מקורות ונימוקים:
טעה ואכל או שתה בצום עליו להמשיך את הצום
הדבר מוסכם כי מי שטעה ושתה או אכל בצום עליו להמשיך ולהתענות כפי שכתב השולחן ערוך בסימן תקס”ח סעיף א’ בזה”ל:
נדר להתענות יום זה ושכח ואכל, משלים תעניתו. והוא הדין אם היה תענית חלום, או שהיה תענית ציבור, או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו, ע”כ.
טעה ואכל או שתה בצום – האם יאמר ‘עננו’
נחלקו הפוסקים האם מי שאינו מתענה רשאי לומר עננו,
דעת החיי אדם שמי שאינו מתענה, אם הוא מתפלל עם הציבור רשאי לומר עננו בשומע תפילה, ורשאי לומר ביום צום התענית הזה. אולם המאמר מרדכי השיג על זה, וכתב הביאור הלכה ריש סימן תקס”ה שדבריו נכונים, ויחיד שאינו מתענה אינו רשאי לומר עננו.
אולם לעניין מי שטעה ואכל או שתה בטעות, כתב המשנה ברורה בסימן תקס”ח ס”ק ג’ שרשאי לומר ‘עננו’, והיינו משום שעליו להמשיך לצום.
זה לשונו שם: ונראה דבתענית ציבור אף על פי שאכל יכול לומר עננו בתפלתו דשייך לומר עננו ביום צום התענית הזה כמו שתקנו חכמים להתענות בו וכדלעיל בסימן תקס”ה. אבל אם הוא תענית יחיד אף על פי שמחוייב להשלים, כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא היה נודר יום זה לא יאמר עננו [נהר שלום].
מבואר כי שונה דין הטועה ואוכל מדין מי שאינו מתענה כלל, ולכך הטועה ואוכל רשאי לומר עננו כמו שתקנו חכמים להתענות בו, ואילו מי שאינו מתענה אינו רשאי לומר עננו.
אמנם להלכה דעת החזון עובדיה, תעניות עמוד ע”ו, כי האוכל בטעות באחת התעניות למרות שחייב להשלים את התענית, אינו רשאי לומר “עננו” בתפילה. אולם הבאתי את דברי המשנ”ב להמחיש את החילוק בין מי שאינו מתענה לבין מי שמתענה אך שכח וטעה ואכל או שתה שעדיין נחשב שהוא ביום תענית.
נשיאת כפים במנחה של תעניות ציבור
בגמרא בתענית דף כ”ו: נחלקו התנאים האם נושאים כפים במנחה ובנעילה, זה לשון הגמרא שם:
שחרית ומוסף מנחה ונעילה כולן יש בהן נשיאת כפים דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר שחרית ומוסף יש בהן נשיאת כפים מנחה ונעילה אין בהן נשיאת כפים, רבי יוסי אומר נעילה יש בה נשיאת כפים מנחה אין בה נשיאת כפים.
במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר כל יומא טעמא מאי לא פרשי כהני ידייהו במנחתא משום שכרות האידנא ליכא שכרות, רבי יהודה סבר שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא גזרו בהו רבנן מנחה ונעילה דכל יומא שכיחא שכרות גזרו בהו רבנן, רבי יוסי סבר מנחה דאיתה בכל יומא גזרו בה רבנן נעילה דליתה בכל יומא לא גזרו בה רבנן.
והלכה כרבי יוסי, והאידנא מאי טעמא פרשי כהני ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דבסמוך לשקיעת החמה קא פרשי כתפילת נעילה דמיא, ע”כ.
כן נפסק להלכה בשולחן ערוך או”ח סימן תקכ”ט, שבמנחה אין הכהנים נושאים כפים אלא רק בנעילה, אולם במנחה של תעניות נושאים הכהנים כפיים כי לא שכיחא שכרות והיא דומה לנעילה.
זה לשון השולחן ערוך שם:
אין נשיאת כפים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה, ביום שיש בו נעילה כמו ביוה”כ, אבל לא במנחה, משום דשכיחא שכרות באותה שעה, שמא יהא הכהן שכור, וגזרו במנחה של תענית, אטו מנחת שאר ימים. אבל בתענית שאין בו נעילה, הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה, היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הלכך יש בה נשיאת כפים.
כהן שאינו מתענה האם נושא כפיו במנחה בתענית
כתב הפרי חדש אורח חיים סימן קכ”ט בזה”ל:
אם יש כהן בבית הכנסת במנחה שהיה לו שום אונס שלא התענה לא יעלה לדוכן עם הכהנים המתענים.
טעם דבריו מתבקש לכאורה דהואיל והוא אינו מתענה הרי הוא בכלל הגזירה שאין נושאים כפים במנחה משום דשכיחא שכרות. וכן הביא הכף החיים או”ח סימן קכ”ט ס”ק ו’ משום השלמי ציבור והמחזיק ברכה ועוד.
אולם המקור חיים בסימן קכ”ז ס”ב וכן שו”ת גינת וורדים או”ח כלל א’ סימן מ”ט התירו לכהן שאינו מתענה משום אונס לישא את כפיו. וטעמם הוא שלמרות שהוא עצמו אינו מתענה אולם אין גזירת שכרות שייך בזה, כיון שאינו יום רגיל אלא יום צום.
כהן ששכח ובטעות אכל או שתה בצום רשאי לעלות לדוכן ולשאת כפים
הנה דבר זה לא מצאתיו מפורש בפוסקים, אמנם לענ”ד נראה כי הואיל ומי ששכח וטעה ואכל או שתה, חייב הוא להמשיך את הצום, כפי שהבאנו לעיל מדברי השולחן ערוך בסימן תקס”ח.
והואיל והוכחנו מדברי המשנה ברורה ששונה דין מי ששכח ושתה או אכל, מדין מי שאינו מתענה כלל, ולדעת המשנ”ב מי שטעה ואכל בצום יכול לומר עננו, הואיל והוא נחשב עדיין ביום תענית.
ומאחר ואף בדין כהן שאינו מתענה כלל נחלקו הפוסקים ודעת חלק מן הפוסקים שיכול הוא לישא כפיו. כפי שהבאנו לדברי הגינת ורדים ועוד.
לפיכך כהן המתענה שבטעות שכח ואכל או שתה, רשאי בהחלט לעלות לדוכן ולישא כפיו. שהרי כהן כזה הרי הוא מתענה ואין שייך בו גזירת שכרות כלל.
כראיה לזה אציין לדברי שו”ת גינת ורדים או”ח כלל א’ סימן מ”ט במה שכתב לעניין כהן שאינו מתענה שיכול לישא כפיו בצום, שכתב בזה”ל:
ולענין נשיאות כפים שבמנחה נראה שאין לחוש אפי’ שאין הכהן מתענה כיון דעיקר מלתא שלא ישאו הכהנים ידיהם במנחה ליתא אלא משום שמא יהיה שכור הנה בהך תפלת מנחה אין לחוש לכך כיון שמתפללין אותה עם דמדומי חמה ודמיא לתפלת נעילה ותו דלא שכיח שכהן שאינו מתענה עוד יוסיף על חטאתו פשע להשתכר ביום התענית ולא די לו בזה אלא שעוד יבא לב”ה להתפלל עם המתענין וישא ידיו כשהוא שכור, ע”כ.
הן אמנם שהפרי חדש ועוד חולקים על דבריו לעניין כהן שאינו מתענה, אולם לענ”ד אף הם יסכימו לעניין כהן המתענה ששכח ואכל שאין שייך בו גזירת שכרות, בפרט לאור מה שהוכחנו מדברי המשנ”ב שנקרא הוא כהן מתענה ולפיכך לדעתו אף רשאי לומר “עננו”.
