מקורות ונימוקים:
רקע ועובדות אודות בני שבט הפשטונים
הפשטונים הם השבט הגדול ביותר באפגניסטן ומונים למעלה מ-10 מיליון מאזרחיה. כפי שהבנתי בקרב הפשטונים עצמם ישנם שתי תאוריות חילופיות לגבי מוצאם. תאוריה אחת טוענת שהם צאצאיהם של עשרת שבטי ישראל, ואילו התאוריה השנייה טוענת שהם צאצאים לאב קדמון בשם קייס עבד אל-ראשיד שחי במאה השישי לספירה.
לעומת זאת חוקרים משערים שהפשטונים הם איחוד של מספר שבטים שהתאחדו בתקופה מסוימת תחת כללי הפשטונוואלי, שהוא בעצם הקוד האתי של הפשטונים.
חוקרים שהתחקו אחר מנהגיהם של הפשטונים, מצאו שלמרות שבהגדרה הפשטונים הם מוסלמים קנאים. יש דמיון רב בין כמה מנהגיהם למנהגי היהדות, כמו למשל העובדה שהם מקפידים שלא לאכול בשר גמל, בשונה משאר המוסלמים. כמו העובדה שהם קבעו את השבת ליום מנוחה, בניגוד למוסלמים שיום המנוחה שלהם הוא ביום שישי. וכמו העובדה שאת בניהם הם מלים ביום השמיני ולא ממתינים לגיל מבוגר יותר.
ישנם גם המציינים את העובדה שהם מקפידים להתחתן בינם לבין עצמם, ולהיקבר בקבורה נפרדת, ומנהג יש בידם להניח אבן על הקבר בסיום הביקור בקבר, שהוא בהחלט מנהג שמצוי ככל הידוע רק בקרב היהודים.
יש חוקרים המספרים כי אף שמות השבטים הפנימיים שלהם מזכירים את שמות שבטי ישראל: ומשתמשים הם בשמות כמו זבולונים, ראובנים וכדו’.
כידוע עם ישראל מחפש את עשרת השבטים האבודים, והמדרש מספר שהם מעבר לנהר הסמבטיון, ועקבותיהם לא נודעו. ידוע גם הסיפור על אלדד הדני שסיפר כי הוא משבט דן ובארצו מתגוררים שלושה שבטים נוספים: נפתלי, גד ואשר, והם מתגוררים בממלכה גדולה ומאוחדת מאחורי נהר הסמבטיון. אכן לא ידוע לנו עד היום האם דבריו אמת או שסיפורו היה חזיונו בלבד.
במשך הדורות עלו השערות רבות בקשר למציאת עשרת השבטים האבודים, בין היתר היו הפשטונים חלק מההשערות.
מאמר שקראתי ציין כי הנשיא יצחק בן צבי כתב מחקר עליהם ועל חייהם והתעניין באפשרות להשיב אותם לארץ ישראל, אך הניסיון לא עלה יפה.
יהודי בשם הרב אליהו אביחיל עסק בנושא זה והקים עמותה מיוחדת שנקראת עמישב לחקר וחיפוש עשרת השבטים האבודים. וביוזמתו לפני כמה שנים, נערכה בדיקת DNA לבני כפר בהודו המתייחסים לפשטונים במטרה למצוא דמיון וקשר גנטי בינם לעם היהודי, הממצאים הוכיחו שאינם קשורים לכאורה ישירות לעם היהודי.
למרות זאת עדיין יש הטוענים כי בשל גודלה של קבוצת הפשטונים, בדיקת כפר אחד איננה שוללת שאין בקרב כל הקבוצה חלקים שהינם צאצאי העם היהודי, אולם זאת לא נוכל לדעת.
נוסיף לכך את החשד הטבעי כאשר מגיע שבט אפריקאי ואומר: ‘אני יהודי. אני רוצה להתגייר ולעלות לארץ ישראל, קיים חשש שכוונתו להשתחרר מתנאי המצוקה השוררים בארצו ולעלות לארץ ישראל.
אדם נוסף שהעמיק חקר בנושא ובוודאי יש בידו ממצאים נוספים להרחיב ולהעמיק בנושא הוא מר משה שוראקי מירושלים.
אולם כפי האמור למעשה אין בידינו את הממצאים המספיקים כדי להוכיח יהדות לבני שבט הפשטונים, לפיכך עלינו להתייחס אליהם כאל מי שאינם יהודים, וככל שיחפצו להשתייך לעם היהודי, יצטרכו לעבור הליך גיור כדת וכדין בקבלת עול המצוות כולם.
הנדרש לבירור יהדות
להרחבת הידיעה בנושא אציין כי עקרונות היסוד לבירור יהדות, הינם כפי המבואר בשולחן ערוך אבן העזר סימן ג’, או בחזקה ברורה, או על פי עדות של שני אנשים כשרים, או לחילופין עדות של מסיח לפי תומו, או גדול שמעיד את שראה בקטנותו וכדו’.
למרות שמעיקר הדין היה מספיק שיבוא אדם ויעיד על עצמו שהוא יהודי, כפי שמבואר בדברי התוספות והראשונים על הגמרא ביבמות מ”ו: תנו רבנן, מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו, תלמוד לומר וכי יגור “אתך” גר, במוחזק לך. וכתבו התוספות שם דף מ”ז בד”ה במוחזק, אומר רבינו תם, דמיירי דוקא היכא דידעינן דהוה עכו”ם מעיקרא, דאי לא ידעינן נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל אני, וכדמוכח בריש פסחים ג’: שהבא לפנינו ואומר ישראל אני נאמן. במקום ריעותא הדבר שונה.
וידועה מחלוקת הפוסקים בנוגע לבירור יהדותם של העולים מברית המועצות במסגרת חוק השבות. דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ז’ אבן העזר סימן א, כי מעיקר הדין העולים מרוסיה ומצהירים שהם יהודים, נאמנים הם, ורק אם יש רגלים לדבר שהצהרתם אינה נכונה, צריך לחקור ולדרוש היטב, עד שנגיע לחקר האמת.
מנגד דעת הגאון הרב אברהם דוב לווין אב”ד שע”י המועצה הדתית לממונות ולבירור יהדות, כי אין להתיר לעולים מברית המועצות לישא אשה יהודייה עד שיוכיחו את יהדותם. מאחר ונחלקו הראשונים במי שאין משפחתו ידועה לנו אם מתירים לו לישא אשה כשרה בקהל, כפי שהביא בטור אבן העזר סימן ג’. דעת רש”י בקדושין דף ע”ו ע”א ד”ה לא הוזהרו, וכתובות דף כד ע”א ד”ה ואינו נאמן, סובר שאין מעמידים אותו בחזקת כשרות, ואין מתירים לו להנשא בקהל עד שיביא ראיה, שמא עבד הוא, וכן דעת הרמ”ה. אבל ר”ת סובר שאין חוששים אצלו לפסולי קהל, ולדעת הטור אין חוששים אפילו להשיאו לכהונה.
כפי שכתב בספר בית הלל, הובא בבאה”ט אבהע”ז סי’ ב ס”ק ד, מי שבא מארץ אחרת הן איש או אשה או בחור או בתולה או אלמן או אלמנה, צריך ראיה שהוא ישראל, ואף שמתנהגים כדת ישראל ומדברים כלשוננו ויודעים בכל טיב היהודים, אעפ”כ צריכים ראיה, וכן הוא תקנות מדינות ליטא שאין לסדר שום קדושין אא”כ שיש לו ראיה שהוא ישראל ומאיזה משפחה. עכ”ל.
אולם אף דברי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל אינם אמורים אלא לגבי העולים מחבר העמים, מאחר ורובם יהודיים, לכן במקום כזה ניתן לסמוך על דברי הבא ואומר יהודי אני. אולם בנוגע לשאלה כמו זאת שלפנינו, העוסקת בשאלת יהדותם של שבט מוסלמי שכמה מנהגים אצלם מזכירים את מנהגי היהודים, אין לנו די בזה כדי להוכיח יהדות כלל.
ראוי לציין כי מעמדם של הפשטונים גרוע שבעתיים ממעמד הפלאשים האתיופים, ואף גרוע ממעמד בני שבט הפלאשמורה, אודותם כתבו חלק נכבד מהפוסקים להוכיח כי יהודים הם, או לכל הפחות לחומרא.
