סמל ה”מגן דוד” – המשמעות והמקורות

מהו “מגן דוד”?

הנה עצם המילים “מגן דוד” כבר מצינו במטבע שטבעו חכמים בברכות ההפטרה (וכמוזכר בפסחים[1]), ושם הכוונה היא שאנחנו משבחים להקב”ה על כך שהוא יתברך היה ל”מגן” על דוד המלך (שעל דוד המלך נאמר בתהילים[2] “ואתה ה’ מגן בעדי”), והוא על דרך שאומרים בברכה הראשונה בתפילת העמידה “מגן אברהם” (שעל אברהם אבינו נאמר בבראשית[3] “אנכי מגן לך”).

ואומרים חז”ל במדרש תהלים[4], שדוד המלך היה חפץ מאוד לזכות שעם ישראל ישבחו את הקב”ה בתואר “מגן דוד”, כשם שאומרים “מגן אברהם”, ואפילו התפלל על כך, ובסוף נענה שיאמרו שבח זה בברכת ההפטרה עיי”ש.

וגם בנוסח ה”סליחות” אנו פונים להקב”ה בתואר זה: “עננו מגן דוד עננו”.

ואולם לכאו’ יש גם פירוש נוסף למילים “מגן דוד”. והוא, דהנה מצינו בספרי תורת הסוד (כפי שנביא בסמוך), שהיה לו לדוד המלך “מגן” מיוחד עם שמות הקודש חקוקים עליו, וגם צורת המנורה היתה מצוירת בו. שהיה נקרא “מגן דוד”.

כן מצינו להרמ”א ז”ל בספרו תורת העולה[5] וז”ל: “ולכן מקובל גם כן שהמנורה היתה מצוירת במגן דוד, להיות כי זכות התורה ואמונות האמיתיות עם עקרי הדת היו עומדים לדוד במלחמותיו, ולכן היתה המנורה למגן ולמחסה אליו.” עכ”ל [וכמובן הנושא ברמ”א הוא מה היה מצוייר על גבי המגן, ולא צורתו החיצונית של המגן, וכן לגבי הספרים דלהלן]. וכן מבואר בספר עקידת יצחק לרבינו יצחר עראמה זלה”ה[6].

והרחיב בזה עוד מרן החיד”א בספרו מדבר קדמות[7] בשם כת”י מהרש”ל, וז”ל: “דוד המלך ע”ה הראהו הקב”ה ברוח הקדש מזמור למנצח בנגינות וגו’ כתוב על טס של זהב מופז עשוי בצורת מנורה, וכן הראה אותו למשה רבינו ע”ה, והיה דוד המלך ע”ה נושא זה המזמור כתוב ומצוייר וחקוק במגינו בטס של זהב כצורת מנורה כשהיה יוצא למלחמה, והיה מכוין סודו והיה נוצח אותם, ואויביו נופלים לפניו.” עכ”ל. ודברים אלו אמנם הובאו בשם מהרש”ל (והוא בריש ספרו מנורת הזהב), אבל כבר נמצאים בספר יראת אל לרבינו אליעזר מגרייזא ז”ל בעל הרוקח בשם בעלי קבלה. (וראה גם למוהר”ח פלאג’י זלה”ה בספר כף החיים דיליה[8], ושאר אחרונים. והגאון רבינו יוסף חיים זלה”ה בעל הבן איש חי, בספרו בן איש חי דרושים[9], כתב לקשר בין המנורה לבין צורת שני המושלשים, שכתב דנראה שהמגן של דוד המלך ע”ה היה בו ששה קצוות כנגד ששה הויו”ת שיש ב”למנצח בנגינות” של המנורה עיי”ש).

ובספר “ע’ שמות של מט”ט”[10] כתב שהיה לו לדוד המלך מגן של זהב והיה חקוק עליו שם ע”ב ומתחתיו היה חקוק גם השם הקדוש טפטפ’ (שהשם הזה הוא בגימטריא “על מגן” ובגי’ “צוה פחד”), ועליו נאמר “מגן דוד”. וכן הביא גם בספר קהלת יעקב יולס[11].

ומהר”מ זכות זלה”ה בספר אם לבינה[12] כתב שהיה חקור על “מגן דוד” את שם הקדוש שהוא ר”ת אתה גיבור לעולם ה’, אלא שהיה חקוק במילואי האותיות עיי”ש.

ובספר כוונת שלמה (למוהר”ר שלמה רוקקה זלה”ה תלמידו של מהר”ם זכות)[13] הביא עוד רשימה של שמות הקודש שהיו חקוקים על המגן של דוד המלך ע”ה.

וע”ע למוהר”ר יוסף ג’יקטיליא זלה”ה בספרו שערי צדק[14] שמזכיר ג”כ שהיה לדוד במלחמותיו בחינה של “מגן” אשר עליו נאמר “מגן דוד”, וז”ל: ודע שזה המקום שהוצרך דוד להלחם באויביו, ולפיכך הוצרך מגן ‘ותתן לי מגן ישעך’[15], וזה שאומרים ‘מגן דוד‘.” עכ”ל.

איברא דאמרו חז”ל בילקוט שמעוני[16]: “אמר ליה הקב”ה: דוד, וכי למגן וצנה אני צריך? רוח אחד אני נופח בהם, והם פורחים, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח.” ע”כ. ומשמע שלא היה לדוד המלך כל “מגן”. ואולם יש לומר שהנהגה זו לא היתה תמידית אלא היו זמנים במלחמותיו שהתשמש במגן הנקרא מגן דוד.

ובספר צרור המור (למקובל מוהר”ר אברהם סבע זלה”ה, תלמידו של רבינו יצחד גי ליאון זלה”ה)[17], כתב שהיה לו לדוד המלך “מגן רוחני” המכונה “מגן דוד”, שהוא אחד משמותיו הקדושים של הקב”ה שעל ידי אותו השם הקדוש היה דוד נלחם מלחמותיו, ועל השם הזה אמר דוד[18]: “מגיני וקרן ישעי”. עיי”ש.

צורת ה”מגן דוד” – והמגן של דוד המלך

והנה בכל הנ”ל עדיין לא מבואר אלא שהיה לו לדוד המלך מגן מיוחד, אבל לא מבואר שהיה לאותו מגן את הצורה הגיאומטרית הידוע כיום שהם שני משולשים זה על גבי זה שמייצרים ו’ פינות (ה”קסגרמה” כוכב בעל שישה קודקודים). ומ”מ אפשר שיש למצוא סמוכין גם לזה, וכדלהלן.

תחילת מקור לדבר (עכ”פ לגבי משולש אחד) אפשר למצוא בפירוש המשניות להרמב”ם[19], שכתב בביאור המילה “תריס”: “‘תריס’ הוא המגן, ו’אלה’ – הגנה עשוי מעץ. ואין בין המגן והאלה אלא שה’מגן’ תבניתו כמו משולש, ו’אלה’ תבניתו עגולה, ושניהם מעץ.” עכ”ל. וכן רבינו עובדיה מברטנורה שם פירש: “תריס – מגן עשוי כתבנית משולש.” עכ”ל. ומכאן המקום לדון, שמא לדוד המלך היה מגן כפול, העשוי בצורת שני משולשים?

ובכן הגאון מוהר”ר אברהם חיים הכהן זלה”ה בספרו ארץ החיים (קושטנדינא תק”י)[20] כתב: “כי הנה היה חילוק בין מגיני מלכי ישראל למלכות בית דוד, כי למלכי ישראל היה מגן בעל שלש קצוות כזה (כאן מצייר צורת משולש) ולמלכות בית דוד היה של ששה קצוות להורות שיש לו אחיזה במדת מלכות ומקבל שפע מן ששה קצוות ודוד הוא השביעי, כזה (כאן מצייר צורת משולש על גבי משולש כפי שהיא הצורה היודעה היום של ה”מגן דוד”)” עכ”ל. ועוד כתב שם בארץ החיים[21] וז”ל: “כבר כתבנו למעלה כי מגן דוד היה כפול להורות ו’ צדיקים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף. ודוד הוא השביעי. וזה שאמר אל תשב פני משיחך.” עכ”ל. ומרן החיד”א בספרו דבש לפי[22] העתיק לדברי הרב ארץ חיים הנ”ל בשתיקה יפה, עיי”ש.

ובספר נחמד ונעים למוהר”ר דוד גאנז זצ”ל (תלמיד המהר”ל) כתב[23] וז”ל: “כאשר יצוירו ויוחרטו שני משולשים זה על זה, נהגו אנשי דורנו לקרוא לו מגן דוד, באמרם שציור כזה היה חקוק על מגנו של דוד המלך.” עכ”ל (ואגב בתחילה היה נקרא הספר הנ”ל מגן דוד, ובהדפסה השניה נשתנה שמו לנחמד ונעים, וגם במצבת קבורתו של הגאון הנ”ל נחרטה תבנית ה”מגן דוד”). ומשמע שהיתה מסורת בידם בענין זה (אלא שלפי מסורת הזו, היה “ציור” של משולשים במגן של דוד המלך, ולא שהמגן עצמו היה בצורת שני משולשים).

ולמעלה בקודש במקור קדום יותר (אם כי מקור רק לביטוי מגן דוד ביחס למשולשים ולא לטיב המגן של דוד המלך ע”ה) מצינו ב”ספר הגבול” (כת”י בית המדרש לרבנים ניו יורק 2193  mic.דפים 15ב 18א – מובא בקובץ בית ועד לחכמים[24]) מאת רבינו דוד בן רבי יהודה החסיד השני בעל החורבה, שהביא בשני מקומות ציור המשולשים הנעוצים זה בזה ונקרא שם להדיא בשם “מגן דוד” (פעם אחת “מגן דוד של אריך אנפין” ופעם נוספת “מגן דוד של זעיר אנפין”), ולמטה מציורי המגן דוד נכתב השם טפטפ’ הנ”ל. [ואולם בכתבי יד אחרים של ספר הגבול, לא מופיעים הציורים האלו].

ומובא[25] בשם ספר שושן סודות[26] דמייתי אופן לעשיית טבעת כסגולה “לנצח כל אויב”, וכתב “שתהיה הטבעת עשויה על צורת מגן דוד” עכ”ל (והיינו שמכנה את הצורה הזו בשם “מגן דוד”).

צורת המגן דוד – חשיבותה בתורת הסוד

ועכ”פ גם אם צורת מגן דוד הידועה לא היתה צורתו של המגן של דוד המלך ע”ה, ואף לא נקרא בצורה זו בשם “מגן דוד”, נראה שעצם הצורה הידועה הזו יש בה מהות רוחנית בעלת חשיבות, שכן בכתבי יד של קבלה מעשית ובקמיעות מצוי לרוב הציור של מגן דוד הידוע, וכן ימצא תמצא לדוגמא בספר רזיאל המלאך בכמה דוכתי.

והתייצבו וראו מה שכתב מוהרח”ו בשער היחודים[27] וז”ל: “ועתה אמרתי לגלות לך סוד עמוק מאד והיא קמיע מנוסה לכל דבר של כל מיני חולי שבעולם, אם לעין הרע ח”ו אם לאשה הרה שלא תפיל ולכל גזירה רעה, וצריך שתקח קלף צבי כשר וטהור מעובד לשמה לעשות בו ציור חותם כזה (כאן ציור של צורת מגן דוד) והקוים לא יהיו רשומים בדיו אלא של השמות דהיינו שתכתוב ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן וכו’. עכ”ל (והאריך שם באופן עשיית הקמיע עיי”ש).

ובספר לוחות עדות למוהר”ר יהונתן אייבשיץ זצ”ל (מהדורת אלטונא תקט”ו)[28] מלבד שעסק בסודות צורת המגן דוד, גם קרא לו בשם הידוע לנו “מגן דוד”, וז”ל: “ובא הציור מגן דוד, שהוא סגולה ומעולה שבחותמת לכל הפגעים, כאשר תמצא בספר רזיאל, תולדות אדם (א”ה לרבי יואל בעל שם מטזמוטש זלה”ה), וביחוד בעץ חיים להאר”י בשער יחודים וביחוד למקשה לילד“, שתבניתם ז’ קצוות חשוב מא’ עד ז’ מספרו כ”ח שהוא כח הצריכה היולדת מאת ה’ הנותן ליעף כח, וז’ פעמים ז’ עולה מ”ט שהוא מט”ט וכו’.” עכ”ל, והאריך שם טובא בעניינים אלו ואח”כ כתב שם שקצוות אותיות הוי”ה רמוזים בקצוות המגן דוד, וביאר שלכן נקרא “מגן” ושזהו הסוד של ה”מגן דוד”, עיי”ש (וע”ע בהערה[29]).

בשו”ת אדמת קודש, לראש”ל מוהר”ר נסים חיים מזרחי זלה”ה[30], מביא שמי שחלה במחלת ה”פאפירה”, היו רושמים בדיו על המקום הנופח צורת מגן דוד, והעיד הגאון הנז’ ש”מסוגל הדבר ובדוק ומנוסה”, ונידון בתשובתו שם היה אם להתיר לעשות כן אף בשבת משום חשש פיקוח נפש, והתיר שם ע”י גוי עיי”ש. ומובא בשו”ת יביע אומר[31].

ויש כותבים בשם ספר “האלף בית של המלאך מט”ט” (אינו מצוי אצלי) שהוא מתקופת הגאונים, ששם כבר מובא הציור של שני המשולשים.

מגן דוד – כבר בזמן יציאת מצרים

ואפשר למצוא כעין מקור לצורת המגן דוד כבר מזמן יציאת מצרים:

בקובץ אור תורה[32] מובא שם בשם המקובל מוהר”ר עמנואל חי ריקי בספרו המשכן וכליו מעשה חושב[33], שהגג של האהל מועד במשכן, היה מכוסה בעורות גזורים כתבנית צורת המגן דוד עיי”ש.

ובספר מזבח הזהב הנדמ”ח עם פירוש מנחת שלמה[34], כתב בשם מוהר”ר שלום אלבז זצ”ל בספר שלום רב על האבן עזרא[35] שכתב לבאר שצורת מחנת י”ב שבטי ישראל במדבר כשיצאו ממצרים – היתה בצורת מגן דוד עיי”ש (ובכן בספר שלום רב שם הוסיף דכעין צורה זו היתה ג”כ צורת הנחלות של השבטים בארץ ישראל עיי”ש).

צורת המגן דוד מתי החלה להיות סמל ליהדות

עד כה הבאנו סמוכין לכך שקיימת בספרות התורנית התייחסות לצורה של ב’ משולשים, וכי אפשר לקשר אותה עם המגן המיוחד שהיה לדוד המלך. אך לכאו’ לא נמצא מקור בספרות התורנית לכך שהמגן דוד הוא סמל ליהדות (מה גם שהיהדות באמת איננה זקוקה לסמלים יען כי היא האמת האבסולוטית ולא עוד איזה “דת” שיש צורך להביל בינה לבין אחרות).

ולהבדיל בין קודש לחול, גם החוקרים והארכיאולוגים לא מצאו לעת עתה קשר קדום בין צורת המגן דוד הידועה לבין יהדות, ואם כי נמצאה הצורה הזו בחפירות בכמה בתי כנסיות (או כנסיות) מתקופת בית שני ואחריה, מ”מ הוא לא הופיע דוקא כ”סמל” יהודי אלא כקישוט בעלמא ביחד עם צורת אחרות ולעיתים ביחד עם סמלי עובדה זרה, כך שלפי ההיסטוריונים ההתייחסות הקדומה ביותר למגן דוד בהקשר להידות הוא איזכור בספר של אדם קראי בשם אשכול הכופר (מסוף האלף החמישי) שכתב ללעוג (בכפירתו) על כך שהעם מציירים סמלי של “מגן דוד” בצד האחורי של המזוזות ביחד עם שמות מלאכים, ולדידן שאין לנו ענין בהשקפתו של אותו קראי רואים מדבריו עכ”פ ש”העם” (ולכאו’ הכוונה ליהודים הכשרים שאינם קראים) כן היו משתמשים בתקופתו בסמל של שני משולשים, והן הן הדברים אשר דברנו שהסמל הזה של המגן דוד הופיע בעיקר בקמיעות ובקבלה מעשית כך שבוודאי יש בו משמעות רוחנית (רק דלאו דוקא במשמעות של סמל ל”יהדות”). אלא דלפום קושטא אין זה המקור הקדום ביותר כי כבר הזכרנו מספר “האלף בית של מלאך מט”ט” מתקופת הגאונים, שקדם בהרבה לספרו של אותו קראי.

וראוי לציין גם מה שמובא בספר מעשה בצלאל[36] וז”ל: “במצבה אחת בטרנט (בדרום איטליה) ממאה השלישית (א”ה תקופת האמוראים) אשר נמצאה היום בחצרו של בית הנכאות דשם, המוקדשת לאשת בנו של דוד, נמצאת לפני השם “דוד” חקוקה צורת משושה זאת אומרת מגן דוד. עובדה אשר לא רק שמוכחת בגלוי שכבר בזמן ההוא השתמשו בו לענין יהודי, אלא הסמיכות של צורה זו אל השם דוד מוכחת שכנויו המקובל בזמננו היום, היה כבר בשעתו ידוע ומפורסם”. עכ”ל. גם בגרמניה של אדום ישנו מבנה עתיק, שלפי הרישומים שימש כבית הכנסת לפני שמנה מאות שנה, ובו צורת מגן דוד. ומ”מ כל אלו לכאו’ אינם אלא מקרים בודדים ולא משקפים שימוש תדיר של סמל המגן דוד כסמל יהודי מובהק.

ונראה באמת דכיון שצורת המגן דוד משמשת בעיקר לקבלה מעשית ולקמיעות, נשאר הסמל הזה טמון ונסתר מעיני הבריאות במשך הדורות, ולא שימש כסמל יהודי עד למאות שנים האחרונות.

ועכ”פ לפי ספרי קורות הדורות, בשנת ה’ אלפים קי”ד הקיסר קראל הרביעי נתן את הרשות ליהודי פארג להרים דגל שתסמל אותם, והיהודים בחרו לעצמם כסמל את צורת המגן דוד. ובשנת ה’שנ”ח, בזמן המהר”ל מפראג, ישנה איגרת של קיסר רודולף השני לפרנס העיר פראג, שמכנה את הדגל הנ”ל “הדגל של דוד המלך”. בשנת ה’שפ”ג אישר הקיסר פרדינאנד השני את חותם הקהילה בפראג ובו צורת המגן דוד, ובין ששת הזוויות מבחוץ כתוב אות אחת מששת אותיות שבמלים “מגן דוד”.

בשנת תט”ו נמצא המגן דוד על חותם הקהילה בווינה. ובשנת ה’תט”ז, ג”כ בעיר ווינה, החליטו היהודים ביחד עם הגוים לבנות כותל שיפריד בין הרובע היהודי לרובע הנוצרי, ולצורך כך, באבנים של הצד הנוצרי חקקו צלב, ובאבנים של הרובע היהודי חקקו מגן דוד.

בשנת ת”נ הופיע המגן דוד על חותם של קהילת קרמזיר שבמרוביה. ועל זה הדרך, מאז, הלך והתפשט השימוש בסמל של מגן דוד בארצות אירופה, בבתי כנסיות ובפרוכות של ארון הקודש ותשמישי קדושה, וכן בחותמות של הציבור ושל הרבנים והפרנסים וכיוצא בזה, עד שבמרוצת השנים (בעיקר לפני כמאתיים שנה) נהפך להיות סמל מובהק לעצם היהדות, ונחקק אף במצבות וכדומה (כגון במצבת ה”בעל שם מלונדון” זיע”א).

ואולם הגאון בעל שו”ת מנחת אלעזר ממונקאטש זה”ה בספרו דברי תורה[37] כתב דפקפק על הצורה הידועה של שני משולשים, אשר לפי דעתו אינו ענין יהודי כלל ולא כך היה נראה המגן של דוד עיי”ש. וכ”כ הג”ר יוסף משאש זלה”ה באוצר המכתבים[38] שכתב ג”כ דדעתו נוטה לומר שצורת המגן דוד איננה ממקור ישראל עיי”ש. ואחרי נשיקת עפרות רגליהם, קצת הפריזו על המידה בזה, כי גם אם לא מצינו בקדמונים שסמל המגן דוד הוא סמל יהודי מ”מ כאמור הוא מובא בדברי רבינו האריז”ל אשר כל דבריו עפ”י אליהו הנביא, והוא חותם נפוץ מאוד בקבלה מעשית מימי עולם ומשנים קדמוניות. כך שגם אם מצד קנאות יחפצו להתנזר מסמל המגן דוד לאחר שנעשה בו שימוש אידאולוגי (וכפי שעשו האדמו”ר מבאבוב והרב בעל ברכת שמואל לייבוביץ והרב בעל עצי חיים מסאטמר ועוד), מ”מ אין להכחיש את המציאות שמקורו ביהדות. וראה גם למרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א בילקוט יוסף[39] שהביא מספר שאל אביך ויגדך[40] שמגן דוד הוא סמל יהודי עתיק עיי”ש. ועיין שו”ת ישא יוסף אפרתי[41] ושאר אחרונים.

[ואחד מחשובי בוגרי בית מדרשנו הרה”ג ר’ אברהם מיימון שליט”א בספר הנקרא “ספר התינוק”[42] רצה לייחס את סמל המגן דוד לנוצרים או לכת שבתי צבי שר”י, והיא נפלאת בעינינו שנעלם מעין הבדולח לפי רגע  דברות רבינו האריז”ל ומהר”י אייבשיץ ונוסחי הקמיעות המקובלות מדורי דורות וכתבי קבלה מעשית ממהר”מ זכות זלה”ה ושאר ענקי הרוח זיע”א].

מהי המשמעות של צורת המגן דוד? מה הוא מסמל?

ועתה, לאחר הקדמות אלו, נוכל גם לנסות להבין מעט המשמעות והסמליות של המגן דוד, בכמה אופנים:

• הג”ר משה פיינשטיין זצ”ל בשו”ת אגרות משה[43] כתב וז”ל: “הנה כפי שידוע זה מאות בשנים שעשו ציור מגן דוד על פרכות ועל מעילים ומטפחות ולא היה מי שיערער על זה, ואף שאין לנו מקור צורת המגן דוד אין בזה שום קפידא, וגם יש בזה ענין להזכיר שהשי”ת מלך למעלה ולמטה ולכל ד’ רוחות השמים, ושייכות שם דוד לא ידוע, ואולי הוא סימן לדוד שבטח במלחמותיו על השי”ת שהוא מלך למעלה ולמטה ובכל רוחות השמים שלכן לא היה ירא ממלכי בשר ודם ומחיילותיהם כציוי התורה.” עכ”ל. כלומר שמגן דוד מפני שיש בו ו’ קצוות הוא בא לסמל ד’ רוחות השמים ולמעלה ולמטה, להזכיר לנו שהקב”ה שולט בכל מקום, והוא דומה לנענוע ארבעת המינים שאנחנו מנענעים דרומה מערבה צפונה ומזרחה ואז למעלה ולמטה, כדי להראות שאנחנו ממליכים את הקב”ה בכל ו’ כיווני העולם. והוסיף הרב אגרות משה דאפשר דגם דוד המלך קבע לעצמו סימן זה כדי להשריש בעצמו הביטחון בהקב”ה שהוא השולט בכל כיווני העולם ועי”ז מעורר את עצמו שלא לפחד מאויבים בעתות מלחמה.
• וכפי שמוזכר לעיל, בספר ארץ החיים על התהילים מפרש את המשמעות של המגן דוד, שששת הקצוות שיש במגן דוד הם סמל לששה ספירות הידועות בקבלה: חסד (שהוא בחינת אברהם אבינו), גבורה (בחינת יצחק אבינו), תפארת (יעקב אבינו), נצח (בחינת משה רבינו), הוד (בחינת אהרן הכהן), ויסוד (בחינת יוסף הצדיק), ואילו ספירת המלכות היא בחינת דוד המלך עצמו בעל המגן (שכן עפ”י הסוד ספירת המלכות “מקבלת” את השפע מתוך ששת הספירות האחרות). זאת אומר, שהמגן דוד בעצם מסמל את אופן ההנגה של הקב”ה כלפי הבריאה, כיון שהקב”ה מנהיג את עולמו עפ”י הנתיבים של שבעת הספירות.
• וכמו כן הבאנו מדברי מהר”י אייבשיץ זצוק”ל ששם הוי”ה רמוז במגן דוד, ולפ”ז מגן דוד הוא בעצם דרך לרמוז לשמו של הקב”ה בלי שנזדקק לכתוב את השם הקודש.
• ובספר מעשה בצלאל[44] (מתוך נאום שנשא בפרסבורג בשנת תרפ”ז) כתב לפרש את הסמליות של המגן דוד בהקדים דברי הגמ’ בשבת[45], שהקב”ה נתן את התורה המשולשת (תורה נביאים וכתובים) לעם המשולש (עם ישראל שהם מורכבים מכהנים לויים וישראלים), שעל פי זה מבאר שמגן דוד באה לסמל את הקשר ההדוק שיש בין התורה לעם ישראל, ששני המשולשים מחוברים זה לזה.
• ועוד מפרש שם, שמגן דוד מסמל את עם ישראל, שהוא מורכב משנים עשר שבטים, כי פסי ההיקף החיצוניים של המגן דוד הם שנים עשר (והאריך שם לבאר זאת יותר עפ”י חז”ל בענין אופן החניה של עם ישראל במדבר בזמן יציאת מצרים, עיי”ש, וכבר הזכרנו לעיל מה שכתב בספר שלום רב בענין זה).
• והרב בעל שו”ת חמדה גנוזה זצ”ל בספרו אור חדש[46] כתב וז”ל: “סמל מגן דוד שש צלעות משולשים קטנים מסביב והמרכז באמצע – רומז לששת ימים שברא ה’ את העולם, והמרכז רומז ליום השבת. גם רומז לארבע רוחות העולם ומעלה ומטה, והמרכז רומז לבוראם ומנהיגם. גם רומז לדוד המלך: כל צלע מצורת מגן דוד זויתו החיצונית דומה לחץ מופנה כלפי חוץ, רומז לששת ימי השבוע שבהם דוד לוחם באויביו, המרכז ללא חצים רומז ליום השבת שדוד לא לחם בו.” עכ”ל.
• ובספר מילי דמרדכי (להרה”ג ר’ מרדכי יהודה ליב זק”ש זצ”ל, ראש ישיבת בית זבול ורב שכונת זכרון משה בעיה”ק ירושלים תובב”א)[47] כתב וז”ל: “המגן דוד הוא הסמל לעם ישראל ולסוד קיומו כי הרי למגן דוד ישנם ששה ראשי תור, לכל שש קצותיו, וכן הוא עם ישראל המפוזר בכל ששת קצוות תבל – מזרח מערב צפון ודרום למעלה על החצי הכדור העליון ולמטה על חצי הכדור התחתון – ובכל ששת הקצוות יש לו ראש תור להבליט את בדידותו מן העמים, לבדד ישכון, ולא ישכח את יחודו. יתכן כי מכאן המקור למנהג של אכילת אזני המן בפורים וכו’.” עכ”ל. וכ”כ הג”ר שלמה חיים גינויר שליט”א (משגיח דישיבת מאור התלמוד) בקובץ דגלה של תורה[48].
• ובספר מסילות יעקב (דרוק)[49] כתב וז”ל: “סמל המגן דוד הינו בעל שישה קודקודים או שני משולשים הקוטביים זה לזה. קוטביות זו באה להדגיש את אחדות הניגודים ואת האחד השלם.” עכ”ל.

ויש שכתבו להעיר גם על הדמיון החזותי בין המילה דוד (שיש בו שני משולשים בצד הדלי”ת) למילה דרכי דוד, גם המלה דוד עצמה אפשר לקרוא אותה משני הכוונים ישר והפוך כמו צורת מגן דוד שיש בה שני משולשים הפוכים.

ומחותני הגאון רבי זמיר כהן שליט”א בספרו הצופן, מביא שבמגן דוד מסתתרים כל האותיות של לשון הקודש, מאל”ף עד תי”ו, עיי”ש.

מקורות והערות:

[1] דף קי”ז ע”ב

[2] ג’ ד’

[3] ט”ו א’

[4] על מזמור י”ח

[5] ח”א פ”כ

[6] שער ס”ז פרשת אמור

[7] מע’ ד’ אות כ”ב

[8] סי’ י”ב

[9] פרשת כי תצא ד”ה ובאופן אחר

[10] ערך טפטפ’

[11] ערך שמירה

[12] אות האלף סי’ ד’

[13] בדף כ”ד ע”ד

[14] ערך חק דף כ’ ע”א

[15] תהלים י”ח ל”ו

[16] תהלים רמז תשכ”ב

[17] פרשת ויחי

[18] שמואל ב’ פרק כ”ב פסוק ג’

[19] על מסכת שבת פ”ו מ”ד

[20] על התהילים מזמור י”ח על פסוק ג’ “מגיני וקרן ישעי”

[21] מזמור פ”ד י’

[22] מע’ מ’ אות ל”ח

[23] בסוף הספר

[24] ח”ח עמ’ שע”א

[25] בספר נוהג שבעולם עמ’ שכ”ב.

[26] לא מצאתי שם

[27] פי”ב

[28] עמ’ קס”א

[29] וכיון שדבריו הם דברי קבלה עמוקים וסתומים, אמרתי להעתיקם בהערה ולא בגוף המאמר, וז”ל שם: “וטעם שנקרא מגן, הוא כל קצוות הששה אותיות ו-ה מהשם, ובקצוות האמצעי שם י-ה, כי הוא המקור שממנו מתפשטים הענפים ו-ה משם, וידוע בעולמת שאחרי אצילות הם רק דמות לחתום כמ”ש התקונים ושם עיקר השם כ-ו-ז-ו וא”כ מה שהוא באצילות ו-ה הוא בעלומות שלמטה ו-ז דמות השם ה-ה אבל שם י]ה לא ישונה כי הוא המקור והמחיה כולם כל הנשמה תהלל י-ה לא יתחלף ומאיר בכל עולמות ולכן שבטי י-ה עדות לישראל כשם שהוא לא יקבל שינוי כך ישראל לא יקבלו שינוי ותמורה. וא”כ ששה פעמיים ששה קצוית זו הרי כאן ע”ח. ובכן אבא אל המלך כי על ידו נכנסים לחדר הפנימי שבו שם י-ה שלא ישונה שהוא בחדר הפנימי ונקב הז’ עולה צ”ג מנין “מגן”, וזהו ענין של מגן דוד. והבן.” עכ”ל.

[30] סי’ ה’

[31] ח”ח חאו”ח סי’ ל”ז אות ו’

[32] סיון תשע”ד סי’ קט”ו מכתב ו’

[33] שמות כ”ו י”ד

[34] בשער כ”ז עמ’ שי”א-שי”ב

[35] פרשת במדבר עמ’ שי”ג

[36] עמ’ ס”ב

[37] ח”א סי’ צ”ב

[38] ח”ב סי’ תש”ז

[39] הנדמ”ח חאו”ח ח”ב עמ’ תקס”ו וח”ג עמ’ תשמ”ה

[40] ח”ג סי’ ע”ר.

[41] חאו”ח ח”ג סי’ ל”ז

[42] פרק א’ סקל”ז

[43] חאו”ח ח”ג סי’ ט”ו

[44] עמ’ ס”ג

[45] דף פ”ח ע”ב

[46] בהקדמה לספר ויקרא

[47] ח”א סי’ כ”ה

[48] אדר תשע”ז עמ’ רמ”ד

[49] עמ’ שכ”ט