחווה דעת הנ”ל חלק ה’ סימן מ”א, כי מי שקשה לו להסתפר ולהתגלח ביום ששי, וכן להתרחץ ולכבס, יכול להקל בזה גם בליל ששי, בדומה למה שכתב כיוצא בזה בשו”ת בית דוד (חלק אורח חיים סימן רפ), שאם חל יום ל”ג בעומר ביום ששי, שמותר אף לדידן להסתפר בו לכבוד שבת, מותר להסתפר גם בליל ששי, שהרי הכל יום אחד הוא, ומה לי להסתפר ביום ששי או בליל ששי, כיון שהוא לכבוד שבת. ע”ש. והוא הדין לנידון שלנו, שבמקום צורך מותר להסתפר ולהתרחץ ולכבס אף בליל ששי, שהוא עשירי באב, לכבוד שבת.
ועיין שם שהביא עוד לדברי הגאון מובטשאטש באשל אברהם (סימן תקנח) שכתב, כשחל עשירי באב בערב שבת, במקום שהשמש קורא למנחה, נכון ממדת חסידות להסתפר דוקא אחר חצות היכא דאפשר, כי מה שכתב האר”י להסתפר קודם חצות, גם בערב שבת, זהו דוקא במקום שאין קוראים למנחה, שגזרו חז”ל על כך, ומיהו מן הדין מותר להסתפר גם קודם חצות. ע”ש.
וסיים תשובתו בזה”ל: לסיכום: מותר לספרדים ועדות המזרח להתרחץ ולכבס במוצאי תשעה באב, והאשכנזים נוהגים להחמיר בזה. ובשנה שחל מוצאי תשעה באב בליל ששי שהוא ערב שבת, מותר גם לאשכנזים להתרחץ ולהסתפר ולכבס לכבוד שבת.
