מקורות ונימוקים:
א). כתב מרן השו”ע (יו”ד סי’ קצז סעיף ד’) היכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים וכיוצא בזה, יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום, אבל בשביעי לא תטבול מבעוד יום אף על גב דאיכא אונס. ולפי”ז ה”ה בנד”ד. רק בשמיני יהיה מותר לטבול מבעוד יום במקום חשש ופחד, אבל בשביעי ביום לא. ובפרט שהש”ך (ס”ק יא) כתב בשם הרבה ראשונים, דאם טבלה בשביעי מבעוד יום יש להצריכה טבילה שנית.
ב). איברא שיש מקום לומר דביום שביעי כשחוזרת לביתה בערב ובעלה לא נמצא בבית יש להתיר, ואע”ג שהש”ך [ס”ק ו] כתב וזה לשונו, משמע אפילו שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך אסור, כדעת הרשב”ם וסיעתו שכתבו הפוסקים שנכון להחמיר כדבריו. וכתב הב”ח דאפילו ללכת מביתה לבית הטבילה מבעוד יום אסור, והיינו כשהאשה רוחצת וחופפת בביתה והולכת למקום טבילה, אבל כשיש מרחץ ובית הטבילה במקום אחד ואשה הולכת מבעוד יום למרחץ שעה או שתים קודם חשכה ובאה לביתה אחר חשיכה, אף על פי שהמרחץ ובית הטבילה קרוב וסמוך לביתה אין כאן משום סרך בתה, דהבת יודעת שהיא שוהה ברחיצה וחפיפה במרחץ ואינה טובלת אלא משחשיכה, עכ”ל [ב”ח]. מיהו באגור כתב שהמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשיכה, עכ”ל, ואפשר דסבירא ליה כר”ת וסיעתו דמותר לטבול סמוך לחשיכה רק שתבא לביתה משתחשך, וכמדומה לי שכן נוהגים, מכל מקום יש להחמיר. מיהו נראה דהיינו דוקא ביום שמיני דאסור משום סרך בתה לחוד, ובכהאי גוונא מיקל ר”ת סמוך לחשיכה, אבל ביום שביעי אין לטבול כלל סמוך לחשיכה, ויש למחות ביד העושות כן, עכ”ל.
וכתב הסדרי טהרה (סק”ט) דהש”ך נמשך נמשך אחר הטור [עמוד קעה] שכתב דפלוגתא דר”ת והרשב”ם הוא בשמיני, אבל מתוספות במכילתין (דף ס”ז ע”ב ד”ה משום) מבואר דאף בשביעי מתיר ר”ת לטבול סמוך לחשיכה, דתו ליכא למיחש שמא תבא לידי ספק. וכבר העיר בזה בתשובת עבודת הגרשוני (סימן כ’) ובחכם צבי (סימן י”א).
ואע”ג שבשו”ת חוט השני (סימן פ”ב) האריך ודחק עצמו בטעם המנהג שנהגו בכמה קהלות קדושות בהזדמן עת טבילות נשים בליל שבת שהן טובלות בעוד יום, וביש קהלות נוהגין שהן טובלות בין השמשות, וכן המנהג בפרנקפורט, והולכים לביתם בלילה, וכבר עמד על זה בספר באר שבע בתשובותיו דף פ”ט ע”ב [סימן עג קיא, א] וקרא תגר על מנהג זה, וכתב שיש למחות ולבטל המנהג, עיין שם שמסיים וזה לשונו, אבל במקום שאין מנהג, הס כי לא להזכיר מנהג זה ודכוותיה, אלא יש לנהוג כדפסק בשלחן ערוך סימן קצ”ז ואין לזוז מדבריו, עכ”ד תשובות חוט השני. וכן כתב בספר מנחת יעקב [תורת השלמים ס”ק ט], וכן כתב בצמח צדק סימן ס”ו, דאפילו יש עוד דיורים אחרים בביתה חוץ מבני בית שלה והיא מתביישת מהם, לכך רוצה שתטבול בעוד יום למהר ביאתה לביתה קודם סעודת שבת שלא ירגישו בה, אפילו הכי לא יפה עושה, וראויה למחות ולגעור בהעושין כן, ע”כ. וכן כתב בספר סולת למנחה [תורת השלמים שם] שגם הגאון מוהר”ש מפראג ז”ל היה מוחה מאד בנשים העושות כן.
מיהו הסדרי טהרה (שם) כתב, דלפי סברת ר”ת הנז’, יש ללמוד זכות על אותן הטובלות בין השמשות ובאין לביתן משתחשך, אם עושות כן כדי שלא ירגישו בהן שאר הדיורים שבביתה. וגם בשו”ת אגרות משה – פינשטיין ח”ג (סי’ ס’) כתב להתיר בזה בשעת הדחק וגיבב שם כמה קולות להתיר אפילו בעלה בבית.
אמנם מכיון שרוב ככל האחרונים כתבו שאין לנהוג כן, ע”כ אין להתיר אפילו בשעת הדחק וכן המנהג בא”י שלא להתיר גם כשחוזרת ובעלה לא נמצא בבית.
ובפרט שבידן מלחמה זו, גם ביום ישנם לצערנו הרבה טילים, ועוד, שאם אתם יוצאים לשאר דברים כפי שכתבת, אין סיבה שלדבר מצווה לא תצא, ושומר מצווה לא ידע דבר רע. ואם חוששת יש לך ללוות אותה עד בית הטבילה.
ג) מיהו לבני ספרד יש להקל לטבול בער”ש בבין השמשות שהרי בלא”ה נוהגים כן בכל ערב שבת משום טבילה בחמין, ומשום דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, וכן העידו על המנהג גדולי ירושלים ומהם בספר טהרת הבית ח”ב (עמ’ תנב ותסד – תסז). וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ב (פרק לה או’ ג’).
