מקורות:
הנה בנושא אבקת שום (שיש עליה חשש סכנה סגולית מחמת שהשום מקולף ועבר עליו לילות טובא) ישנה אריכות בספרי פוסקי זמנינו, הללו מתירים (כגון באר משה, שבט הלוי, הגר”ש חירארי, רבני העדה החרדית, ועוד רבים) והללו אוסרים (כגון דברי יציב, משנה הלכות, חוט שני הוכמן, אור לציון, ועוד רבים), ולע”ט כזאת נתמקד בדעתו של מרן מופת הדור מוהר”ר עובדיה יוסף זצוק”ל כי מי כמוהו מורה וקיי”ל לכו אל יוס”ף אשר יאמר לכם תעשו.
בשו”ת יביע אומר ח”ב חיו”ד סי’ ז’ סק”ז כתב לענין בצל מיובש וז”ל: “ומ”מ נראה שאין להחמיר בנ”ד, מטעם אחר, כי הנה פשט המנהג בדורינו באה”ק ת”ו, לאכול ולהשתמש באבקת ביצים המובאים מאמריקה. ע”פ הגאון מופת הדור רצ”פ פראנק שליט”א, וסיעתו. ולא חששו כלל לדין ביצה קלופה שעבר עליה הלילה. ומאז אמרתי שטעמם ונימוקם עמם, שכיון שנתיבשה ולא חזיא לאכילה, הו”ל כי עפרא בעלמא, עד שיגבלוה כדרכה ותחזור כבראשונה. ומכיון שחומרא זו אינה אלא סגולה אין לנו אלא מה שאמרו חכמים ביצה קלופה כברייתה, משא”כ בזו שנשתנית מברייתה, ואין עליה שם ביצה. וכאשר דמיתי מצאתי בדרכי תשובה (סי’ קטז ס”ק עד), בשם שו”ת דגל אפרים (סי’ כח), שכתב, שביצה קלופה שנתייבשה ונעשית כעפר י”ל דשרי. ואדרבה נראה דלא כהרב בית שלמה, אלא כהרב השואל, שעיקר הקפידא על ביצה צלויה ומבושלת ולא על ביצה חיה. וכ”ש כששבה לעפר. ע”כ. ומעתה ה”ה בנ”ד שנתייבשו הבצלים הללו ואי אפשר לאכלם כלל, עד שיבשלם היטב ויתרככו ויחזרו לבריתם. ובצירוף הטעם שכ’ הגמ”ר שאין הרוח רעה מצוי בינינו. נראה שיש להקל. ושוב נדפס שו”ת חלקת יעקב, וראיתי (בסי’ קיא) שדן בייחוד על האבקת ביצים. והביא דברי הרב בית שלמה הנ”ל שהחמיר בדין ביצה קלופה אף בדיעבד. וכתב שנראה מדברי שאר האחרונים שהפריז על המדה בזה, מכיון שהרמב”ם והטוש”ע השמיטו דבר זה. ובהגהות מרדכי כתב להקל בדיעבד וכו’. ובסוף דבריו העלה להקל בזה דהוי ליה כדיעבד. ע”ש.” עכ”ל.
ואולם כל האמור ביביע אומר הנ”ל הוא לענין אבקת ביצה (שכתב “שכיון שנתיבשה ולא חזיא לאכילה” עכ”ל) ולענין בצל מיושב (שכתב דכיון “שנתייבשו הבצלים הללו ואי אפשר לאכלם כלל” עכ”ל), משא”כ לענין אבקת שום דלכאו’ ראויה היא לאכילה בתור תיבול (גם ללא צורך בבישל וכיו”ב), גרע טפי, דבשיעורו הקבוע של מרן זלה”ה במוצאי שבת פרשת בחוקתי תשנ”ז (נדפס בספר משיעורי מרן הראש”ל ח”ב עמ’ שס”ב) הורה בזה”ל: “שום קלוף אסור באכילה וכו’, כיון שרשב”י אסר יש להקפיד בזה, ולא יועיל אם יערב מלח בתוך אבקת שום, יש להזהר בזה.” עכ”ל[1]. וכך היה ידוע בשמו הטוב של מרן זצ”ל שנים רבות, שאין להקל להשתמש באבקת שום. וכן בספר שלחן טהור אמסלם פ”ו סוף הערה כ”ז כתב ששמע מפי קודשו של מרן מוהרע”י זלה”ה שיש לאסור איסר את השימוש באבקת שום.
ובתקופה מאוחרת יותר, החל מרן זלה”ה להסתפק בענין זה של האבקת שום (דאפשר דאף לגבה שייך ההיתר הנ”ל של פנים חדשות), והן ולאו רפיא בידיה. דבספר רבנו עמ’ ס”ט העיד ידידינו הגר”א שטרית נר”ו עמ’ ס”ט שביום י”ג תמוז תשנ”ט מרן זצ”ל “צידד להקל” בענין גבי אבקת שום מטעם פנים חדשות עיי”ש. ואח”כ בשנת תשס”ב יצא לאור ספר הליכות עולם ח”ז, ושם בעמ’ מרן זצוק”ל נשאר בצ”ע בענין זה, וז”ל: “וכיום מוכרים אבקת שום יבשה, לכל דצריך, לתבל בה דברי מאכל, ואפשר שכיון שנשתנה השום וקיבל צורה אחרת, פנים חדשות באו לכאן, ואינו בכלל האיסור. וצ”ע.” עכ”ל. [וניכר מנועם לשונו, דצדדי הספק הוא משום דמצד אחד אבקת השום היא ראויה לאכילה בתורת תיבול (כמו שכתב “לתבל בה דברי מאכל”) אך מצד שני “שנשתנה השום וקיבל צורה אחרת” וא”כ אפשר דגם בזה סגי שיחשב פנים חדשות לענין הסכנה].
ובשנת תשס”ד יצא לאור שו”ת יביע אומר ח”י חיו”ד סי’ ט’ שם הביא מש”כ בשו”ת שבט הלוי ח”ג סי’ קס”ט שכתב דבזה”ז אין רוח טומאה כל כך “והכי נמי י”ל דשום מיובש מותר הוא”. אלא דאין אות ומופת מזה לומר דמרן הגרע”י הכי ס”ל, דהרי הנידון ביבי”א שם הוא לענין ביצים, ונסתייע מדברי הרב שבט הלוי שהביא סניף זה דאיסור גילוי ביצים ובצל ושום הוא משום רוח רעה והאידנא אין רוח רעה, ומה שמוזכר ביבי”א שם ענין השום הוא מתוך תוכן הדברים שבשבט הלוי (דשם בשבט הלוי עיקר הנידון היה לענין בצל ושום) ואין דמות ראיה כלל לומר דמרן הגרע”י זלה”ה בהסכמ”ה עלה לפרט זה לדינא (דהרי עיקר ההיתר ביבי”א שם הוא לענין אבקת ביצים, והוא משום דלא חזיא לאכילה ללא בישול, אלא דלזה מצרף סניף בעלמא דאין חשש רוח רעה בזה”ז, אבל לא מצינו שהכריע כסניף הלזה לדינא). והוא דלא כספר בבת עינינו ח”ה עמ’ קמ”ו שהבין מהנ”ל שמרן התיר אבקת שום [דבמחי”כ לא שת לבו דבהמשך הדברים כתב מרן שם “עכת”ד” והיינו שזהו תוכן הדברים של הרב שבט הלוי (עכ”פ שאינם לשונו) ואינו דברי עצמו של הרב יביע אומר].
ועכ”פ לאחר שנים, הנושא עלה שוב להכרעתו של מרן מלכא זצ”ל, ומעידים בשמו הטוב שיצאה הוראת”ו בקדושה להתיר, משום דהתברר המציאות שאבקת שום באמת איננה ראויה לאכילה, וממילא דינה כאבקת ביצים וכבצל יבש. דהנה בקובץ בית הלל אדר ב’ תשע”ד (שיצא לאור לזכרו של מרן זצוק”ל) עמ’ ת”ה, הביא בן זכא”י הרה”ג ר’ משה יוסף שליט”א מה שהגיש מטעם בד”ץ בית יוסף להכרעתו של מרן זצ”ל, וכתב וז”ל: “במפעלי התעשייה, מקובל מאוד להשתמש בשכבי בצל יבשים, או שכבי שום יבשים, וכן אבקת שום או אבקת בצל. ושאלתי את מרן אאמו”ר זצ”ל האם ניתן להשתמש בהם או לא. והשיב לנו מרן אאמו”ר זצ”ל, על פי מה שכתב בשו”ת יביע אומר חלק ב’ חיו”ד סי’ ז’ אות ז’, כי הכלל בזה הוא: אם ניתן לאכול ממוצרים אלו כמות שהם בלא בישול נוסף או לא. כי אם אי אפשר לאוכלם כמות שהם עכשיו, הרי שבטל מעליהם שם בצל, וכיון שאיסור לינת לילה הוא רק איסור סגולי אין לך בו אלא חידושו, ודיינו במה שאסרו חכמים דהיינו בצל קלוף, ובכל שינוי שנשתנה מברייתו אמרינן בטל האיסור ופנים חדשות באו לכאן, ואין בו איסור לינה. וכעין שכתב הדרכי תשובה קט”ז ס”ק ע”ד על אבקת ביצים, שהואיל ונשתנתה הביצה מכפי שהיתה, אין בה איסור וכו’. והבאנו למרן אאמו”ר זצ”ל מעט שכבי בצל, וטעם בעצמו את שבבי הבצל והשום הללו, ופסק שאין הם ראויים לאכילה כפי שהם בלא ריכוך ובישול אח”כ כדי שיחזרו לברייתם, וממילא אין בהם איסור לינת לילה.” עכ”ל.
ולכאו’ היה אפשר לדון אם כוונת מרן זלה”ה היתה להתיר רק למפעלים הגדולים כמוזכר בלשונו של הגר”מ יוסף שליט”א, שאצלם הדבר הוא בגדר שעת הדחק, או לכל בית ישראל שריותא הוא למהדרין. והדעת נוטה לכאו’ דכיון שבשו”ת יביע אומר היתר לכתחילת את אבקת הביצים, ולאחר שטעם מאבקת הבצל והשום השווה את מידותיהם לדין אבקת ביצים, א”כ כוונתו רצויה דמותר בשופי. ומיהו בשו”ת מעיין אומר ח”ג עמ’ תס”ג כתב וז”ל: “כמו כן לגבי אבקת שום, אף שכתב ביב”א שיש להקל בזה, אמר לי [מרן הגרע”י זצ”ל] שראוי להחמיר ולא להשתמש בזה.” עכ”ל (והניף ידו שנית בחי”א עמ’ צ”ו וחי”ב עמ’ י”ד). אך יתכן שהדברים נאמרו כאשר מרן זצ”ל עדיין היה מסופק בדבר, ולאחר שחזר והתיר, התיר בשופי. ועכ”פ מצינו בזה למר בריה דרבינ”א מרן הראש”ל הרה”ג ר’ יצחק יוסף שליט”א, שכתב בשו”ת הראשון לציון ח”א חיו”ד סי’ ד’ להתיר ברווח ולא בצמצום, וז”ל: “ובענין השימוש באבקת שום או בצל יבש המיוצרים בבתי החרושת הגדולים, אפשר להקל להשתמש בהם אף לכתחלה.” עכ”ל (וטעמו ונימוקו שם עפ”י יבי”א ח”ב הנ”ל).
הערות:
[1] והנה לפי דברי מרן זלה”ה שלא מועיל להוסיף מלח (דאין זה נקרא תערובת ממש), כל שכן דלא מועיל מה שמוסיפים באבקת שום כמות מזעית ביותר של חומר נוגע התגיישות (קלציום פוספט), ודלא בשו”ת ברוך אומר (להגר”ב שרגא שליט”א) חיו”ד סי’ ל”ב שכתב להקל באבקת שום גם מצד תערובת זו (אלא דאה”נ גם הוא לא כתב כן אלא לסניף). ועכ”פ יש לדעת, שבניגוד למה שסבורים רבים בטעות, המציאות היא שבאבקת שום המצויה בימינו אין כל תערובת (מלבד מעט מזעיר קלציום פוספט כנ”ל), וראה בספר דולה ומשקה עמ’ עמ’ תי”ג שמביא תשובה מהגר”ח קנייבסקי זצוק”ל, שאבקת שום מותרת מפני שמעורב בה דברים אחרים, והמחבר שם בא העיר”ה דאפשר שבעבר היה כך ואולם האידנא לא מעורב באבקת שום מאומה עיי”ש, ואכמ”ל.
