קבר רחל אמנו – מעלותיו וסגולותיו

מעלתו של קבר רחל אמנו – לרגל יום ההילולא י”א חשוון

(מתוך הספר שושני ציו”ן – עודנו בכתב יד)

קבר רחל – המקום לתפילה על הגאולה

בבראשית רבה[1] נאמר: “ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת – מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת, אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הה”ד קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.” ע”כ[2]. ובכל רגע ורגע שעם ישראל נמצאים בגלות, רחל מתפללת על הגאולה[3]. ולפיכך קברה מסוגל מאוד לתפילה על הגאולה ולקירוב הגאולה[4], ואפי’ יותר ממערת המכפלה[5]. וזה רצונה של רחל ע”ה עצמה, שבניה ישתטחו על קברה בגלותם לבקש ולהתחנן על נפשם[6]. והמתפלל על כך בקברה, עליו “לבכות” ממש על הגלות דומיא דחל עצמה שמבכה על בניה[7] (ובכן קבר רחל מסוגל להתעורר לבכי[8]), ומצינו גם ענין “לחבק” את קבר רחל אמנו ע”ה כשמתפללים על הגאולה[9]. וכתב המהר”ל דאי אפשר כלל לקיבוץ גלויות ללא המציאות של קבר רחל, כי רחל היא הכח המאחד של כנסת ישראל[10]. ויש שכתבו עוד, דהדרך המועילה ביותר להחיש את הגאולה, הוא ע”י הזכרת תפילתה של רחל על בניה[11], וזה כמובן מועיל יותר כשנעשה במצבת קבורתה. ויש מגדולי ישראל, שכאשר התפללו בקבר רחל אמנו, ביקשנו מנשמת רחל “לדרוש” מהקב”ה את קיום ההבטחה לגאולה[12].

ובכן היה מנהג קדמונים, לעלות אל קבר רחל ג’ פעמים בשנה, כדי לבכות ולהתפלל על גאולתם של ישראל, בזמנים אלו דוקא: בימים בין המצרים, בחודש אלול, ובעשרת ימי תשובה[13].

מקום לקיבול לתפילות לישועת הפרט

ובמדרש רבתי[14] מבואר יתירה מזו: “ויצב יעקב מצבה – כדי שידעו ישראל את קברה וישתטחו עליה, ותבקש עליהם רחמים” ע”כ[15]. והיינו שכבר יעקב אבינו יסד שקבר רחל יהיה מקום להשתטחות עבור עם ישראל, כלומר דלאו דוקא על הגאולה אלא על כל צרה שלא תבוא, “ותמיד עיניה עליהם ורואה ומבטת בהם בעין החמלה”[16]. ובכל עת צרה לישראל, רחל צועקת להקב”ה להעביר את רוע הגזירה[17].

וכן עפ”י הסוד רחל אמנו היא בחינת (מרכבת) השכינה בגלות. ולכן בזה”ז עיקר השארת השכינה היא בקבר רחל, יותר מקברי צדיקים אחרים[18]. ומתוך מקום קבורתה, תחזור השארת השכינה לישראל בעת הגאולה בב”א[19].

מי הם בניה של רחל שראויים להתפלל בקברה?

כל בני ישראל, גם מי שאינו מזרעו של יוסף ובנימין, נחשבים כבניה של רחל, ולכן היא מתפללת על כל עם ישראל[20]. [ואולם בחינה זו של “בניה” איננה בשלמות כל עוד שלא יחזרו בתשובה על עוון שינאת חינם, משא”כ כאשר תהיה אחדות בעם ישראל, אזי יהיו נחשבים כולם כבניה לגמרי, ותתפלל עליהם ביתר שאת על גאולתם, וממילא תבוא הגאולה תיכף ומיד[21]. ונ”מ לכל הבאים להתפלל בקבר רחל, אף אם באים לצורך ישועת הפרט כל אחד כעניינו (אם לבריאות או לזש”ק או לפרנסה וכל כיו”ב), שעליהם להתחזק מאוד באהבת ישראל ולהתרחק משינאת חינם, כי כאמור עוון זה מעכב את רחל מלהחשיבם בגדר “בניה” בשלמות וכנ”ל].

מעלות נוספות בקבר רחל

יש בקבר רחל גם בחינת “קבר דוד”, כי לפי סודם של דברים שניהם שייכים לאותה בחינה (ספירת המלכות), ושכינתא אתקריאת בת שבע בת מאמא עלאה. ולכן דוד נמשח למלך בבית לחם, ששם מקום קבורת רחל[22]. וזו היא הסיבה שהגויים נאחזים באיזור שמסביב לקבר רחל כמו שנאחזים מסביב לקבר דוד, בבחינת שושנה בין החוחים[23].

ומלבד נפש רחל אמנו ע”ה ובחינת דוד המלך ע”ה כנ”ל, בקבר רחל קיימת תמיד נוכחות של שירי חיות רוחנית (“רשימו”[24]) של יעקב אבינו ע”ה ושל בניו הצדיקים שבטי י”ה, שהרי מבואר במדרש שיעקב וכל י”א בניו (למעט בנימין, שהיה קטן) הניחו אבנים על מקום קבורתה[25], ואבנים אלו נמצאים שם (מתחת למבנה) עד היום הזה[26].

ובאגרת של מוהר”ר ישראל מסלנט זצ”ל, כאשר הדגיש שהמבקר בארץ הקודש עליו להשתדל להתבשם “מקדושת הארץ וסגולותיה”, הביא כדוגמא יחידה את התפילה במצבת קבורת רחל אמנו ע”ה[27].

סגולותיו של קבר רחל לישועות מסוימות

• יש אומרים שקבר רחל הוא המקום המובחר ביותר לתפילה עבור חשוכי בנים[28]. והיינו טעמא, כיון שרחל עצמה היתה עקרה, והרבתה להתפלל על זאת בחיי חיותה[29].
• יש אומרים שנשמת רחל מבכה תמיד שעם ישראל יחזרו בתשובה, דגם זה בכלל רחל מבכה על בניה, שיתקיים “ושבו בנים לגבולם” ברוחניות[30]. ולפ”ז לכאו’ הוא מקום מסוגל לתפילה לחזרה בתשובה.
• יש אומרים שקבר רחל הוא מקום מסוגל מאוד לתיקון נפשות הנפטרים[31].
• יש אומרים שקבר רחל הוא מקום מסוגל מאוד לבקשה על הפרנסה[32].

לימוד תורה בקבר רחל

יש אומרים שיש חשיבות מיוחדת בלימוד התורה במקום מצבת קבורת רחל אמנו ע”ה, כי בלימוד זה יש כח לבטל קליפת עמלק ולהביא את הגאולה[33]. ובפרט ביום י”א מר-חשוון (יום פטירת רחל אמנו) בלילה וביום ראוי לעסוק בתורה בכנופייא גדולה בקבר רחל כי עי”ז מתעורר ביותר הזכות של “רחל מבכה על בניה” כדי שהקב”ה יקיים את הבטחתו “ושבו בנים לגבולם”[34].

נוספים

• לסדר הלימוד והתפילה בקבר רחל, לחץ כאן.
• על פי רוב, רבני מוסדות ברכת אברהם מתפללים על התורמים בקבר רחל ביום ההילולא י”א חשוון. למסירת שמות לחץ כאן (יש לציין בבקשה שהתפילה תהיה בקבר רחל).

מקורות:

^[1] פרשת וישלח פרשה פ”ב.

[2] וע”ע בזוהר פרשת וישלח דף קע”ה ע”א, ונזכיר לשונו בהמשך (ושם מבואר ד”עתידים” להתפלל על קברה על הגאולה, ומביא הזוהר מקרא דירמיה ל”א ח’: “בבכי יבאו ובתחנונים אובילם” דקאי על עתיד לבוא – כלומר דכל זה נאמר לא רק בגלות בבל אלא גם בגלות החל הזה, וכן משמע קצת מלשון המדרש הנ”ל דנאמר “גליות” בלשון רבים אם כי יש לדחות).

[3] כן הוא בזוה”ק פרשת וארא דף כ”ט ע”ב: “רחל מבכה על בניה – כל זמנא דישראל אינון בגלותא, איהי מבכה עלייהו, דאיהי אימא דלהון, וכו’. ותא חזי, לאו שעתא חדא איהי דבכת עלייהו דישראל, אלא בכל זמנא וזמנא דאינון בגלותא, וכו'” ע”כ. [ובכן בזכות הבכי של רחל תבוא הגאולה כנאמר בזוה”ק פרשת שמות דף י”ב ע”ב: “א”ר יהודה לזמנא דאתי מה כתיב (ירמיה ל”א ח’) בבכי יבואו ובתחנונים וגו’, מהו בבכי יבואו – בזכות בכי דאם הילד שהיא רחל, יבואו ויתכנשון מן גלותא.” ע”כ].

[4] כדמוכח מהמדרש בראשית רבה פרשת וישלח פרשה פ”ב שהזכרנו לעיל, שיעקב אבינו ע”ב בעצמו יסד מקום קברות רחל כהיותו המקום לתפילות על הגאולה (בעת יציאת עם ישראל לגלות). ובמדרש איכה רבה פתיחה כ”ד נאמר שבעת חורבן הבית, כל האבות עמדו והתפללו על הגאולה, ולא נתקבלה אלא תפילתה של רחל אמנו ע”ה, עיי”ש באורך. ואע”פ שגם בלי השתטחות על קברה, היא עומדת ומתפללת על פדיון נפשינו מן הגלות (כמוזכר לעיל), מ”מ כאשר בניה משתטחים על קברה ומבקשים את הגאולה, מתעצמת כח תפילתה בזה.

וכ”כ בשו”ת מנחת אלעזר ח”ג סוף סי’ ג”ן עפ”י במרדש בראשית רבה הנ”ל, שקבר רחל מסוגל באופן מיוחד לתפילות על הישועה להוציאנו מאפילה לאורה, בשגם עתה עומרת לטובה לעורר רחמים על בניה, עיי”ש.

[5] במדרש פסיקתא רבתי (מהדורת איש שלום) פיסקא ג’: “שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב, ובניו עתידים לצאת בגולה, והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם, ואינם מועילין להם, וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי, מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה מנין שכן כתב בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, וכתב ויש תקוה לאחריתך וגו’ ושבו בנים לגבולם.” ע”כ.

[6] הגאון בעל שו”ת דברי יציב זלה”ה, בספרו יהי אור עמ’ מ”ו. וכתב שם דמהאי טעמא קבר רחל אינו תחת שליטת בני ישמעאל וניתן לגשת עד מקום הקבורה ממש, משא”כ במערת המכפלה, כיון שזה היה רצונה של רחל וכנ”ל. עיי”ש. ובאמת שכן שזו כוונת הזוה”ק שתפילת בני ישראל על הגאולה בקברה של רחל, גורמת לשמחה עבור רחל אמנו ע”ה, והוא בפרשת וישלח דף קע”ה ע”א: “ודא אומאה דאומי לה קודשא בריך הוא וזמינין ישראל כד יתובון מן גלותא לקיימא על ההיא קבורה דרחל ולמבכי תמן כמה דאיהי בכאת על גלותהון דישראל ועל דא כתיב בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו’, וכתיב כי יש שכר לפעולתך, ובההיא שעתא זמינת רחל דאיהי בארחא למחדי בהו בישראל ועם שכינתא. ואוקמוה חברייא.” ע”כ. אלא דכמובן דמקום יש בראש לפרש דשמחה האמורה בזה “בההיא שעתא” היינו בעת קיום “יש שכר לפעולתך” דהיינו לעתיד לבוא, ומ”מ לדעת הדב דברי יציב י”ל דכוונת הזוה”ק “בבהיא שעתא” היינו כשמתפללים בקברה על הגאולה.

[7] זוהר הק’ פרשת וישלח הנ”ל, ואע”פ שכבר הזכרנו את לשון הזוהר, נזכיר שוב לצורך דקדוק הלשון לגבי הפרט דנן: “ודא אומאה דאומי לה קודשא בריך הוא וזמינין ישראל כד יתובון מן גלותא לקיימא על ההיא קבורה דרחל ולמבכי תמן כמה דאיהי בכאת על גלותהון דישראל, ועל דא כתיב (ירמיה ל”א ח’): בבכי יבאו ובתחנונים אובילם וגו'” ע”כ. ועיין להמקובל מוהר”ר שמעון לביא זלה”ה בספרו כתם פז ח”ג עמ’ רט”ו בנדמ”ח, עיי”ש.

[8] כן מוסרים בשם הגרי”ש כהנמן זצ”ל הרב מפונוביז’, ומובא בספר ילקוט גאולת ישראל עמ’ תקכ”ג. וכ”כ בספר מלכות רחל עמ’ תרכ”ד משמיה דהאדמו”ר הרה”ק ר’ יצחק מראחמטריווסקא שליט”א (בשם רבי אבה”ו זלה”ה) בספר אמרות טהורות פרשת וישלח עמ’ נז”ר, שכתב וז”ל: “שמעתי מכ”ק אאמו”ר זצוק”ל דאיתא שבכי מעורר בכי (עיין סנהדרין ק”ד ע”ב), דכששומעים אדם בוכה מתעוררים גם אחרים לבכות עמו, ועל כן כשבאים אל הקבר רחל מתחילים מיד לבכות, שזה בא מחמת שרחל עדיין מבכה על בניה, ובכי מעורר בכי.” עכ”ל.

ובכן כבר מצינו להגאון מוהר”ר זעליג ראובן בענגיס זלה”ה בספרו לפלגות ראובן דרושים ח”א בהשמטות לדרושים על הימים הנוראים אות א’, שכתב וז”ל: “רחל מבכה על בניה – חפצה כי בניה יבכו לעומתה, “מבכה” לשון פועל. ובזה תתנחם, בראותה כי בניה יצטערו על שפלותם ומבינים עוותותם” עכ”ל.

[9] בפסיקתא רבתי (מהדורת איש שלום) פיסקא ג’: “שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה, והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם, וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקב”ה וכו’.” ע”כ.

[10] נצח ישראל פרק א’, עיי”ש. אלא דשם לא כתב להדיא דיש הכרח “להתפלל” שם כדי להביא את הגאולה, אלא כתב שקיבוץ גלויות תלוי בהכרח בכח של קבר רחל, עיי”ש היטב.

[11] הג”ר סלמן מוצפי זלה”ה ספרו שפתי צדיקים (פרק א’ סי’ י”ב, עמ’ ז”ך במהדו”ק), וז”ל: “התעוררות הכי גדולה שאפשר האדם לעורר רחמים העליונים למהר קץ פדות גאולת ישראל, היא זכירת הבטחת הקב”ה לרחל אמנו ע”ה: “אני מחזיר את ישראל למקומן”.” עכ”ל.

[12] דהכי הוה עובדא אצל הג”ר יחזקאל אברמסקי זצוק”ל, בעל חזון יחזקאל, והובאו הדברים בספר ילקוט גאולת ישראל עמ’ תק”ל.

[13] כ”כ הגאון מוהר”מ חאג’יז (המני”ח) זלה”ה בהקדמה לאדרות שהדפיס באמסטרדם שנת תס”ח, וז”ל: “חשקה נפשו להדפיס אדרות קדושות אלו לקדשי בדק הבית, לזכות בהם לרבנן קדישי ההולכים לתומם להשתטח על מצבת קבורת רחל אמנו המעטירה שלש פעמים בשנה: א. בימי אבלה הם המה הימים שבי”ז בתמוז עד ט’ באב, שהיא מבכה על בניה. ב. ובימי עליתה בחדש אלול. ג. בעשרת ימי תשובה. כדי לעוררה בבכיה תתחנן לפני בוראה על הבנים בניה הנאהבים והנעימים, ישוב אף ה’ מעליהם, וזכור יזכרם לטובה, אולי יתעשת ה’ לה ולנו, ותנתן לה נפשה בשאלתה, ועמה בבקשתה, ויגאלם בגאולה העתידה, שתחיש ותהיה במהרה בימינו. עכ”ל.

[14] מדרש בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד ק”ע.

[15] והזכרנו לשון המדרש הנ”ל דוקא, ולא לשון חז”ל בשאר דוכתי, מפני שבשאר דוכתי לא מוזכר להדיא ענין ההשתטחות על קברה, וכך נאמר בבראשית רבה פרשת וישלח פרשה פ”ב: “ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת – מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת, אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הה”ד קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.” ע”כ. והיינו דגם בלי השתטחות רחל עמדה להתפלל עליהם, כאשר נלקחו לשביה ועברו בקירוב מקום לקברה. וכמובן אין בזה כל דמות סתירה למדרש בראשית רבתי שהזכרנו בפנים, דהמדרש שהבאנו בפנים עוסק בסיבת העמדת מצבה על קברה (“ויצב יעקב מצבה”), והוא כדי שיוכלו בני ישראל בכל הדורות להשתטח על קברה, ואילו המדרש שהבאנו בהערה עוסק בסיבת מיקום הקבורה (“ותקבר בדרך אפרת”), שהוא כדי שהיא תעמוד ותתפלל כאשר עם ישראל עוברים דרך שם בעת יציאתם לשביה ע”י נבוזרדאן.

[16] עכ”ל הגאון חסיד שבכהונה מוהר”ר אליהו הכהן זלה”ה (בעל שבט מוסר) בספרו מגלה צפונות פרשת וישלח דף דף צ”א ע”ג, וראה שם מה שהאריך עוד בענין זה שהתקין יעקב אבינו ע”ה ענין ההשתטחות על קבר רחל אמנו ע”ה לדורות, עיי”ש. וכעי”ז מובא בשם הג”ר מאיר סולוביצ’יק זצ”ל משמיה דרבי אבה”ו הגרי”ז הלוי מבריסק זצוק”ל, דכיון שקבר רחל נקבע להיות מקום תפילה לדורות ע”י יעקב אבינו ע”ה, זהו מקום מובחר ביותר לתפילה לכל הישיעות.

והגאון בעל שו”ת משנה הלכות זצ”ל, בספרו עה”ת סוף פרשת וישלח, כתב בזה”ל: “כרחל שזכותה גדול, שכל המתפלל על קברה יוושע.” עכ”ל.

[17] הנה לעיל הזכרנו דברי הזוה”ק פרשת וארא דף כ”ט ע”ב: “רחל מבכה על בניה – כל זמנא דישראל אינון בגלותא, איהי מבכה עלייהו” עכ”ל, ולפי פשטות הדברים היה ניתן להבין שהכוונה היא שמבכה על עצם הגלות ולאו דוקא על כל צרה וצרה שבתוך הגלות, ואולם בספר חסדי ה’ (קראקא שמ”ט) דרך כ”ה, כתב וז”ל: “וכהכתיב “כרחל לפני גוזזיה נאלמה” כי כביכול רחל אמנו ממש נזוזה ועמנו מצטערת, על דרך “קול ברמה נשמע” וגו’. והנה צריך אני לכתוב כאן ענין גדול כאשר ראיתיו כתוב מה שהיה קרוב לזמנינו, במדינת אשכנז כמה קהילות שרויים בצער ונתפסים, והיה ביניהם חכם גדול שמו כמהר”ר משה נייס, ואמרו כי פעם אחד בלילה שמעו קול מר צועק “אוי לי על בניי” וספרו המעשה למהר”ר משה נייס ז”ל, ואמר אל תיראו כי לא יעבור זמן מועט עד שאנו נפטרים לבתינו בשלום, וכן היה, ושאלו לו על דבר הצעקה אשר היתה, ואמר שהיה קולה של אמנו רחל, וכשישראל בצער רחל מבכה על בניה וצועקת לפני הקב”ה עד שהשי”ת משיב לה מנעי קולך מבכי וגו’.” עכ”ל, ואח”כ הביא שם דברי הזוה”ק הנ”ל ופירש על דרך זו, עיי”ש. וכן בספר קדושת לוי (להגה”ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א) פרשת ויצא, כתב לפרש את הפסוק “ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן” וז”ל: “פירוש על ידי שרחל בתו באה עם הצאן קדשים ישראל, תמיד היא מבטלת כל המקטרגים, ושלום למעלה, כמו שכתוב בספר חסדי ה’ על פי מעשה, שבכל עת צרה לישראל רחל באה וצועקת לבטל כל הצרות מישראל.” עכ”ל. ובספר זכרון אלעזר לרה”ק מסאסוב זצ”ל פרשת ושלח דף ל”ב ע”ב כתב וז”ל: “כי רחל אמנו נצבת תמיד לבקש עבור בני ישראל וממתקת כל הדינים וכו’. “משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה” (תהילים מזמור ע”ו): “משמים השמעת דין” – אם ח”ו נגזר איזה גזירה רעה, אז “ארץ” מרמז על רחל אמנו, “יראה” הגזירה ותופסת את הרצועה מלאלקאי בניה “ושקטה” כלומר נשקט ונמתק הגזירה.” עכ”ל.

ובשם האמו”ר מוויזניץ שליט”א מובא (בעלון שע”י מוסדות קבר רחל, גליון כ”ב), דכמו שנאמר במדרש איכה רבה (שהזכנו לעיל) שהקב”ה קיבל תפילת רחל על הגאולה מחמת זכות הויתור של רחל, כך גם קברה מסוגל לכל הישועות הפרטיות (כי זכות הויתור הוא הזכות של “לפנים משורת הדין”, ואם הקב”ה נוהג לפנים משורת הדין בזכות רחל, מתבטלות הגזירות הקשות שהם מכח הדין).

[18] ידועים דברי הגר”א בתיקונים דף כ”ב ע”ב ד”ה בדרך, דבזה”ז עיקר השארת השכינה היא בקברות הצדיקים, ואע”ג דכתב הגר”א כן לגבי כל קברות הצדיקים, דבריו נאמרו בהקשר מקום קבורת רחל אמנו, ומשמע קצת דבקברה יש השראת השכינה טפי, וז”ל: “בדרך דא (דאיתמר בה מתו במדבר) ר”ל שמל’ נקראת דרך כמ”ש מתו במדבר ר”ל שע”י הדרך מתו שהוציאו דבת הארץ מל’ וכן קבורת רחל בדרך כמש”ו ור”ל בזמן שאין הצדיקים בדור ואין מוצאה מקום לנוח אז היא שורה על הצדיקים ישיני עפר וז”ש מתו בדרך ר”ל ששם שורה ועוד בדרך (דא קבורת רחל) ר”ל ששם עיקר שרייתה כידוע.” עכ”ל. ומדברי ספר לשם שבו ואחלמה (אעתיק לשונו הזהב בהמשך מילתין בהערות), משמע ג”כ דדברי הגר”א אמורים בעיקר על קבר רחל יותר משאר הקברים.

[19] זוה”ק פרשת וישלח דף קע”ה ע”א: “ויצב יעקב מצבה על קבורתה אמר רבי יוסי מאי טעמא בגין דלא אתכסיא אתרה עד יומא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא, כמה דאתמר עד היום, עד ההוא יומא ממש, רבי יהודה אמר עד יומא דתהדר שכינתא בגלותהון דישראל בההוא אתר כמה דאת אמר ויש תקוה לאחריתך נאם ה’ ושבו בנים לגבולם.” ע”כ. ופירש שם בדמשק אליעזר על הזוה”ק: “במקום קבורת רחל יהיה ראשית התגלות השכינה הקדושה.” עכ”ל.

וזוהר פרשת שמות דף ח’ ע”ב מבואר שאורו של משיח יתגלה תחילה בקבר רחל כדי לנחם אותה: “וכל אינון שבעה יומין יתעתד (ס”א יתעטר) בארעא בההוא ק”ן צפו”ר, באן אתר בדרך, דא קבורת רחל דאיהי קיימא בפרשת אורחין, ויבשר לה וינחם לה, וכדין תקבל תנחומין, ותקום ותנשיק ליה.” עכ”ל.

[20] במדרש בראשית רבה פרשת ויצא (פרשה ע”א) נאמר: “ורחל עקרה – רחל היתה עיקרו של בית. תני רבי שמעון בן יוחאי לפי שכל הדברים תלוין ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה: רחל מבכה על בניה (ירמיה פרק ל”א, י”ד). ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה: אולי יחנן ה’ צבאות שארית יוסף (עמוס פרק ה’, ט”ו). ולא סוף דבר לשם בנה אלא לשם בן בנה, שנאמר הבן יקיר לי אפרים (ירמיה פרק ל”א, י”ט). ע”כ. ובמדרש רות רבה פרשה ז הוסיף על הנ”ל: “וכל גדול שבישראל על שם אפרים: ודוד בן איש אפרתי (שמואל א’ פרק טו”ב, י”ב), וירבעם בן נבט אפרתי (מלכים א’ פרק י”א, כ”ו), מחלון וכליון אפרתים (רות פרק א’, ב’).” ע”כ. וביאר בעץ יוסף על המדרש בראשית רבה שם: “שלא הלך יעקב אצל לבן ולא עבד אלא בשביל רחל, וע”י זה נתגלגלו נשואי לאה, נמצא שרחל סיבת כל התולדות.” ועפ”ז מפרש שם בהמשך, דלכן כאשר יצאו עם ישראל לגלות בבל, ועברו ליד קברה, עמדה בתפילה על כל עם ישראל אע”פ שלא כולם הם מזרעה, כי כל עם ישראל נקראים על שמה. עיי”ש. ומעלה ארוכ”ה בזה הגאון בעל שו”ת פנים מאירות בספרו כתונת אור פרשת וישלח דף י”ח ע”א ד”ה ובזה (במהדרות תקכ”ו), שקבר רחל הוא מקום לתפילה עבור כל עם ישראל גם אלו שאינם מזרעה באופן ישיר, כי היא נחשבת “אמא” לכל זרע יעקב אבינו ע”ה, עיי”ש.

וראה גם בזוה”ק פרשת וארא דף כ”ט ע”ב, שבני ישראל נקראים בעצמם “רחל”, וז”ל: “תא חזי כנסת ישראל הכי אקרי רחל”. ע”כ. ולכו חזו נמי במפרשים על המדרש בראשית רבה פרשת וישלח פרשה פ”ב, במה שנאמר שם “למדנו שנקראו ישראל על שם רחל” עיי”ש. ואכמ”ל.

והרה”ג ר’ יעקב עדס שליט”א כתב ספר דברי יעקב “פרקי מחשבה” עמ’ תשצ”א, כתב לבאר שרחל אמנו נחשבת אמא של כל עם ישראל מפני שבכל אחד ואחד מישראל יש ניצוץ מרחל אמנו, עיי”ש.

[21] כן מבואר בדברי רבינו האריז”ל זלה”ה בספר עץ הדעת טוב פרשת ויצא, וז”ל מוהרח”ו שם: “עודנו מדבר עמם – הראוהו [ליעקב אבינו ע”ה] בנבואה כי כיון שישובו בתשובה באסיפה אחת כנז’, תכף יגאלו, לפי שהגלות היה על שנאת חנם של אחי יוסף שמכרוהו לעבד, ואמז תחילה השאת חנם בישראל, יהודה ויוסף כנז’ בישעיה ‘אפרים לא יקנא את יהודה וכו”, כנז’ במדרש נעלם, ועתה שנאספו כולם יחד, ישראל ויוסף ויהודה, הפך ממה שנתפרדו בימי רחבעם מלך יהודה וירבעם מזרע יוסף, אז רחל אמה של יוסף תקום ותפלל עליהם ויגאלו, כמו שכתוב קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, כי גם שאר השבטים שהסירו שנאתם מן יוסף יקראו אז כולם בניה, וזה שכתוב ‘והנה רחל בתו באה עם הצאן’ – אלו ישראל, ואז רחל העליונ הנקראת שכינת עוזנו וכו’ כם היא תקרא להב”ה כמו שכתוב קול ברמה נשמע עד יעקב ישראל סבא, הוא השי”ת, ע”י צעקת רחל יסיר את לב האבן נגף מעל הבאר היא השכינה הנז’ וישק את צאן.” עכ”ל.

[22] וז”ל הרב לשם שבו ואחלמה בספר הכללים ח”א כלל ב’ ענף ג’ (בהגהה): “והנה נמשח דוד בבית לחם כי שם הוא קבורת רחל ושם הוא עיקר שריית השכינה כמ”ש בתיקונים תיקון ו’ ע”ש בהגר”א דף כ”ב ע”ב דה”מ בדרך ודה”מ ועוד ע”ש. והוא דוד עלאה כמ”ש ב[זוה”ק] פ’ קדושים פ”ד א’ ושם פ”ו א’. ועליה נאמר ואת דוד מלכם אשר אקים להם וכמ”ש בפ’ וירא קי”ב ע”ב וכן בפ’ נח ע”ב ב’ ע”ש. ודוד המלך ע”ה היה אחיד בה כמ”ש בסוף ח”ג ש”ב ע”א, ואמר שם והוא יתער לההיא בת שבע דלעילא ע”ש. וע’ אד”ז רצ”ב רע”א ובח”א רמ”ח ב’ ורנ”ט א’. ולכן דוד מלך ישראל חי וקים ליקח המלוכה מידו.” עכ”ל. ועיין מקדש מלך בוזאגלו על הזוה”ק פרשת קדושים דף פ”ו ע”א, עיי”ש.

וראה גם למוהרח”ו בשער הפסוקים שמואל ב’ סי’ י”א דף מ”ג ע”ב, בענין שבת שבע היא רחל, עיי”ש.

[23] ספר מסעות ירושלים במאמר סדר יום ז’ אות ו’ בשם הגאון בעל שו”ת מנחת אלעזר ממנוקאטש זלה”ה (שהבהיר זאת כאשר יצא ממבנה הציון של רחל אמנו ע”ה, והבחין בקברי הישמעאלים שמסביב לקברה).

[24] כדמייתינן בכמה דוכתי נועם אמריו של רבינו הארזי”ל בליקוטי ש”ס דף ח’ ע”ב ד”ה אמר ר”ל, וז”ל: “בכל מקום שהיה שם קדושה, היא מונחת שם רשימו במקומה, וזה סוד שאמרו רז”ל שלא זזה השכינה מכותל מערבית וכו’.” עכ”ל, והבאנו ג”כ דברות מוהר”ר דוד זכות מודינה זלה”ה בספרו זכר דוד מאמר ראשון פרק ס”א, דכל מקום שיש שם רשימו של איזה צדיק, נשמת הצדיק מגיעה לשם תדיר כדי “לעורר אותו הרשימו ולהאיר בו” עכ”ל. במקום אחר (לעיל פרק???) כתבנו לבאר עפ”י הצל”ח ועוד, דכל זה נ”מ דהמקום נעשה מסוגל יותר לקיבול תפילות עיי”ש.

[25] פסיקתא זוטרתא פרשת וישלח פרק ל”ה אות כ’: “ויצב יעקב מצבה על קבורתה – מלמד שכל אחד מהבנים שמו אבן על האבנים ההם, על שם אחד עשר שבטים. הוא מצבת קבורת רחל – האבן של יעקב הוא על כולן כי שמו י”ב אבנים זו למעלה מזו, לכך נאמר מצבת קבורת רחל, כי לשון צב הוא כופה, כמו שש עגלות צב.” ע”כ.

[26] בכפתור ופרח, ובאגרת תלמיד הרמב”ן, ובמסעות רביינו יעקב שליח רבינו יחיאל מפאריש, ועוד מרישומי הנוסעים מתקופת הראשונים ז”ל, העידו שראו על קברה של רחל את האבנים שהוזכרו במדרש הנ”ל. ורבינו פרחיה מרנשבורג ז”ל במסעותיו מייתי מעשה שאבנים אלו נשארים שם תמיד ברך נס, וז”ל: “ומשם מיל אחד, יש כומרים, ולקחו את האבן הגדולה מעל הקבר וקבעו אותה בבנין של עבודה זרה, ולמחר ראו אותה על הקבר כאשר כבתחילה, כן עשו כמה פעמים ונמנעו מלקחתה עוד.” עכ”ל. ולפ”ז משמע שגם בהמשך הדורות נשארו שם האבנים שהרי אי אפשר להוציאם. ובכן הגאון מוהר”ר אליהו הכהן מאיזמיר זלה”ה (בעל שבט מוסר) בספרו מגלה צפונות פרשת וישלח כתב דמה שכתוב בתורה “ויצב יעקב בצבה” היינו לאשמועינן שהאבן שהניח יעקב על קברה תהיה יציבה במקומה לעד ולא תזוע ממקומה לעולם עיי”ש. ומה שלא רואים כיום את האבנים הנ”ל, כתב בספר מסעות ירושלים במאמר סדר יום ז’ בשם בעל שו”ת מנחת אלעזר ממונקטש זצוק”ל, דהוא מפני שבעת בניית המבנה מעל קבר רחל השאירו את האבנים מתחת למבנה בכוונה תחילה לבל ישלטו בהם ידי זרים, והוסיף שם: “כ”ק רבינו (שליט”א) [זצ”ל] השיח צערו בפנינו אח”כ, והתמרמר על זה אשר לא הניחו עכ”פ חור קטן פתח פתוח שיוכלו לשלוט עין בתוכו כמציץ מן החרכים לראות את האבן הקדוש שהציב יעקב אבינו בכבודו ובעצמו. אבל כיון שכבר נבנה ונסתם ככה, מי לא יחוש לנגוע בקצהו.” עכ”ל.

[27] ראה אגרתו בספר אגרות ומכתבים לר”י מסלנט ח”א סי’ כ’.

[28] תפארת בנים טויסיג עמ’ שצ”ז בשם רבה של ירושלים הגאון מהרי”צ דושינסקי זצ”ל (מח”ס שו”ת מהרי”ץ). וכן מובא בשם הגרי”ז מבריסק זצ”ל בספר על העבודה עמ’ ער”ה. וכן העלו הג”ר יעקב אדלשטיין זצ”ל יחד עם יבלח”ט הגר”ח קנייבסקי שליט”א במכתבם שנדפס בספר תתן אמת ליעקב אדלשטיין ח”א פרק ז’ עמ’ שצ”ד.

[29] הגרי”ז מבריסק זצ”ל הנ”ל המוזכר בספר על העבודה הנ”ל. וכיו”ב עולה מתוך מעשה עם הג”ר חיים שמואלביץ זצ”ל ראש ישיבת מיר, שבהיותו בקבר רחל שמע אשה מתפללת על זרע של קיימא בטענה שגם רחל אמנו מכירה מצער זה, ואמר הגאון זצ”ל שבוודאי תפילתה נשמעה, כמובא בספר מדרכי החיים גילקמן בחלק הסגולות לזש”ק עמ’ רס”ב. עיי”ש.

סעיד וסמיך לדברים אלו יש להביא את מה שהזכרנו במקום אחר דברות הזוה”ק פרשת תולדות דף קל”ז ע”א בענין יצחק אבינו ורבקה אמנו ע”ה: “תא חזי, עשרין שנין אשתהי יצחק עם אתתיה ולא אולידת עד דצלי צלותיה, בגין דקודשא בריך הוא אתרעי בצלותהון דצדיקיא בשעתא דבעאן קמיה צלותהון על מה דאצטריכו, מאי טעמא, בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאצטריך בצלותהון דצדיקייא.” ע”כ. ופירש דברי הזוהר באגרא דפרקא אות רס”ג: “רצ”ל שעל ידי תפילתם ויחודם יתעורר השפע לירד מהמקור ויוושעו גם אחרים הצריכים לאותו הדבר, למשל באם יתפללו על בנים הגם שמזומן להם בנים קודם התפילה עם כל זה ממתין השי”ת עד שיתפללו, ובהתעוררם השפע במקור יפקדו ברחמים גם שאר עקרים ועקרות מבני ישראל.” עכ”ל. וא”כ כל שכן לענין רחל אמנו ע”ה שהיתה עקרה זמן טובא והרבתה להתפלל על כך, שכח תפילתה שמור לבני ישראל הנצרכים לכך. וכ”כ בספר נפש יהונתן (למוהר”ר יהונתן בנימין הכהן זצ”ל, דמו”ץ דק”ק סעליש) פרשת יוצא דף ע”ז ע”ב, שפירש אחר הקדמת הזוהר הנ”ל, וז”ל: “ויזכור אלקים את רחל – כלומר, תפלתה הקדושה לדורות, לכל מאן דאיצטריך להפקד בדבר ישועה ורחמים, ולכן “וישמע אליה אלקים” כלומר לכן המתין הקב”ה בפקודתה עד שתתפללה, וכו’, ובזכות תפילתה נפתח מעיין ישועה זו לכל הדורות הבאים.” עכ”ל. וכל זה נאמר אף ללא השתטחות על קבר, ודבר נאה ומתקבל על הדעת דכל שכן שאם משתטחים על מצבת קבורתה של רחל אמנו ע”ה שניתן לזכות להוושע ע”י תפילה ובפרט בענייני חשוכי בנים שעל זה היתה תפילתה, וכדברי הגרי”ז מבריסק זצ”ל.

[30] כן מובא בשם הרה”צ רבי אריה לוין זצוק”ל, בספר מלכות רחל תרמ”א. וכ”כ המוקבל הרה”ג ר’ יעקב עדס שליט”א בספר דברי יעקב “פרקי מחשבה” עמ’ תשצ”א, והביא לזה עולת ראיה מכפילות לשון הפסוקים בענין שהיא מבכה על בניה, עיי”ש. ושו”ר בסוף ספר מעיל שמואל יודלביץ עמ’ רט”ז שכתב בשם הגאון רבי ועלבאלע זצ”ל המגיד מישרים דווילנא, שפירש שרחל אמנו מבכה על המצב הרוחני של בניה, ועל זה הבטיח הקב”ה “ושבו בנים לגבולם” שיחזרו בתשובה ויהיו נקראים בנים, עיי”ש.

[31] הגה”ק מוהר”ר אהרן מעלזא זלה”ה (כן מקובל בשמו בקרב חסידי בעלזא).

[32] הגאון בעל שו”ת אפרקסתא דעניא זלה”ה בספרו מכתם לדוד פרשת ויחי מ”ח ז’ וז”ל: “הוא בית לחם – יש לפרש עפמ”ש רש”י ז”ל: דע לך שע”פ הדבור קברתיה שם כו’, כמו כן יש לפרש, המקום שקברתי הוא בית לחם ופרנסה לזרע ישראל, כשיתפללו על קברה.” עכ”ל.

[33] האדמו”ר מאפטא מהר”ל זלה”ה בספרו יסוד לקר”א עמ’ י”ט (בנדמ”ח), וז”ל: “וכשאנחנו באים לבטל כהו של עשו, אנו צריכים ללמוד תורה שהוא מעשה יששכר, שעל ידי זה יתוקן מעשי רחל הנ”ל, ובפרט לימוד התורה על קברה ממש יהיה בבחינת להבה, אש דת של תורה, ולהבה תלהט רשעים, וכח התורה יגבור על זכות כבוד אב של עשו, ויכלה הוא וזרעו – עמלק, שכתוב בו “אשר קרך בדרך”, לשון קרירות, שקליפת עשו מביא קרירות, וכת[ו]ב “בדרך” – שתורה זו שלומדים על קבר רחל העומד “בדרך”, כמו שכתוב “ואקברה שם בדרך”, כדי שילמוד תורה שם “בדרך” [ועי”ז] יבטל כח עמלק שקרר “בדרך”, ולכן צריכים להתחזק בלימוד תורה בכח גדול ודייקא שמה על קברה שבדרך, שעל ידי זה יכניעו כח עמלק ימח שמו, ובזה תלויה גאולתנו כמבואר בזה”ק בראשית כ”ב ע”ב ‘אבל פורקנא לאו איהי תלי אלא בעמלק, עד דיתמחו דבי אמא, והא אוקמוה’. וכו’. ועתה צריכים אנחנו לברך להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ויתעלה שהחיינו וקיימנו לזמן הזה על שעתה יכולים אנחנו לגשת אל הקודש לאוהל רחל אמנו ע”ה שמדתה מדת מלכות, ולהתעכב שמה שעות וימים ללמוד שמה לתקן עולם במלכות שדי. וכו’. שלימוד תורה על מקום זה מעורר מדת מלכות מדת רחל וכו’. ולאשר נחוצים אנחנו לישועה, בכן נחלץ חושים לזכות לישועה ע”י לימוד תורה באהל רחל אמנו ע”ה ועי”ז יבא משיח צדקנו בבי”א.” עכ”ל.

[34] מוהר”ר חיים פלאג’י זלה”ה בספר מועד לכל חי פרק כ”ו אות ד’.