מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”ק דף קי”ג: איתא, האי בר ישראל דידע סהדותא לכותי ולא תבעו מיניה ואזל ואסהיד ליה בדיני דכותי על ישראל חבריה משמתינן ליה, מאי טעמא דאינהו מפקי ממונא אפומא דחד. ולא אמרן אלא חד אבל בתרי לא, וחד נמי לא אמרן אלא בדיני דמגיסתא, אבל בי דוואר אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה.
אמר רב אשי כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי מפקי ממונא אפומיה ולא איבעי ליה לאסהודי או דלמא כיון דאדם חשוב הוא לא מצי משתמיט להו ומצי לאסהודי תיקו. ע”כ.
מבואר מדברי הגמרא כי כאשר מזמינים אדם להעיד בערכאות הגויים, אין בכך איסור פנייה לערכאות, כי בעצם העדות בפניהם אין נותנים להם סמכות או כוח.
יתר על כן, גם כאשר העדות היא במשפט הנערך בין יהודי לגוי מותר להעיד, ואף אם העדות היא לטובת הגוי ולרעת היהודי, רשאי להעיד בפני הערכאות, אלא שבכה”ג עליו לוודא שלא יהיה מצב שהוא יפסיד את היהודי שלא כדין, כגון אם הערכאות יוציאו ממון על פי עד אחד.
עוד מבואר בדברי הגמרא שיש משקל למצב בו האדם לא מצי משתמיט כגון באדם חשוב.
דינים אלו נפסקו להלכה בשולחן ערוך חושן משפט סימן כ”ח סעיפים ג’ – ד’ בזה”ל: אם עובד כוכבים תובע לישראל, ויש ישראל יודע עדות לעובד כוכבים נגד ישראל, ואין עד אלא הוא, והעובד כוכבים תובעו שיעיד לו במקום שדיני העובדי כוכבים לחייב ממון ע”פ עד אחד, אסור להעיד לו; ואם העיד, משמתין אותו. ואם מתחלה יחדו העובד כוכבים לישראל להיות עד, איכא חילול ה’ אם לא יעיד לו, (ויעיד לו).
ישראל התובע לעובד כוכבים, וכופר, ויש לעובד כוכבים עד אחד, מותר להעיד לו אם יתבעהו. הגה: וכל שכן שב’ עדים יכולין להעיד, שהרי גם בדין ישראל יתחייב על פיהם. וכן במקום שאין מוציאין ממון על פי עד אחד, יכולים להעיד.
יתר על כן מבואר בדברי רבינו שרירא גאון שהביא הבית יוסף חושן משפט סימן כ”ו מחודש ד’, כי אף מצווה איכא ללכת ולהעיד בפני הערכאות להציל עשוק מיד עושקו, זה לשון רבינו שרירא גאון: במה שכתב בזה מי שחייבוהו בחוב או פקדון ואינם יכולים להוציא ממנו ויש ביניהם מקום בי דואר של גוים שאינו לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל על חבירו יש רשות לזקנים ותלמידים שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ‘ומצוה לעשות כן’ דאפילו נגזל גוי וגזלן ישראל עדים מעידים אצל השופט שאינו חומס ושופטו כדאמרינן (בבא קמא קיג:) מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא וכו’, עכ”ל.
לאור האמור בנידון השאלה שלפנינו, כיון שמדובר במשפט הנערך בערכאות של גויים בין גוי אחד לחבירו, מותר ליהודי להעיד במשפט שכזה.
אף שאין חיוב על היהודי להציע את עצמו להעיד בפניהם, ואין מצווה בדבר, הואיל ואין מצוות השבת אבידה לגוי, אולם כאשר מזמינים אותו לבוא ולהעיד, רשאי ללכת ולהעיד, ואם אדם חשוב הוא או שיש חשש חילול ה’ אם ימנע מלבוא ולהעיד, יש עליו אף חיוב לבוא ולהעיד.
