מקורות ונימוקים:
צום גדליה בן אחיקם חל תמיד בתאריך ג’ בתשרי, שהוא יום לאחר ראש השנה.
צום זה נקבע עקב הריגתו של גדליהו בן אחיקם שנהרג בראש השנה, ונקבע הצום מיד לאחר ראש השנה.
צום זה נחשב לתענית ציבור והובא להלכה בדברי הטור והרמ”א או”ח סימן תר”ב, וכן בדברי השולחן ערוך או”ח סימן תקמ”ט בזה”ל: חייבים להתענות בתשעה באב ובי”ז בתמוז ובג’ בתשרי ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהם, ע”כ.
והוא הצום השביעי הנאמר בפסוק, בזכריה ח’ י”ט: “כה אמר ה’ צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”.
הריגתו של גדליה בן אחיקם היוותה בפועל סוף חורבן היישוב היהודי שהתהווה לאחר חורבן הבית הראשון, הואיל והוא הופקד על ידי מלך בבל כאחראי על שארית הפליטה של העם היהודי בארץ לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ולאחר הריגתו גלו ונהרגו אלפים מישראל.
לכן אף צום זה קשור לצומות שנקבעו על חורבן בית המקדש, ולאחר בניין בית המקדש יהפך לששון ולשמחה.
בספר ירמיה מופיע התיאור המלא כיצד נהרג גדליה על ידי יהודים בהנהגת ישמעאל בן נתינה.
צום גדליה איננו מתחיל מהערב, אלא הוא רק במשך היום, מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת צאת הכוכבים. במשך הצום אין איסור אלא על אכילה ו/או שתיה, בשונה מתשעה באב ויום הכיפורים.
כפי שפסק השו”ע או”ח סימן תק”נ סעיף ב’ בזה”ל: צומות הללו, חוץ מט’ באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום.
אולם למרות שהצום מתחיל בזמן עלות השחר, מ”מ מי שישן שינת קבע בלילה, אינו רשאי לקום קודם עלות השחר לאכול ו/או לשתות, אלא”כ התנה במפורש קודם השינה שבדעתו לעשות כן. כפי שפסק השולחן ערוך או”ח סימן תקס”ד בזה”ל: כל תענית שאוכלים בו בלילה, בין צבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן שינת קבע, אבל אם ישן שינת קבע אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא”כ התנה לאכול או לשתות.
במידה והצום יוצא בשבת, נדחה הצום ליום ראשון, כפי שכתב השולחן ערוך או”ח סימן תק”נ סעיף ג’.
