מקורות ונימוקים:
לעולם אל יפתח אדם פה לשטן
בגמרא בברכות י”ט. איתא, לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, וכן אמרו בגמרא בסנהדרין ק”ב: “ברית כרותה לשפתיים”, דהיינו שאמירה ודיבור יכולים ליצור מציאות, והיינו גם אם לא הייתה כוונה אמיתית למה שנאמר.
אנו מוצאים למושג זה גם כמה הלכות למעשה, לדוגמא אציין לדברי בעל הקיצור שולחן ערוך בסימן ר”ז שכתב כך: לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי הרעים וכיוצא בדברים אלו, שלא יפתח פה לשטן.
ובדברי הגמרא במסכת מועד קטן דף י”ח. מסופר סיפור מזעזע בזה”ל:
פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא על שמואל למישאל טעמא מיניה חזנהו לטופרי דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אי בדידיה הוה מי מזלזלת ביה כולי האי הואי כשגגה שיצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים.
עוד מבואר שם מקור למושג “ברית כרותה לשפתיים” בזה”ל:
אמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
כמו כן ישעיהו הנביא אמר לפני הקב”ה ”כמעט כסדום היינו, לעמורה דמינו.” ומיד בפסוק שלאחריו נענה מהשמים: ”שמעו דבר ה’ קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה”.
כמו כן בהקדמת הזוה”ק (בראשית יד) נאמר, שלשה הם הגורמים רע לעצמם, ואחד מהם המקלל את עצמו וכו’.
עוד איתא בזוה”ק (פנחס רמו): מאן לן רב ממשה דאמר, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ואמר לצורך ואף על גב דקב”ה עביד רעותיה עם כל דא לא אשתזיב מעונשא וכו’.
ועל דרך זה כתב החתם סופר בתשובתו המפורסמת לחמיו גאון העולם רבי עקיבא איגר בזה”ל:
יקרת קדושתו הגיעני ובקראי בו ב’ קושית בהלכות שמחות נרתעתי לאחורי כי גברא קפדנא אנא ואמרתי העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ואמנם שגגה יצאה מלפני השליט הגדול קדוש מו”ח הגאון ני’ ונעשיתי אבל אם קודר שחותי ובאה אלי שמועה מאמי הצדקת זצ”ל תנצב”ה הכ”מ ובהתגולל בעפר קרני שבוע העברה עיינתי בדברי קדשו ותמול קמתי נתעוררתי היום להשיב ולצרף אליו כל מה שעיינתי בימים האלו ומו”ח הגאון דלא קפיד ולא קפדי’ בהדי’ יעבור עיונו עליו בשובע שמחות או יניח הדברים עד ט”ב שחל להיות בשבת הבע”ל ואם אולי בין כך יהפוך לששון ולשמחה א”כ גם יבולע המות לנצח ופשיטא דליכא תו קפידא”. כלומר, החת”ס לא עסק בהלכות אבלות בעיון עד שהיה אבל.
אמנם לא כולם חששו לכך וכפי הידוע הרמב”ם לא הזכיר לדין זה, לדרכו שלא חשש לדברים שאינם מוחשים. דרך נוספת ישנה בזה שמי שאינו מקפיד על כך לא קפדינן בהדיה, ואף מדברי החתם סופר ניתן ללמוד שלא חשש לעיין בשאלות בהלכות אבלות, אלא מפני שהוא אדם המקפיד בכך.
כיצד פתיחת פה לשטן יכולה להזיק – הרי אין אדם נענש בלא משפט
בביאור כיצד פועל פתיחת פה לשטן, כתב המהרש”א בחידושי אגדות למועד קטן דף י”ח. שהטעם שלא יתן פתחון פה לשטן, היינו כדי שלא יקטרג השטן ויאמר הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ובכך לא ישאר מקום למדת הרחמים להאריך אפים.
אכן אין הדברים אמורים אלא בנוגע לעצמו בלבד, ששייך בזה דין הודאת בעל דין, אך בנוגע לזולתו יש להקשות שהרי אין אדם נוגע במוכן לחברו.
כיצד פתיחת פה לשטן יכולה להזיק לזולת – הרי אין אדם נוגע במוכן לחברו
בביאור הדבר ניתן להיעזר בדברי החזון איש המפורסמים, בספרו על חו”מ חו”מ סי’ כא ב”ב יד. ד”ה יהבו, שם הקשה על דברי רב שאמר שתשעים ותשעה אחוז מהנפטרים מתו מעין הרע ורק אחוז אחד מת כדרכו. כיצד זה מת האדם שלא כדין ובלי משפט כביכול?
על זה השיב החזון איש בשני דרכים, והדרך הראשונה היא, דאכן אם נגזר מהשמים על האדם שיחייה ויצליח גם אם יהיה עליו עין הרע החזק ביותר שום דבר לא יזיק אותו. אולם אם על פי מעשיו של האדם מגיע לו עונש, פעמים רבות דינו עדיין אינו יוצא לפועל, אלא בעקבות העין רעה שמעוררת קטרוג ובחינה מחודשת של דינו בשמים.
כמו כן ניתן להסביר את המושג פתחון פה לשטן, שפתיחת הפה מעוררת קטרוג ועיון מחודש בדין בשמים אולי אכן מגיע לאותו אדם את מה שנאמר עליו, ואולי אין לו מספיק זכות להינצל ממה שנאמר, וידוע שבשמים מדקדקים מאוד על כל מעשה ומעשה, לפיכך קשה להינצל מכל נדנוד חטא ועוון, על כן יש להימנע מלפתוח פה לשטן בין על עצמו בין על זולתו.
