מקורות ונימוקים:
מנהג הכפרות
מנהג הכפרות מנהג קדום הוא עוד מימי הראשונים, כפי שכתב הרא”ש בפסקיו בסוף מסכת יומא, בזה”ל: וששאלתם שאנו רגילים לשחוט ערב יוהכ”פ תרנגולים, ואין אנו יודעים מנהג זה למה, אי משום תמורה מאי שנא תרנגול מבהמה וחיה?
השיב רב שושנא גאון: הא ודאי קושיא היא ויש לומר בה שני טעמים. אחד שתרנגול מצוי בביתו של אדם מבהמה וחיה, ועוד יש במקומנו עשירים שעושים תמורה אילים, עיקר ממבעלי קרניים דומות של יצחק אבינו, לפיכך לא דבר קבוע הוא. ועוד שמענו מחכמים הקדמונים שאף על פי שיש מי שעושה תמורה בבהמה שדמיה יקרים, תרנגול מובחר לפי ששמו ‘גבר’, ע”כ.
מדברי הרא”ש למדים אנו כי כבר היה המנהג נהוג בימיו, ולפיכך ביקש להמליץ טוב וליתן טעם למנהג זה, מדוע נהוג הוא רק בתרנגולים ולא בבהמות. מנהג זה נהוג עד היום, ומנהג ישראל תורה הוא.
מנהג זה מופיע אף בשו”ת הגאונים, (חמדה גנוזה סימן צג), בתשובה לרב נטרונאי גאון, שהזכיר מנהג זה לשבח. וכן בשו”ת הגאונים (שערי תשובה סימן רצט) בתשובה לרב ששנא גאון, וכן בשו”ת הגאונים (ליק סימן ח), בתשובה לרב האי גאון.
טעם מנהג הכפרות
כמה טעמים מצאנו בדברי הפוסקים למנהג הכפרות: יש שכתבו, שהכפרות הן תמורת האדם, שאם נגזרה על האדם מיתה, כדאי ליתן למלאך המות כפרתו כדי לבטל הגזירה, כי מאחר ויצא המשחית אינו שב אלא אם כן חל על איזה דבר.
ויש שכתבו בטעם המנהג, שהוא להעיר את לב האדם ולהרעידו, שיראה את עצמו כאילו הוא ובני ביתו מחוייבים לה’ מיתה מחמת העוונות, ואם ישוב לה’ בכל לבו יהפוך לו ה’ את הקללה לברכה. כפי שכתב בשו”ת מהרי”ו (סימן קצא), שהוא כדי לעורר בני אדם לחזור בתשובה, ויחשוב בלבו שכל מה שנעשה בעוף של הכפרה דוגמת ארבע מיתות בית דין, היה ראוי לעשות בו.
ויש שכתבו, שעיקר הכפרה הוא בצדקה שנותנים את בעל החיים לעניים, אך כיון שאין הצדקה מכפרת אלא עם התשובה, יש לשחוט תרנגול הנקרא גבר, כדי לעורר את האדם לתשובה, שיבין שהוא הגבר חייב מיתה.
החולקים על מנהג הכפרות
אמנם אין למנהג זה מקור וטעם מן התלמוד בבלי או ירושלמי, לפיכך יש גם שכתבו שמנהג זה הבאי הוא ויש שכתבו שאף יש בו משום ניחוש.
ועיין בשו”ת הרשב”א (סימן שצה) כתב, מנהג הכפרות שעושים בערבי יום הכפורים, מצאתיו מנהג פשוט בעירנו, עם עוד דברים שנראו בעיני שהם כדרכי האמורי, והרחקתי מנהג זה הרבה, וציוותי לבטלו, ובחסד עליון נשמעו דברי, ולא נשאר מכל זה וכיוצא בו בעירנו מאומה, ואף על פי ששמעתי מפי אנשים הגונים מאד מערי אשכנז שכל רבני ארצם עושים כן בערבי יום הכפורים, וגם שמעתי שדבר זה נשאל לרב האי גאון, ואמר שכן נהגו, עם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו. גם בארחות חיים (הלכות ערב יום הכפורים אות א) כתב, שהרמב”ן אוסר מנהג הכפרות משום דרכי האמורי.
ועיין עוד בדברי השלחן ערוך או”ח סימן תר”ה סעיף א’ שכתב בזה”ל: מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג.
גם הפרי חדש כתב שם, שאין ספק שיש לבטל המנהג הזה משום דרכי האמורי, שנאמר תמים תהיה עם ה’ אלהיך. ע”כ.
מנהג הכפרות כיום
למרות האמור כי דעת מרן השולחן ערוך איננה נוחה ממנהג הכפרות, כבר כתב בשו”ת יחוה דעת חלק ב סימן ע”א, כי כבר פשט המנהג הזה גם אצל הספרדים ועדות המזרח, בפרט שהרבה מרבותינו הראשונים הביאו להלכה מנהג הכפרות, מהם: רש”י בספר הפרדס (סימן קפה), והראבי”ה בחלק ב’ (סימן תקמז עמוד רמו), האור זרוע בחלק ב’ (סימן רנז), המרדכי (ריש יומא), הרא”ש (יומא פרק יום הכפורים סימן כג), תלמיד מהר”ם בספר התשב”ץ (סימן קכה), השבולי הלקט (סימן רפג). והתניא (סימן עב) ועוד.
וכבר כתב רבינו המאירי בחבור התשובה (עמוד שצ”ח) שאף על פי שקצת גאונים מנעו מנהג הכפרות שנוהגים בערב יום הכפורים, מכל מקום כבר נתפשט המנהג בזה כדעת רוב הגאונים שהזכירוהו. ועולם כמנהגו נוהג, כענין מה שאמרו בהוריות (יב ע”א) סימנא מילתא היא. ע”כ.
ואף רבינו האר”י היה נזהר מאד לקיים מנהג הכפרות, כמבואר בשער הכוונות (דף ק’ עמוד א), ובנגיד ומצוה (דף כט ע”ב). וכתב עליו הנפק על פי הסוד. וכן כתב הרמ”א בהגה. וכתב בשלחן גבוה שם שכן מנהגינו. וכ”כ בארץ חיים סתהון. וכן כתב הגאון רבינו יוסף חיים בבן איש חי (פרשת וילך אות ב’). והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם.
זמן עשיית מנהג הכפרות
לעניין זמן עשיית הכפרות, כתבו הפוסקים שהוא בערב יום הכיפורים, כפי שמורה כותרת הסימן תר”ה בשולחן ערוך, מנהג הכפרות בערב יום הכיפורים. אמנם יש מן הפוסקים שכתבו, שהוא בערב ראש השנה. למעשה המנהג הוא לעשות את הכפרות בערב יום הכיפורים.
לעניין השעה הראויה לעשיית הכפרות בערב יום הכיפורים, נחלקו בה אחרונים: יש שכתבו, שיש לעשות את הכפרות לאחר הסליחות, קודם שיאיר היום, שאז גוברים הרחמים. ויש שכתבו, שהשעה הראויה למנהג הכפרות היא לאחר שהאיר היום, שהכפרות דוגמת קרבן הן, ואין מקריבים קרבן בלילה. ויש שכתבו שיש לעשות את הכפרות לאחר תפילת שחרית.
למעשה המנהג הוא לעשות את הכפרות החל מעשרת ימי תשובה ועד ליום הכיפורים, אולם הזמן המובחר הוא לעשות את הכפרות לאחר חצות לילה של ערב יום הכיפורים ועד אשמורת הבוקר. אכן המעוניינים לעשות את הכפרות על תרנגול דווקא, ראוי שיקדימו לערוך את הכפרות כבר בעשרת ימי תשובה, כדי למנוע לחץ על השוחטים, כפי שכתב בשו”ת יחווה דעת חלק ב’ סימן ע”א.
סדר עשיית הכפרות
יש הנוהגים לעשות כפרות בתרנגול ויש הנוהגים במעות, ומנהג רוב העולם במעות.
נוסח התפילה הנאמרת בשעת הכפרות, משתנה בהתאם לדבר שמבצעים בו את הכפרות.
העושה כפרות על כסף יפריש מעות לצדקה כנדבת ליבו, וראוי לתת לכל נפש סך 36 ₪ שהוא בערך עלות תרנגול.
ויאמר נוסח זה שלש פעמים:
זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה הכסף ילך לצדקה, ואני אכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום.
אך העושה כפרות על תרנגול יאמר נוסח זה שלש פעמים:
זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה התרנגול ילך למיתה, ואני אכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום.
