מקורות ונימוקים:
מצוות ספירת העומר
ויקרא כ”א ט”ו: “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה”.
בגמרא במנחות דף ס”ה: ביארה הגמרא כי הפירוש “ממחרת השבת” הוא, למחרת יום טוב הראשון של פסח, שהוא נקרא שבת כיון שהוא יום שבתון. ובגמרא שם התבאר מדוע אי אפשר לפרש את המילים ממחרת השבת למחרת כל שבת, או למחרת שבת בראשית.
עוד דרשה הגמרא שם מלשון הפסוק “וספרתם לכם” שמצוות הספירה היא על כל אדם ואדם, ולא על בית דין או על שליח ציבור שיספור בשביל כל הציבור.
כן פסק השו”ע להלכה או”ח סימן תפ”ט סעיף א’ בזה”ל:
בליל שני אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העומר, ואם שכח לספור בתחילת הלילה הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד לספור לעצמו.
[1] זמן קיום מצוות ספירת העומר
בנוגע לזמן קיום מצוות ספירת העומר כתב השולחן ערוך כי הזמן הוא אחר תפילת ערבית, ושם בסימן תפ”ט סעיף ב’ כתב עוד כי המדקדקים נוהגים לספור לאחר צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות.
טעם הדבר שכתב השולחן ערוך כי רק לכתחילה יש להמתין לצאת הכוכבים, הוא מפני שבין השמשות הוא ספק יום וספק לילה, וכיון שספירת העומר לרוב הראשונים הינה מדרבנן, לכן מעיקר הדין ניתן לספור בבין השמשות, אלא שלכתחילה לחשוש לשיטות הסוברים כי ספירת העומר היא מן התורה, יש להמתין לצאת הכוכבים בכדי לצאת מכלל ספק. כפי שביאר המשנה ברורה או”ח סימן תפ”ט ס”ק י”ד.
עוד כתבו הפוסקים לבאר כי העניין לספור מיד עם תחילת הלילה, איננו רק משום שזריזין מקדימים למצוות אלא מפני שאמרה תורה בנוגע למצוות ספירת העומר, ‘שבע שבתות תמימות תהיינה’, וכתבו התוס’ והר”ן במנחות דף ס”ה: כי גדר תמימות הוא שמיד עם תחילת הלילה יספור לעומר.
אמנם לעניין דיעבד כבר כתב השולחן ערוך סימן תפ”ט סעיף ז’ שאם שכח ולא ברך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה, והיינו משום שלדעת הבה”ג ועוד ראשונים ספירת יום ספירה היא, ואין צריך דווקא בלילה ודלא כהתוס’ דס”ל שאם לא ספר בלילה שוב לא יספור כי אינן ‘תמימות’.
האם ספירת העומר בזמן הזה היא מהתורה או מדרבנן
בנידון שאלה זו ישנה מחלוקת גדולה בין הראשונים, דעת הרמב”ם והחינוך כי ספירת העומר בזמן הזה מן התורה, כן גם דעת הראבי”ה ושבלי הלקט ועוד ראשונים. אולם דעת התוס’ במנחות ס”ט. הרא”ש בעל המאור הרן בסוף מסכת פסחים ועוד, שספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן.
והאריך בזה מרן הרב עובדיה זצ”ל בשו”ת יחווה דעת חלק ו’ סימן כ”ט ובשו”ת יביע אומר חלק ג’ סימן כ”ח, והוכיח כי לדעת רוב הפוסקים ספירת העומר היא מדרבנן וכן דעת השולחן ערוך, כן כתב גם המשנה ברורה בדעת השולחן ערוך עיין בביאור הלכה ריש סימן תפ”ט, וכן כתב הברכי יוסף לסימן תפ”ט אות א’ כי לדעת רוב הפוסקים ספירת העומר היא דרבנן בזמן הזה.
לפיכך כתב בשו”ת יחווה דעת שראוי יותר שלא להזכיר בנוסח לשם יחוד שלפני ספירת העומר, שבאים לקיים מצוות עשה של ספירת העומר שאמרה תורה וספרתם לכם וכו’. אלא די לומר הרי אנחנו באים לקיים מצות ספירת העומר לעשות נחת רוח ליוצרינו וכו’.
