מקורות:
סעודת הושע בן בארי, או סעודת בארי הנביא?
הנה הסגולה כפי שהיא ידועה היום, מקורה מדברי הרה”ק רבי צבי הירש הכהן מרימינוב זלה”ה בסוף ספרו בארות המים (בקו’ יקוו המים) שכתב וז”ל: “קבלה בידינו מהרה”ק מלובלין ציס”ע מו”ר יעקב יצחק זצוק”ל זיעוכ”י, באם יש לאדם ח”ו חולה בתוך ביתו, יקבל על עצמו אשר בעת ישוב החולה לאיתנו הראשון – אזי יעשה ביום ג’ הראשון מימי השבוע לנשמת הושע בן בארי סעודה עבור תלמידי חכמים ויראי ה’. ויותר טוב שיקבל החולה בעצמו הקבלה הנ”ל. וקודם הקבלה יאמר המקבל השני פסוקים מישעיה (ח’ י”ט-כ’) “וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים ומהגים הלא עם אל אלקים ידרוש בעד החיים אל המתים לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר”. עכ”ל. והנה עוד קודם אליו ה”ה הרה”ק מופה”ד צי”ע מוהר”מ זוסיא זצוק”ל זכי”ע ועכ”י מאניפאלי תמיד בעת אשר חלה ונפל למשכב אמר הפסוק סעדני ואושעה והיה מפרש סעדני היינו עשו עלי כלומר בשבילי סעודה להת”ח ויראי ה’ למען ואושעה מחליי. בלי ספק כי גם הוא היתה כוונתו להנ”ל[1], ודברי שניהם ממקום אחד קדוש יהלכו.” עכ”ל. והתשפטה הסגולה באופן זה דוקא, מפני שהובאה מתוך המקור הנ”ל בספרים מצויים שהם ספר בטעמי המנהגים בענייני סגולות עמ’ תקס”ט וספר סגולות ישראל ליפשיץ מע’ ח’ אות י”ב. וכ”כ ג”כ בספר אדיר במרום מסקאליע עניני סגולות אות תקמ”ח בשם הגאון רבי אשר לעמיל פוגל זצ”ל.
ואולם בליקוטי מהרי”א מזידיטשוב זלה”ה פרשת אמור כ”ז ג’ מתבאר לכאו’ קצת אחרת באופן סגולת סעודת הושע בן בארי, שהסגולה היא לערוך סעודה לכבוד “בארי” הנביא אביו של הושע, וכתב כן בשם אור שבעת הימים הבעל שם טוב זיע”א שהוא מקור קדום יותר מאשר תלמידו החוזה מלובלין זלה”ה, וז”ל: “שמעתי בשם הבעש”ט זצ”ל שאמר בדרך סגולה על מי שצריך רפואה, שיקבל על עצמו כשיתרפא לעשות סעודת הודאה ביום שלישי בשבוע ראשונה כשיעזור השי”ת ברפואה, יעשה סעודת הודאה לשם נשמת בארי הנביא, ובעת הקבלה של הסעודת הודאה יאמר שני הפסוקים שנתנבא בארי הנביא, והם בספר ישעיה.” עכ”ל.
ובכן כבר העיר בזה הגאון בעל שו”ת השיב משה מסאטמאר זלה”ה בספרו ברך משה דברים קצ”ב בדרוש לסעודת הודאה, דמה שכתב הרב בארות המים לעשות הסעודה לנשמת הושע בן בארי הוא ט”ס, וצריך לומר לנשמת בארי הנביא, שהוא ניבא השני פסוקים הנ”ל (כדברי רש”י שם: “אמר רבי סימון, בארי אביו של הושע בן בארי, ניבא שני מקראות הללו, ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו לישעיה”). ונאמנו דברי הרה”ק מזידיטשוב זי”ע דדייק וגמר לעשות הסעודה לנשמת בארי הנביא, וע”ע שם בנועם אמריו שכתב לפרש כיצד פסוקים אלו שייכים לענין רפואה עיי”ש. וכ”כ בספר אמרי מהרז”ל בקו’ מנחת שי דף י”ז ע”ב, שהסגולה היא לעשות סעודה לכבוד בארי ולא לכבוד בנו הושע. וכ”כ הגאון בעל שו”ת קנין תורה בהלכה בספרו קנין תורה בשמעתתא פרשת צו סי’ ה’.
[ובספר פרי תמרים (ל”ו, תרכ”ח) מובא כאשר נחלה הגאון בעל שו”ת דברי יואל מסאטמר זלה”ה, לקח את הספר ליקוטי מהרי”א הנ”ל וקרא מתוכו את שני המקראות, וכשהבריא עשה סעודה].
ואבן יקרה בבית מדרשנו “ברכת אברהם”, הרה”ג ר’ יוסף חיים אוהב ציון שליט”א בקובץ אור תורה אדר א’ תשע”א במכתבים שבסופו, כתב להעיר דיש סתירה בין הספרים אם הסגולה היא לכבוד בארי או לכבוד בנו הושע, וסיים “ומצוה ליישב”.
ומיהו בשו”ת דברי יציב בליקוטים והשמטות סי’ קי”ז נקט דאין כאן “טעות סופר” אלא הדבר תלוי במחלקות, שמדברי רש”י וכן בעל שלשלת הקבלה ובעל סדר הדורות נראה דלא נחשב בארי לנביא, ומאידך בדברי הרמ”ע מפאנו זלה”ה בעשרה מאמרות וכן פשטות משמעות דברי המדרש הנ”ל, שהיה נביא. וי”ל דבזה נחלקו הגירסאות הנ”ל באופן הסגולה, דהסגולה לעשות עבור “נביא” דייקא דסגי זכותיה לרוב גודל קדושתם, ולכן הדבר תלוי אם בארי היה נחשב לנביא אי לאו. ומוסיף דהרב דברי יציב דאלו ואלו דברי אלקים חיים ויסודתם בהררי קודש בפלוגתא הנ”ל, וכל צדיק אוחז דרכו לפי שורש נשמתו להמשיך רפואות לבני ישראל, עיי”ש.
[ועוי”ל בזה לפקצ”ד, דהנה במדרש תנחומא פרשת תשא סי’ כ”ד נאמר על שני המקראות הנ”ל “מי מתנבא להם הפסוק הזה, ישעיה בן אמוץ”, והיינו דלא כשיטת רבי סימון המובא במדרש הנז’. וע”ע באברבנל בישעיה שם ובמש”כ בזה בכלי פז למהר”ש לאנייאדו זלה”ה שם). וא”כ אפשר דתלוי בזה, דאם מקראות אלו נאמרו מפי בארי, באמת מסתבר שהסגולה היא לעילוי נשמת הנביא בארי, משא”כ אי נימא דמפי ישעיה נאמרו, אם כן בלא”ה אין קשר בין פסוקים אלו לבין בארי, ובעל כרחין שאמירת פסוקים אלו יש בהם סוד אחר הכמוס, וגם נדחה הדיוק של הרב ישיב משה הנ”ל, ולכן שפיר י”ל דהסגולה היא לעשות את הסעודה לעילוי נשמת הושע בן בארי].
ובאמת סוף סוף מנהג ישראל קדושים הוא לייחס את הסגולה להושע בן בארי ולא לבארי, וכבר מצינו מנהג זה בארעא דישראל לפני כמאה וחמישים שנה כמוזכר בספר אהבת ציון (מסעות מוהר”ר שמחה האס זלה”ה) עמ’ כ”ט, וז”ל: “כמעט בכל שבוע ביום ג’, הולכין הלומדים לבנין הזה (של קבר המיוחס להושע בן בארי בשיפולי בית העלמין העתיק בצפת”ו) ולומדים עד זמן מנחה גדולה, ומתפללין שם, והנודר בעת צרה וניצול ממנה קורא לת”ח למערה ולומדים ומתפללין שם כנ”ל, ואח”ב מביא להם סעודה ואוכלין שם, והוא ביום ג’ ולא ביום אחר”. עכ”ל (אלא שבעיקר מה שייחסו את הקבר הנ”ל להושע בן בארי, כבר גילה רבינו האריז”ל בשער הגלגולים הקדמה ל”ז דאינו כן, אלא קבור שם תנא בשם רבי יהושע, ואכמ”ל). ומוזכר מנהג זה גם בספר אשל אברהם אויספישץ בהפטרת במדבר עיי”ש. ולכן נראה דאין לקבל בתורת וודאי את קביעתו של הרב ברך משה הנ”ל, ויש לעשות את הסעודה לעילוי נשמת שני הצדיקים, הושע ואביו בארי, וטובים השנים מן האחד שזכותם יגן על החולה להתפראות מהרה ממחלתו בעהי”ת.
ומן הראוי לציין בזה ג”כ, דבספר סגולות רבותינו עמ’ ת”ב מביא בשם קובץ השמש ניסן תשמ”ד, שכתבו שהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק”ל כאשר החלים ממחלתו בשנת תשד”מ עשה סעודת הודיה לכבוד “הושע בן בארי”, בנוכחות הג”ר יהודה צדקה זצוק”ל והג”ר שלום כהן זצוק”ל ועוד גדולי ישראל. זיע”א.
נימוק סגולת סעודת הושע בן בארי, ונ”מ אם מועילה רק לרפואה או גם לשאר דברים
ועוד כתב בשו”ת דברי יציב הנ”ל, לתת טעם לשבח לסגולה זו, וז”ל: “ובטעם הדבר לעשות עבור נשמת הושע בן בארי, אפשר לומר ע”פ מה דאיתא בפסחים דף פ”ז שאמר קטגוריא על בני ישראל וגער בו הקדוש ברוך הוא ושב בו וחזר וביקש רחמים עליהם עיין שם, ולכן הוא ג”כ מלמד זכות על כל בר ישראל והבן. והגם שהדברים עומדים ברומו של עולם ברזי דרזין מ”מ לא מנעתי מלומר ע”פ פשטות התוה”ק וכידוע בפרד”ס ודו”ק. ובמ”ש גם בבארת המים לומר אלה מקראי קודש דנבואתו של בארי (ואשר מזה נראה לפום ריהטא שיש לגרוס בארי), איכא למימר משום דיש בהם לימוד זכות גדול על בני ישראל, דכשאומות העולם אומרים להם דרשו אל האבות והידעונים וגו’ משיבים להם הלא עם אל אלהיו ידרוש, ועיין ברבינו בחיי פרשת אמור (כ”א א’) אם יאמרו לכם העו”ג הניחו את האלקים בשמים כו’ אמרו להם הלא עם אל אלקיו ידרוש האם ישראל יניח אלקיו וידרוש אל המתים וכו’ עיין שם במתק לשונו, וזה היפוך ממה שאמר הושע בתחלה העבירם באומה אחרת, כי בכל אופן טובים הם מן הגויים אשר ילכו איש בשם אלקיו ונצח ישראל לא ישקר בה”א, וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי (מגילה י”ג ע”א), אי לזאת יאמר פסוקים הללו לשם לימוד זכות והבן. ובהיות כן אפשר לומר ג”כ בטעם הקבלה לעשות סעודה עבור בארי הנביא, בגלל הדבר הזה שהוא אמר דברי נביאות הללו שיש בהם כדי ללמד זכות על כל בר ישראל ואף השפל שבשפלים טוב מהמובחר שבאומות העולם. ובענין יום ג’ בשבוע דייקא י”ל כי יום ההוא מסוגל ללמד בו זכות על האדם שעבר עבירות, ואשר בסיבתם החלאים באים וכאורז”ל (ברכות ל”ג ע”א) אין ערוד ממית אלא החטא ממית, ועפ”ד הה”ק בעל אוהב ישראל בפרשת בראשית (עה”פ תדשא הארץ) על מה עברה הארץ ושינתה ממאמר קונה תדשא הארץ וגו’ עץ פרי כו’ כבפרש”י, שהארץ עשתה בזה עבדות גדול ומס”נ והתיישבה בלבה ואמרה כיון שאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע, ואז יבא פגם גדול בשורש נשמתו ולא יועיל לו שום תיקון ותשובה, אשר לזאת התחכמה האדמה ושינתה תחילה ציווי הבוית”ש כדי שאח”כ כאשר יחטא האדם ח”ו יהא לו אמתלא נכונה, והוא מפני ששורש גופו מן האדמה ששינתה מכבר רצון הבוי”ת ותולין הקלקלה במקולקל עיין שם בדבה”ק והנחמדים. ובגין כך יום שלישי שבו חטאה הארץ מסוגל היום ביותר ללמד זכות על בני ישראל באמתלא הלזאת.” עכ”ל, ודפח”ח.
ולפי דבריו שעיקר הנימוק של הסגולה הוא משום הזכות של “לימוד זכות” על עם ישראל, א”כ באמת אתי שפיר מנהג ישראל שעושים סגולת סעודת הושע בן בארי לצורך ישועות מגוונות ולאו דוקא רפואה (כלומר למרות שבמקורות הוזכרה סגולה זו רק ביחס לחולים), וגם הגאון מוהר”ש חירארי זלה”ה בשו”ת שמחת לבו ריש סי’ ל”ב כתב שסגולה היא זו “לכל מילי דמיטב” ולאו דוקא לרפואה, והניף ידו שנית בספרו שמחת חיים על ראש השנה דף י”ז ע”ב שהסגולה היא לכל ענין.
ובספר תוספת חיים בדרך האבות עמ’ י’ כתב בנימוק סעודת הושע בן בארי וז”ל: “ושמעתי מפ”ק הגה”צ מוהר”ר יצחק אייזיק ראזענבוים זצוק”ל האדמו”ר מזוטשקא, כי זה בא להושע בן בארי כגמול על שזיכה את בני ישראל בדברי נבואתו ב’שובה ישראל’ שנתעוררנו בהם לתשובה.” עכ”ל. כלומר שהושע זכה מהשמים שבאים ישועות לעם ישראל בזכותו, כגמול על מה שזכה לעורר את עם ישראל בתשובה (וגם מעורר מחדש בכל שבת תשובה שאז קוראים את ההפטרה). וגם לפ”ז לכאו’ לאו דוקא ענייני רפואה.
ומיהו בספר ברך משה מסאטמר הנ”ל פרשת כי תבא, כתב לבאר נימוק הסגולה (ובפרט אמירת הפסוקים), “שיאמר החולה בימי חליו שגי פסוקים אלו כדי להשריש בלבו את האמונה בהשי”ת כי הוא לבדו ישלח דברו וירפאהו ואף בשעה שהולך לדרוש ברופאים יכיר וידע כי עם אל אלהיו ידרוש ורפואתו מסורה בידי הקב”ה לבדו אלא שנתנה חורה בדרך הטבע ובאם ברופאים ולרפאותו להחלימו רשות לדרוש יתחזק החולה באמונה הצרופה ישלח הקב”ה להחזיקו מקודש עזרו ולהחיותו.” עכ”ל (ועפי”ז מבאר שם ג”כ הטעם לסעודה עצמה). ולפ”ז משמע באמת דעיקר הסגולה היא לענין רפואה, עכ”פ לשיטתו דהסעודה היא לכבוד “בארי” דוקא. [אם כי י”ל דגם בשאר ענייני החיים דרך האדם לחפש להנצל ע”י דרכי ההשתדלות וממילא ע”י סגולה זו מתעורר באמונה ולכן נעשה כלי לקיבול הישועה מאת הקב”ה].
וכן בשו”ת צמח יהודה ח”ג סי’ פ”א אות ו’ יהיב טעמא לסגולה זו באופן שלכאו’ מועילה רק לענין רפואה (כשיש חשש לסכנת חיים ח”ו), שכתב ששמע ובא מפי קודשו של האדמו”ר מקומרנא מוהר”ר חיים יעקב ספרין זצ”ל לתת טעם לשבח עפ”י מה דאיתא בספר קהלת יעקב בשם האר”י הק’ זי”ע דנשמת הנביא הושע בן בארי היתה ניצוץ מנשמת ראובן, ואצל ראובן כתיב “יחי ראובן ואל ימות”. עכ”ד [וכתב שם הרב צמח יהודה להוסיף נופך מדיליה ע”פ מה דאמרו בשבת דף ל”ב לגבי חולה שאם עלה למיטה וכו’ אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול וכו’ ואלו הם פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים, ואחז”ל במדרש אמר הקב”ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך הושע פותח בתשובה שנאמר שובה ישראל וגו’, נמצא שעל ידיהם ניצול שהם פתחו בתשובה ולכן עושים סעדוה לע”נ הנביא הושע בן בארי שהיה ניצוץ מנשמת ראובן אבי אביו כנ”ל].
ובדעה חכמה לנפשך פרשת בא תשע”ח כתב לבאר טעם הסגולה עפ”י הזוה”ק פר’ פקודי דף רמ”ה ע”א שהושע בן בארי הוא הצדיק הממונה על היכל לבנת הספיר דבריאה, וכתב לבאר שם דהיינו מפני שהוא תיקן את חטא אדם הראשון בשורשו במקום הגבוה ביותר, וממילא ע”י שמעוררים את זכות הושע בן בארי זוכים להנצל במקצת מגזירת המיתה שבאה לעולם ע”י אדם הראשון עיי”ש. ובלכתך בדרך זה ג”כ נמצא דהסגולה היא לענייני רפואה דוקא, כאשר נשקפת ח”ו סכנה על חייו של החולה, דע”י זכות הושע בן בארי ניצל מגזירת המוות.
וראה גם בספר אוצר הברית פרק ב’ סי’ י”א סע’ ד’ מביא מנהג נשים שמתקשות בלידתן, לנדור סעודת הושע בן בארי, עיי”ש (ובכן הוא בדוואי בכלל רפואה לכו”ע).
סעודת הושע בן בארי ביום שלישי דווקא
ובקובץ ויען שמואל חי”ט סי’ ע”ב הרחיב הרה”כ לומר דאין ענין לעשות את הסעודה דווקא ביום שלישי בשבוע, ואין הכרח לדבריו כלל, דמלבד נועם אמריו של הרב דברי יציב הנ”ל בטטו”ד, הרי סגולה זו התפשטה ע”י דבריו של רבי צבי הירש מרימינוב זלה”ה, ובבית רימינוב היו ממליצים על ביצוע סגולות דוקא ביום שלישי שנכפל בו כי טוב, כגון קריאת פרשת המן בפרשת בשלח, והדלקת נר לעילוי נשמת רבי מנחם מנדל מרימינוב זיע”א, וכיו”ב, ודו”ק. וע”ע בספר אמרי מהרז”ל בקו’ מנחת שי דף י”ז ע”ב שג”כ נתן טעם ליום שלישי דווקא עיי”ש. ובספר מכון לשבתך עמ’ תצ”ב כתב לתת טעם לשבח בהא דצריך לעורר זה דווקא ביום ג’, כי ביום ג’ נבראו העשבים הן העצים הנותנים פרי ותבואה והן כוחות הרפואה הנמצאים בעשבים כמ”ש הבניהו בפסחים וכו’ בענין ספר הרפואות שכל כולו רפואות ממיני עשבים וכ”ה בזוה”ק ובעוד וממילא דווקא ביום זה אנו מעוררים את סגולת עם ישראל שאינם ככל הגויים הדורשים אל האובות והידעונים אלא אנו תולין רפואתינו בדבר ה’ של יום שלישי שבו השורש לצמיחת האוכלין במאמרו יתברך עד שכשאנו זוכים הרי נמשכת לנו הרפואה בלחם ובמים ואם לאו הרי זה ברפואת העשבים עכ”ד.
הערות:
[1] בעיקר מה שכתב שגם רבי זוסיא מאניפולי התכוין על דרך הנ”ל, כלומר שהתכוין שיעשו את הסעודה לכבוד הושע בן בארי, אחר נשיקת עפרות רגליו אינו מוכרח כלל, דלולי נועם אמריו יותר נראה ובדברי הגר”מ זוסיא מאניפולי זלה”ה מבואר בפשטות דעצם נתינת הסעודה ל”תלמידי חכמים” יש בה כדי להביא ישועה ורחמים, ובאמת כן מצינו בגמ’ בברכות דף מ”ו ע”א שרבי אבהו קיבל על עצמו לעשות סעודה לחכמים אם יבריא רבי זירא ממחלתו עיי”ש, והיה מנהג דומה לזה בערי טורקיה לכבוד אליהו הנביא וכמו שמביא הגאון בעל שבט מוסר רבינו אליהו הכהן מאיזמיר זיע”א בספרו מדרש אליהו דרוש י”א דף ע”א ע”ב עיי”ש, וע”ע להגחיד”א בשיורי ברכה חיו”ד סי’ קע”ט סק”י, ושאר אחרונים חביבים, ואכמ”ל.
