מה מברכים על “במבה”?

מרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א יצאה הוראתו בקדושה, שיש לברך על חטיף ה”במבה” ברכת “בורא פרי האדמה”, ומרן מוהרע”י זצוק”ל חתם בכתב יד קודשו על הוראה זו, וזו משנה אחרונה ואין לזוז הימנה.
מקורות:
הנה כבר נשתברו בזה כמה קולמוסים, ונכתבו על זה ספרים שלמים עבי כרס, ואם הבוא נבוא בעניינו להכנס בעובי הקור”א בזה, הרי שנצטרך לכתוב על זה כפל ארבעה וחמישה כדי לפלפל בכל טענה, אלא די לנו בחתימת כתב ידו של מרן מוהר”ר עובדיה יוסף זצ”ל על הוראה זו שיש לברך ברכת בורא פרי האדמה, ומי יבוא אחרי המלך. ומודעת זאת גם, שפעם אחת בשיעורו של מרן הגרע”י זצ”ל בביהכנ”ס ה”יזדין” במוצאי שבת, הורה מרן בפני רבבות אלפי ישראל, שיש לברך על הבמבה “אדמה”. ועיין ילקוט יוסף הלכות ברכות מהדורת תשס”ז עמ’ קע”ו, ומהדורת תשע”א עמ’ קמ”ב, ועין יצחק ח”ב עמ’ תקע”ז, ושלחן המערכת ח”א עמ’ תכ”א, ושו”ת הראשון לציון ח”א חאו”ח סי’ ח”י.

ואמנם ידעתי בינ”י ידעתי שישנם ת”ח חשובים מאוד שמעידים בשם מרן הגרע”י זצ”ל שיש לברך שהכל, מ”מ חתימת ידו עדיפא על כל עדות בע”פ. והן אמת שבשנת תשס”ח, בהסכמה לספר הלכה ברורה, כתב מרן מוהרע”י זצ”ל להסכים לדברי הגר”ד יוסף שליט”א באוצרות יוסף ח”י סי’ י’ שעל חטיפים העשויים מתירס (מרן זצ”ל לא כתב מפורש “במבה”, אם כי כוונת הגר”ד בוודאי היתה גם לבמבה) יש לברך עליהם “שהכל”, מ”מ דברי הגר”ד יוסף באוצרות יוסף שם מבוססים על מה שבירר שהתירס של הבמבה נאכל כמות שהוא ע”י בישול, מה שהתברר אח”כ במציאות שאינו נכון כלל (והוסיף שם גם דחיה למקורות אך בזה אפשר לדון לכאן ולכאן ואין ראיה שעל זה הסתמך מרן זצ”ל), ובכן שוב נכנס מרן הראש”ל שליט”א אצל מרן מוהרע”י זלה”ה (ביום י”ב סיון תשס”ט) לשאול את מרן מוהרע”י זלה”ה בשנית, ושוב הורה שוב לברך האדמה, כך שגם אם אמת נכון הדבר כאשר יעידון יגידון שהורה לברך שהכל, הרי שמשנה אחרונה היא “אדמה”, והד”ר הוא לכל חסידיו. ובשנת תשע”ד חזר יותר לבאר את הדברים בשו”ת הראשון לציון ח”א (הנ”ל) שביקר בעצמו במפעלי אוסם ובירר בעצמו מעל כל ספק שמאותו זן תירס שמייצרים את הבמבה אין שום אפשרות לאכלו כי אם ע”י ריסוק או ניפוח, ועוד כתב עובדה חשובה מאוד אודות הסיבה שמרן הגרע”י זצ”ל בשנת תשס”ח הסכים להגר”ד יוסף שליט”א, וז”ל:
“ומה שכתב מרן אאמו”ר עט”ר זיע”א הכ”מ שיש לברך על כיו”ב שהכל, בזמנו אמר לי מרן אאמו”ר, שהוא חשב שהטעם שכתבנו לברך על זה האדמה הוא מפני שמורגש טעם התירס, וכיון שהוכיחו לו שאין טעם התירס נרגש, ולכן כתב מה שכתב, אבל לאחר שראה שוב את מקורות ההלכה שכתבנו, וקרא שוב דברי רבינו ירוחם ודברי תרומת הדשן סימן כט, והגר”ז, והמשנ”ב, והחיי אדם כלל נא, ועוד אחרונים, שכל שאי אפשר לאוכלו אלא על ידי ריסוק ברכתו בורא פרי האדמה. ולאחר שראה הדברים הסכים עמנו לברך על הבמבה בורא פרי האדמה, וכן נהג בעצמו ובירך בפנינו ב’ פעמים על הבמבה בורא פרי האדמה. וכמובן שכך יש לנהוג הלכה ולמעשה.” עכ”ל.
ונמצא שהאופן היחיד לומר על “במבה” שהיא שהכל לדעת מרן הגרע”י זצ”ל, תהיה לומר שמרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א אינו נאמן בעדותו ח”ו, ומי שכך רוצה לומר חלילה יכול לברך מה שהוא רוצה כי אינו מברך אלא מנאץ.

[וממילא גם מה שפירסם הגר”א יוסף שליט”א ששמע ממרן הגרע”י זצ”ל שיש לברך “שהכל” על הבמבה, היה זה בשנת תשס”ח כנ”ל, ואינה משנה אחרונה.

וכן בספר מעין אומר ח”א פרק י’ סי’ ל”ג כתב שאחרי שיצאו השמועות שמרן זצ”ל חזר בו והורה לברך על הבמבה שהכל, שאל שוב את מרן זצ”ל מהי דעתו בזה, והורה לברך האדמה, וכתב שם במעיין אומר שכך נמשך תקופה ממושכת שהיה שואל את מרן שוב ושוב בענין המבמה (מחמת שמועות שונות) וכל פעם היה עונה שיש לברך האדמה.

וע”ע מה שכתב בזה אחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו “ברכת אברהם”, הרה”ג ר’ פנחס רז שליט”א בספרו סימן ברכה עמ’ כ”ג, ואף הוא העד העיד בנו ששמע ובא כמה וכמה זימנין מפי קודשו של מרן מוהרע”י זצוק”ל בהזדמנויות שונות, שיש לברך על הבמבה “אדמה”. עיי”ש.

כך שברור הדבר מעל כל ספק, שמרן זצ”ל הורה לברך על הבמבה “האדמה”, ואלו שרוצים לפלפל לומר שחזר בו, עליהם חובת ההוכחה, שאין ספר מוציא מידי ודאי. ובאופן כללי (לאו דוקא בנוגע לנידון הבמבה, אלא בכל דוכתי), יש לדעת שעדותו של מרן הראש”ל שליט”א משמיה דרבי אבה”ו זצוק”ל היא סולת נקיה טפי, כי איהו שליט”א היה שואל את מרן מוהרע”י זצ”ל בהתבטלות, מבלי להשתדל לשכנעו עד שיאמר רוצה אני, אלא היה שואל באמת למען דעת מהי דעתו דעת עליון, ולא כדי לצרפו להוראה מוקדמת (וזו היא סיב”ה שיש לעיתים הבדל בשמועות בשם מרן זצ”ל, והבן).

ומה שרוצים להביא ראיה מדברי מרן מוהרע”י זצ”ל במה שכתב בשו”ת יביע אומר ח”ז סי’ כ”ט במילואים עמ’ תכ”ז לגבי ברכת הפלאפל, שברכתו שהכל לפי שהשתנה טעמו ושמו (וכ”כ בספרו הליכות עולם ח”ב עמ’ ק”א), מה דמות יערוך, הרי גרעיני חומוס לא מגדלים רק לעשיית פלאפל, ולכן אם השתנה שמו השתנתה ברכתו, משא”כ הבמבה עשוי (בעיקר) מגרעיני תירס מ”זן” מיוחד רק לבמבה (והזן הזה אינו ראוי לאכילה בשום דרך אחרת זולי ע”י עשיית במבה, עכ”פ בארץ ישראל, ויש מקומות בחו”ל שמצאו איזה דרך נוסף להשתמש בו, אבל אינו נפוץ כמו הבמבה), והרי כל הסברא של “שינוי השם” להוריד את הברכה לשהכל הוא מפני ששינוי השם גורם להרחקה נוספת משייכות ההיכר בין הפרי המרוסק למקורה השלם, משא”כ אצל אותו הזן המיוחד של תירס אי אפשר להרחיקו מחמת שינוי השם כי זה כל מהותו להיות נאכל בצורת במבה ולכך גידולהו. וז”פ.