מתי יבוא משיח?

כבוד הרב, אני שומע הרבה מדברים תאריכים על ביאת המשיח, שזה קרוב, ורציתי להבין יותר, מתי תהיה ביאת המשיח?
 

תשובה בשילוב מקורות:
שני אפשרויות לגאולה: בעתה ואחישנה
 
ישנם שני אפשרויות לגאולה[1]: א. גאולה “אחישנה”, דהיינו גאולה שמגיעה מחמת הזכויות של עם ישראל, וגאולה כזו אינה תלויה בשום תאריך, וממילא יכולה להיות כל יום תיכף ומיד[2], אם יזכו לכך. [וכדי לזכות, אחר מהדברים המרכזיים ביותר, היא תיקון החטא של “שנאת חינם”[3], והיינו שתהיה אחדות בעם ישראל]. ב. אם לא זכינו לגאולה “אחישנה”, אז תהיה גאולה “בעתה”, שזהו תאריך ידוע להקב”ה, שבתאריך הזה בוודאי תבוא הגאולה בין אם אנחנו ראויים בין אם לא[4].

תאריך הגאולה של “בעתה” ידוע רק להקב”ה, ואין אפשרות לדעת תאריך זה[5], אם כי מצינו לפי חלק מהשיטות בחז”ל שהיו צדיקים שידעו את הקץ[6]. ועכ”פ ישנו פתגם ידוע של הגאון בעל שו”ת דברי חיים מצאנז זצ”ל[7], על תאריך קץ הגאולה: “מי שאומר, לא יודע, ומי שיודע, לא אומר”. ואע”פ שהסימנים שהוזכרו במשנה[8] על תקופת שקודמת לביאת המשיח – כבר מתקיימים, אין סימנים אלו מצביעים על תאריך מדוייק אלא רק על כך שהתקופה מתקרבת[9].
אפשרות שלישית: שנים מסוגלות לגאולה
 

והנה נאמרו בספרים הקדושים (החל מחז”ל ועד הראשונים והאחרונים[10]) הרבה תאריכים אפשריים לגאולה, אלא שאלו היו תאריכים “מסוגלים” לגאולה, כלומר שאינם תאריך “בעתה” האחרון, אלא היו אלו תאריכים שיותר “קל” לזכות בהם לגאולת “אחישנה”, שאילו היו עם ישראל קצת ראויים לגאולה, היו כבר נגאלים[11], ומפורש בזוהר הקדוש[12] שבכל דור ישנה שנה אחת שהיא מסוגלת יותר לגאולה משאר השנים  (ופעמים רבות כאשר “החמיצו” את אותם השנים המסוגלות, נהפך אותם השנים בדיוק להיות זמן פורענות ל”ע, מחמת הקטרוג על כך שלא חזרנו בתשובה ודחינו את הגאולה[13]).

[ולא נכנס כעת לסוגיית האיסור של “מחשבי קצין”[14], כי יש בזה הרבה חילוקים וסברות לכאן ולכאן, ועכ”פ ברור הדבר שאינו ראוי לומר על תאריך מסויים שהוא בוודאות תאריך של “בעתה”, אלא לכל היותר אפשר לשער שהוא תאריך “מסוגל” וכנ”ל].
תאריך מקסימלי לביאת המשיח
ועכ”פ מה שידוע בוודאות מעל כל ספק, שמשיח יבוא לפני האלף השישי (דהיינו לפני שנת 6000, ואנחנו כעת בשנת 5782) כמפורש בתלמוד[15], ולכן הלוח העברי נקבע ע”י הלל הנשיא רק עד סוף האלף השישי[16], כי עד אז בוודאי יקום מחדש הסנהדרין ויתחילו לקבוע את החודשים עפ”י עדות ראיה של הלבנה כפי שהיה בזמן בית המקדש. כלומר, גאולת “בעתה” הינה בתאריך בלתי ידוע שיכול להיות היום או מחר או בעוד שנה ושנתיים, או בעוד עשר שנים, אבל לא יותר מעוד 218 שנים מהיום.

ומ”מ מכמה טעמים מוכרח הדבר שתאריך “בעתה” לא יוכל להיות ממש בסוף האלף השישי, אלא כמה שנים קודם[17]. ובכן הרמב”ן בפירושו לשיר השירים[18], על הפסוק “ומאתיים לנותרים את פריו”, כתב שהגאולה תהיה לכל היותר מאתיים שנים לפני האלף השישי (דהיינו לכל היותר שנת 5800), ורבינו בחיי[19] מוסיף שגם אות וא”ו שקודמת למילה “מאתיים” שבפסוק הנ”ל, באה להורות לנו ש206 שנים לפני תחיית המתים (שתהיה באלף השישי) אמורה כבר להיות גאולת בעתה (דהיינו לכל היותר בשנת 5794). והמקובל הגדול רבינו חיים ויטאל זצ”ל[20] מוסיף עוד, שבאמת אותם “מאתיים” שנים הנזכרים, אינם רק התאריך המרבי לגאולה, אלא הם התאריך המרבי לתחיית המתים הכללית, שהוא כבר שלב מתקדם לאחר ביאת המשיח.

והנה ישנם כמה שלבים של תחיית המתים. בתחילה תהיה תחיית המתים של הצדיקים, ורק לאחר זמן מסויים (כמה שנים לכאו’) תהיה תחיית המתים הכללית[21]. ובזוהר הקדוש[22] מביא שני שיטות מתי תהיה תחיית המתים של הצדיקים (כלומר מתי הוא התאריך המרבי), דלפי רבי יהודה היינו שנת 5790 (דהיינו עוד 8 שנים מהיום), ולפי רבי יצחק היינו שנת 5786 (דהיינו בעוד 4 שנים מהיום). אלא שיש מקום להסתפק אם הזוהר הזה עוסק בתאריך של “בעתה” (שהוא תאריך אחרון וכנ”ל), או תאריך “מסוגל” שתלוי בזכויות שלנו, שאז אפשר ח”ו “להחמיץ” את הזמן. (ויש שהבינו מדברי הזוה”ק הנ”ל שהכוונה היא לזמן בעתה[23], אך לכאו’ אין הכרח לדבריהם).

ואולם יש להניח, שכיון שהקב”ה “שומע תפילת כל פה”, לאחר שעם ישראל במשך כל הדורות התפללו על הגאולה בבכיות ובתחנונים, מסתבר מאוד שהגאולה לא תגיע ב”רגע האחרון” של ה”בעתה”, אלא זמן רב לפני התאריך האחרון, כך שיש להניח שהגאולה איננה רחוקה כלל, בעהי”ת. אבל אי אפשר לנקוב שום תאריך, “ואע”פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא”[24].

והכלל הוא, שעל כל יהודי לחיות בתחושה של צפיה שיבוא בכל רגע[25], וזהו בכלל מצות צפית לישועה.

ובמקום אחר הבאנו מאמר בענין האם מלחמת רוסיה ואוקראינה יכולה להיות תחילת מלחמת גוג ומגוג? וימים יגידו…
מקורות:
[1] נאמר בישעיהו ס’ כ”ב: “הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה’ בְּעִתָּהּ אחישנה”, ודרשינן בסנהדרין דף צ”ח ע”א: “אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב בעתה, וכתיב, אחישנה. זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה”. ע”כ.

[2] שם סנהדרין: “רבי יהושע בן לוי אשכח לאליהו, וכו’. אמר ליה אימת אתי משיח? אמר ליה זיל שייליה לדידיה. וכו’. אזל לגביה, אמר ליה שלום עליך רבי ומורי. אמר ליה שלום עליך בר ליואי. אמר ליה לאימת אתי מר? אמר ליה היום. אתא לגבי אליהו, וכו’, אמר ליה שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא, ולא אתא. אמר ליה הכי אמר לך “היום, אם בקלו תשמעו (תהילים צ”ה ז’)”.

[3] כיון שבית שני נחרב בעוון זה כמוזכר בגמ’ ביומא דף ט’ ע”ב, ועפ”ז כתב בעל ה”חפץ חיים” בספרו חומת הדת פרק י”ד, שהכרח הוא לתקן עוון זה כדי לזכות לגאולת “אחישנה”.

[4] כי אף לדעת התנאים הסוברים שלגאולה יש הכרח בתשובה של עם ישראל, כאשר יגיע הקץ האחרון הקב”ה יוביל את עם ישראל למצב שעושים תשובה, וכדאיתא סנהדרין דף צ”ז ע”ב: “אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.” והזמן הזה שהקב”ה כביכול “מכריח” את עם ישראל לעשות תשובה כדי לגאול אותם, היינו זמן בעתה התאריך האחרון, כפי משמעות המדרש תנחומא פרשת בחוקותי סי’ ג’: “רבי שמעון אומר בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין שנאמר אני ה’ בעתה אחישנה. רבי אלעזר אומר אם אין עושין תשובה מעצמן, הקב”ה מעמיד עליהם מלך רע שגזרותיו קשות כהמן ומשתעבד בהן, ומתוך כך עושין תשובה, שנאמר (ישעיה נ”ט) כי יבא כנהר צר רוח ה’ נוססה בו, באותה שעה ובא לציון גואל (ישעיה נ”ט).” ע”כ. וכך פסוק הרמב”ם בפ”ז מהלכות תשובה הל’ ה’: “וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר (פרשת נצבים) והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו’ ושבת עד ה’ אלהיך [ושמעת בקולו וגו’], ושב ה’ אלהיך [ורחמך ושב וקבצך מכל העם העמים אשא הפיצך ה’ אלקיך שמה] וגו’.” עכ”ל.

וכל זה מבואר היטב בזוהר הק’ פרשת אחרי מות דף ס”ו ע”ב: “תאנא, בכל זמנא דישראל בגלותא, אי אינון זכאין קודשא בריך הוא אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מגלותא, ואי אינון לא זכאין מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר. וכד מטא זמנא, ואינון לא אתחזיין, קודשא בריך הוא אשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא, הדא הוא דכתיב וזכרתי את בריתי יעקוב וגו’,” ע”כ.

[5] סנהדרין דף צ”ט ע”א: “כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. מאי יום נקם בלבי? אמר רבי יוחנן: ללבי גיליתי, לאבריי לא גליתי. רבי שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי.” ע”כ. ובמדרש תהלים מזמור ט’ נאמר: “ר’ שמואל מתני בשם ר’ יהודה אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה, אל תאמין בו, לפי שכתוב יום נקם בלבי, ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי? ר’ ברכיה ור’ סימון בשם ר’ יהושע בן לוי אמרו ג’ סימנים סימנתין לך בקברו של משה, שנאמר ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור (דברים ל”ד ו’), וסוף סוף לא ידע איש את קבורתו, בדבר שנתתי לך סימני סימנים אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, על הקץ שנאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל י”ב ט’), על אחת כמה וכמה.” ע”כ. וע”ע בקהלת רבה פרשה י”ב א’ י’.

[6] בראשית רבה פרשת ויחי פרשה צ”ח: “את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכו’ רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו. רבי יהודה בשם ר’ אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל, דניאל: ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום, יעקב: את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.” ע”כ. וכן בכמה דוכתי. ובכתובות דף קי”א ע”א מוזכר בין יתר השבועות שהקב”ה השביע את ישראל: “שלא יגלו את הקץ”, ופירש רש”י: “שלא יגלו את הקץ – נביאים שביניהם” עכ”ל, והיינו לכאו’ שגם נביאים היו יכולים לדעת את הקץ, אלא שהקב”ה ישביע אותם שלא יגלו לאחרים.

[7] ויש שמייחסים את הפתגם לרה”ק רבי יצחק מפשיסחא זיע”א, ולאחרים, ואכמ”ל.

[8] סוטה דף מ”ט סוע”א ריע”ב.

[9] בעל ה”חפץ חיים” בספרו חומת הדת פרק י”ג.

[10] בסנהדרין דף צ”ז ע”ב הובאו כמה קיצין מהתנאים, ובזוהר מוזכר שנת ה’ת”ח ועוד, ורב סעדיה גאון ז”ל כתב אודות שנת ד’תשמ”ח, ורבינו יהודה הלוי הזכיר שנת ד’תתכ”ח וד’תת”ץ, והרמב”ם באגרת הזכיר שנת ד’תתקע”ו, והרמב”ן ורלב”ג כתבו אודות שנת ה’קי”ח, ורש”י כתב על שנת ה’קס”ג, וכן על זה הדרך.

[11] המקובל מוהר”ר יעקב שאלתיאל זלה”ה בספרו זרע יעקב בדרשה לשבת תשובה דף צ”ט ע”ב. וכ”כ בעל ה”חפץ חיים” בספרו בית ישראל ריש פרק ו’, ועוד.

[12] זוהר חדש בתיקונים ח”ב דף ס’ ע”א: “דקץ אית בכל דרא ודרא כפום זכוון דילהון בכל מאריה דדרא כפום דרוב דרא נוטים אבתריה. ואם חובין מתרבין עלה אדחייא פורקנא עד דרא אחרא. ובגין דא כל הקצים כלו וכלא תליא בתיובתא ובזכוון ובמדות דכל דרא ודרא. אבל קץ וזמן דשוי קב”ה לא תליא בזכוון ובמדות דכל דרא ודרא אלא ביה תליא הה”ד ‘למעני למעני אעשה’. ‘ואעש למען שמי’ [יחזקאל כ]. ובגין דא כל קץ דכל דרגא כפום זכוון דבני נשא איהו. וקץ דקב”ה לא תליא בזכוון דילהון.” ע”כ. ומלשון הזוהר הנז’ יש ללמוד דמה שאמר רב בגמ’ בסנהדרין דף צ”ז ע”ב “כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים” היינו אותם הקיצין של זמני רצון מיוחדים, אך יש קץ הידוע להקב”ה שאז יגאל אותנו למען שמו, גם אם אין ראויים, וכנ”ל.

[13] מוהר”ר יהונתן אייבשיץ זצוק”ל, בספר דברי יהונתן על מגילת איכה (ד’ ח”י) עה”פ “מלאו ימינו כי בא קצנו”, וז”ל: “דכל הקיצין הם אמת, רק שריפנו ידינו מתשובה, ולכן בכל הקיצין היה עת צרה לישראל כי הגיע הזמן לגאול ולא שבנו בתשובה, וק”ל.” עכ”ל. וכגון הקץ של שנת ת”ח נהפף משמחה ליגון (פרעות ת”ח-ת”ט שבהם נהרגו למעלה ממאה אלף יהודים) וכהנה רבות, וגם בדורות האחרונות עינינו הרואות איך שהדברים מתקיימים בדקדוק, שכן הקץ של רבינו אפרים ז”ל (אחד מגדולי הראשונים) היה סמוך לשנת ה’ת”ש ונהפך להיות שואת יהדות אירופה, והקץ של רבי יצחק אלפייה זלה”ה (ה’תש”ן) כאשר חלף נהפך למלחמת המפרץ, והקץ של רבי אברהם אזולאי זצ”ל (ה’תש”ס) הסתיים בהפלת מגדלי התאומים בארה”ב ומיד לאחר מכן אינתיפאדה מלאה באימה שפוכה ל”ע.

[14] סנהדרין דף צ”ז ע”ב.

[15] סנהדרין דף צ”ז ע”א אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וכו’, ושם בסוף העמוד בשם תנא דבי אליהו.

[16] רמב”ן במצות עשה קנ”ג. וגם לרמב”ם עכ”פ סידר רק עד סוף האלף השישי.

[17] בעל ה”בן איש חי” בספרו שלו שו”ת תורה לשמה סימן תע”ב וז”ל: “הקץ של בעתה מוכרח שיהיה קודם כמה שנים מסוף האלף הששי שאם הוא בסוף אלף הששי ממש א”כ נמצא ידוע הוא ומה הוא ענין סתימות הקץ הנזכר בכמה מקומות בדברי רז”ל שקץ האמיתי הוא סתום וחתום וארז”ל ללבי גליתי ולאברי לא גליתי על כן מוכרח שיהיה קודם כמה שנים ואין אנחנו יודעים כמה ולפי הנראה מוכרח שיהיה יותר ממאה שנה מסוף אלף הששי לקיים מ”ש כי הנער בן מאה שנה ימות וברוך היודע כמה יהיה קודם סיום אלף הששי.” עכ”ל.

[18] נדפס בספר “כתבי הרמב”ן” הוצאת מכון ה”ק.

[19] בפרשת נצבים ל’ ט”ו.

[20] בכת”י שמובא ע”י בן דורו המקובל מוהר”ר אברהם אזולאי זצוק”ל בספרו אור החמה (וכעת אינני זוכר איה מקומו לציינו וחבל על דאבדין, ומ”מ הרב אור החמה כתב יסוד זה גם בשם עצמו בפירושו לח”ב דף ט’ ע”ב, ועוד כתב כן שם בדף י”ז ע”א בשם הרמ”ק, וז”ל: “ועתה אין ספק שיש לו עת שלא יוסיף וכו’, ולא ימשך אלא עד ת”ת לאלף הששי לתחיית המתים, ויקדם הגאולה מה שיקדם, ומי שימצא באותה שעה בלי תשובה אוי לרוע מזלו, שיתבטל הוייתו. הרמ”ק ז”ל” עכ”ל.). וכן הוא בכתבי המוקבל רבי משה זכות זלה”ה.

[21] רבינו סעדיה גאון ב”ספר התחייה והפדות” בתשובה לשאלה השישית, וכן מפורש היטב בריטב”א בחידושיו לר”ה דף ט”ז ע”ב בשם מדרשים, ובחיבור התשובה להמאירי עמ’ של”ח, ועוד. והב”ט היטב היטב הב”ט בתנא דבי אליהו פ”ג ופ”ה. ועכ”פ בהמשך נזכיר בשם המדרש הנעלם דנחלקו בזה התנאים.

[22] זוהר מדרש הנעלם פרשת תולדות דף ק”מ ע”א: “מה הוא דעתוי דרבי אלעזר, היינו דכתיב (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו – משמע דכתיב מישני, אלו הם הצדיקים הנקדמים בחייהם קודם זה, וכמה שנים הם נקדמים? רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים. רבי יצחק אומר רד”י שנה, דכתיב (במדבר כד) ויר”ד מיעקב וגו’ יר”ד שנה נקדמים הצדיקים לשאר כל אדם. רב נחמן אמר לפי השיעור שנבלה בעפר. א”ל רבי יוסי אם כן הרבה תחיות הוו, אלא כל התחיות יהיו באותו הזמן והאי דאתמר בחזו”ן (דניאל י) ואמת הדבר וצבא גדול.” עכ”ל.

[23] שו”ת יצחק ירנן ברדא ח”ד סי’ נ”ט אות ו’.

[24] נוסח הי”ג עיקרים השגור בפי כל, נערך בהתבסס על דברי הרמב”ם, והוא מלשון הפסוק בחבקוק פ”ב: “כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר” ע”כ.

[25] כך מבואר בפירוש המשניות להרמב”ם (בהקדמה לסנהדרין פרק חלק), שמצוה על היהודי לחשוב שביאת המשיח קרובה ולא רחוקה, וז”ל: “היסוד השנים עשר ימות משיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, ואם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו.” עכ”ל. ובענין זה יש הרבה מאוד מה להרחיב, ובפרט במעשיות מגדולי ישראל זצוק”ל ואף מאנשים פשוטים, אבל עכ”פ נביא בזה מה שאמר מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל ושיעור, ונדפס בספר הליכות מוסר ח”א עמ’ קס”א, וז”ל: ומעשה ברבי לוי יצחק מברדיטשוב, שאחר מצאצאיו עמד להינשא, וקודם חתונתו הכינו הזמנות, וכתבו בהם את מקום החתונה בברדיטשוב, ביום פלוני ובשעה פלונית. כאשר ראה רבי לוי יצחק את ההזמנה, עמד וקרעה לגזרים. ושאל, האם החתונה תהיה בברדיטשוב בגלות? הרי תבוא הגאלה אם ירצה השם, והחתונה תערך בהרי יהודה ובחוצות ירושלים. עמדו בני המשפחה ושאלו אם כן איך נכתוב בהזמנה? אמר להן כך תכתבו: החתונה תערך אם ירצה השם בירושלים ביום ובשעה פלונית, ואם חס ושלום לא נגאל תערך החתונה בברדיטשוב.” עכ”ל. וכן הוא בספר “משיעורי מרן הראשון לציון” ח”א שיעור ב’, וח”ג שיעור ק”י, וע”ע שם שמביא שהגאון החפץ חיים זלה”ה כל לילה היה מכין כל לילה ליד מיטתו חליפה מיוחדת, כדי שאם יעירוהו באמצע הלילה להודיעו שהגיע המשיח, יוכל תיכף ומיד ללבוש את החליפה המיוחדת שהכין לכבוד משיח ולרוץ לקבל פני משיח, עכת”ד עיי”ש. וכהנה רבות.