מקורות וביאורים:
מכיון שמצוי הרבה שמטפלים גם בגוססים, ואין לכהן לטפל בגוסס וכמ”ש השו”ע (סי’ שע א), וגם הרמ”א כתב, שטוב להחמיר. ולדעת הב”ח הוא איסור מדינא. וראה בפתחי תשובה בשם בית יעקב (סימן קל) שאף במקום ספק אין להיטמא לו. והביא ראיה ממה שכתבו התוספות (בב”מ דף קיד:) שהיק’ האיך אליהו החיה את בנה של האלמנה והלא אליהו כהן היה, ותי’ כיון שברור לו שיחייהו לכן היה מותר משום פיקוח נפש. ומוכח מדבריו דהיכא שהוא ספק, אין להיטמא גם כשהוא גוסס והדבר ספק פיקוח נפש. ואע”ג שנחלת צבי והערוך השולחן (סי’ שע סעיף ב’), פליגי וס”ל דשרי משום פיקוח נפש. אין זה אלא כשעומד לפנינו פיקוח נפש, אבל להכניס עצמו בידיים למקום בו יצטרך להיטמאות כשיגיע פיקוח נפש, אין בידנו להתיר זאת, מכיון שניתן לעשות על ידי אחרים בהיתר.
ושו”ר שכ”כ בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן קנה) וזה לשונו:
אבל עיינתי בקונטרס שהוא עצמו ג”כ מסיק שאין להתיר לכהן אף בזמן הזה ליטמא למתים, אבל מתיר מצד אחר דפקוח נפש, “וזהו שטות והבל שלא ניתן לבר דעת לומר כלל”, שאף אם לא היה שום רופא בעולם ליכא חיוב מצד פקוח נפשות ללמוד חכמת הרפואה דהחיוב דפקוח נפש איכא לכל אדם שיציל חברו במה שיכול שאם הוא רופא מחויב להציל חולה מחליו אבל ליכא חיוב שילמוד חכמת הרפואה כדי להציל חולה מחליו, וכמו בצדקה שאם יש לו לאדם ממון מחויב ליתן צדקה אבל ליכא חיוב על האדם לעשות מסחרים ולהתעשר כדי ליתן צדקה, אבל לבד זה וכי חסרים רופאים בעולם ולא שייך אף לטעות בזה שיאמר הכהן ואף ישראל שמניח מללמוד בשביל פקוח נפש שיעשה כשילמוד חכמת הרפואה. עכ”ל.
ומה גם שיש איסור נוסף שיש לקחת בחשבון, שהרבה פעמים מתנבי זק”א ומד”א המפנים את החולים לבתי חולים, ובבית חולים ברוב הפעמים מצוי טומאה, (אמנם דרבנן ע”י פותח טפח), ולפי תפקידם חייבים להיכנס ולהביא את החולה למחלקה פנימה. וזה דבר מצוי מאוד.
וראה בשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן רמח) שכתב וז”ל: הנה בדבר הכהן אשר מזדמן לו משרה לעבוד בבית חולים וכשיהיה מת לא יוכל לצאת כי יצטרך להיות אצל שאר החולים רק שיוכל להיות אצל חולים שבחדר אחר, אין בזה שום מקום להתיר, דאף אם נימא כמשמעות הש”ך (יו”ד סי’ שע”ב סק”ב) שבבית אחר שיש חור טפח הוא רק איסור מדרבנן נמי אין להתיר אפילו אם נחשוב זה להפסד גדול דאיסור לא ניתר בשביל הפסד ממון אף איסור דרבנן. ול”ד למה דמצינו בהרבה דברים שבמקום פסידא לא גזרו רבנן כהא דצינור שעלו בו קשקשים שאמר נחום איש גליא בכתובות דף ס’ שממעכן ברגלו בצנעא בשבת משום דמתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו רבנן, דהתם שהוא איסור בעלמא משום דדמיא לעושה מלאכה שאף אחר שאסרו הוא איסור חדש לא גזרו במקום פסידא אבל בחור טפח דאחרי שגזרו שמיטמא בבית השני הוא מצד שהחשיבו לאהל אחד הוא בהכרח אסור לכהן להיות שם איך נחלק לומר שיהיה מותר במקום פסידא דכי בשביל הפסידא לא יתחשב אהל אחד ולא יתטמא וממילא הוא גם אסור. עכ”ל. הרי שגם באיסור דרבנן אין להתיר.
וכן ראיתי עתה שכתב בשו”ת שבט הלוי ח”ג (סימן קסד) בשם החת”ס שאין להתיר לכהן להשתתף בארגוני הצלה כשיש מצילים אחרים.
