מקורות
המגן אברהם (סי’ סו ס”ק יב) כתב, שאם היה מתיירא שיעבור זמן תפלה, יקרא קריאת שמע ויתפלל בלי תפילין, וכשיבואו אחר כך לידו יניחם במנחה או באמצע היום, ויאמר איזה מזמור. ואם יש שהות לזמן קריאת שמע ותפלה, טוב שיחכה לתפילין הגם שיתפלל ביחידות, דתפלה בתפילין עדיפא מתפלה בצבור. והוכיח ממה שכתב מרן בשלחן ערוך בסוף סי’ קיא, דסמיכות גאולה לתפלה עדיפא מתפלה בצבור, ותפלה עם תפילין עדיפא מסמיכות גאולה לתפלה, שהרי אם נזדמנו לו תפילין בין גאולה לתפלה מניחן בין גאולה לתפלה, וכמו שפסק מרן (בסי’ סו סעיף ח’), ואם כן כל שכן תפלה עם התפילין דעדיפא מתפלה עם הצבור. ע”כ. וכן פסק הגאון רבי זלמן בשלחן ערוך שלו (שם אות יא), וכן כתבו החיי אדם (כלל ב’ סי’ ח’). וכן הוא בשלמי צבור, ובחסד לאלפים, ובקצור שלחן ערוך (סי’ י’ סעיף כב), ובמשנה ברורה (סי’ ס”ו סק”מ), ובכף החיים (אות כח). וסיים שם, דאם חושש שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה אם ימתין, אז יקרא קריאת שמע ויתפלל בלא תפילין, וכשיזדמנו לו אחר כך ילבשם ויקרא בהם קריאת שמע כמו שכתבו הפוסקים הנ”ל. אבל אם יש זמן צריך להמתין וילבש ציצית ותפילין קודם פר’ התמיד, כדי שלא יהפך הסדר.
אך מרן הגרע”י זצוק”ל כתב [בכת”י] לדחות הראיה שהביא המגן אברהם, שהנחת תפילין בין גאולה לתפלה אינה חשובה הפסק כל כך, כיון שאינו מפסיק בברכה, והנחתן היא לצורך התפלה, והוי כגביל לתורי, ושפיר חשיב סומך גאולה לתפלה. ושוב ראיתי להאליה רבה (בסי’ נח סוף סק”ה) שדחה כן ראיית המגן אברהם הנ”ל. וכן כתב בשו”ת מהרש”ם חלק ג’ (סי’ שנט).
והנה הפרי חדש (סי’ תצו) כתב, ואני כשהלכתי למצרים ודעתי לחזור לארץ ישראל, השכמתי ביום טוב שני של גליות בבוקר, והנחתי תפילין בצינעא, וקראתי בהן קריאת שמע, משום מאמר חז”ל (ברכות יד ב), כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, ואחר כך הלכתי לבית הכנסת, והתפללתי תפלת שמונה עשרה של חול, שכיון שהתפלה בלחש, הרי זה כמו בצינעא דשפיר דמי וכו’. והובא להלכה בספר שלחן גבוה (סי’ תצו סק”ז), ובספר שלמי צבור (דף מ’ סוף ע”ד), ובספר פאת השלחן (סי’ ב’, בית ישראל ס”ק כב), ועוד. ומוכח שתפלה בצבור עדיפא מתפלה ביחיד עם התפילין, שאם לא כן היה לו להתפלל גם כן עמהם בביתו, ובבית הכנסת יראה עצמו כמתפלל עמהם, כשהוא מעיין במחזור. אלא ודאי דסבירא ליה להפרי חדש דתפלה בצבור בלי תפילין עדיפא מתפלה ביחיד עם התפילין. (ולפי זה יש להעיר על השלמי צבור בדף לו ע”ב, שהביא דברי המגן אברהם הנ”ל להלכה, והוא עצמו בדף מ’ ע”ד הביא דברי הפרי חדש. וצ”ע).
וכיוצא בזה יש להעיר ממה שכתב בשו”ת הלכות קטנות חלק ב’ (סי’ קלט), שהרב המג”ן היה נוהג בתשעה באב להניח תפילין בביתו, ולקרוא קריאת שמע עמהם, ואחר כך היה הולך לבית הכנסת ומתפלל עם הצבור. ונראה טעמו כדי שלא יהיה כמעיד עדות שקר בעצמו. וכן כתב בספר מעשה רוקח (בסוף פרק ד’ מהלכות תפילין), שכן נוהגים יחידי סגולה בתשעה באב, מהטעם הנ”ל, וסיים, וכך קבלתי מפי הרב הגדול רבי אברהם יצחקי, אב”ד דחברון.
ומשמע שתפלת שמונה עשרה עם הצבור עדיפא מתפלה בלא תפילין, ולכן די היה להם במה שקוראים קריאת שמע בבית עם התפילין. ואמנם הגאון בעל ברכות המים (סי’ תקנז) כתב, שנהג בתשעה באב לקרוא קריאת שמע ולהתפלל עם התפילין בביתו, ואחר כך הלך לבית הכנסת להתפלל. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג’י בספר מועד לכל חי (סי’ י אות ס). וכן בסידור בית עובד כתב, שכן היה המנהג בארץ ישראל.
ונראה שהדבר תלוי במחלוקת הנ”ל, אם תפלה בצבור עדיפא, או תפלה עם התפילין עדיפא. ובאמת שלענין קריאת שמע גם כן כל שמניח אחר כך תפילין, לא נחשב כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, וכמו שכתב מרן בזה בשו”ת יביע אומר חלק א’ (חלק אורח חיים סי’ ד), ובשו”ת יחוה דעת חלק ו’ (סי’ ב), ובהערה שם (עמוד יד). וכן הביא שו”ת מנחת יצחק חלק ב’ (סוף סי’ קז) דברי מרן במה שכתב ביביע אומר הנ”ל. ועיין בשו”ת חינא דחיי (סי’ ל).
לכן מרן הגרע”י פסק ובהיות שלא יצא הדבר מידי מחלוקת [וגם המגן אברהם כתב דקצת משמע מהתוס’ דתפלה בצבור עדיפא], נראה להכריע בזה כמו שכתבנו בפנים, שאם יודע בעצמו שהוא מכוין היטב בתפלתו ימתין עד שיביאו לו תפילין ויתפלל ביחיד. ואם לאו, יתפלל עם הצבור בלא תפילין וכשיגיעו לו תפילין יניחם ויקרא בהם קריאת שמע.
ואי משום כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, כבר ביארנו לעיל שדעת הרבה אחרונים שאם עתיד לקרוא קריאת שמע עם תפילין, לא שייך בזה מעיד עדות שקר בעצמו. ולכן גם בנידון דידן אחר שיתפלל כשישיג תפילין יקרא עמהם קריאת שמע. ואף שבמשנה ברורה הנ”ל מבואר, שאם אין לו מי שישאיל לו תפילין אחר התפלה בצבור, ולא ימצא מנין אחר, מוטב שיתעכב עד אחר תפלה בצבור ויתפלל ביחידות עם תפילין, ממה שיתפלל בצבור בלי תפילין ויעיד עדות שקר בעצמו.
הנה לפי המבואר בשו”ת יביע אומר חלק א’ (סי’ ד’) בשם כמה פוסקים דבכהאי גוונא ליכא משום מעיד עדות שקר בעצמו, ממילא אם אינו רגיל לכוין בתפלתו, לא יתפלל ביחידות, אלא מוטב שיתפלל בצבור בלי תפילין, ויניח תפילין אחר כך, מאשר יתפלל עם תפילין ביחידות בלא כוונה. שהרי תפלה בצבור חשובה לאין ערוך, עד שמצינו לרבי אליעזר ששיחרר את עבדו כדי להשלימו למנין (ברכות מז א), ותפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, וכשמתפלל ביחידות צריך הרבה להתאמץ לכוין בתפלתו, משא”כ כשמתפלל בצבור שאף אם לא כיון בכל תפלתו, תפלתו מתקבלת. וזה דלא כמ”ש בשו”ת מנחת יהודה (שיטרית, סי’ ב’), דאם יש עוד זמן לק”ש ולתפלה, טוב לחכות עד שיגמור חבירו, ואחר כך יניחם ויקרא קריאת שמע ויתפלל אפילו ביחידות. ולפי המבואר יש לחלק בזה בין אם הוא רגיל לכוין בתפלתו לאינו רגיל לכוין בתפלתו.
ואמנם אם אין לו תפילין והצבור מתפללין, ויכול ליקח תפילין של אחר בהשאלה, מוטב להתפלל עם הצבור בתפילין של אחר, מלהמתין לתפילין שלו ולהתפלל ביחידות, כמבואר בשלחן מלכים (שלח ע”ב). וכן אם אין אחר מלבדו להשלים למנין, והצבור ממהרים, מותר לו להתפלל בלא תפילין עם הצבור, ואחר התפלה כשיגיעו לידיו התפילין יניחן ויקרא בהם קריאת שמע, וכמבואר בשו”ת חינא דחיי (סי’ ל’).
ומי שיש לו תפילין ומתפלל עם הצבור, אך הצבור מאחרים זמן קריאת שמע, יקדים לקרוא קריאת שמע ביחידות, כמבואר בשו”ת האלף לך שלמה (סי’ מז). וגם מי שאין לו תפילין ומתפלל עם הצבור מפני שאינו רגיל לכוין, ומניחן אחר כך במשך היום, אם חושש שיעבור זמן קריאת שמע יקרא קריאת שמע בלי תפילין, ואין לו לחשוש משום כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, מאחר ובמשך היום קורא קריאת שמע עם תפילין. ואף אם יודע שלא יהיו לו תפילין במשך היום מחמת אונס, אפילו הכי לא יבטל מצות קריאת שמע בשביל שקורא בלא תפילין. וכיוצא בזה נשאל בשו”ת נודע ביהודה (מהדורא קמא סי’ ג’), איזה עדיף בימי הקיץ, אם להתאחר בקריאה לבית הכנסת כדי שיוכלו הזקנים גם כן לבא אף שמשהים עד אחר זמן קריאת שמע, או עדיף להשכים בזמנו ויודחו הזקנים לגמרי להתפלל ביחיד. והשיב, אני תמה וכי אומרים לאדם חטא שיזכה חבירך וכו’. וצריך לומר בביאור כוונתו דקאי על זמן קריאת שמע ותפלה גם כן, דאם רק זמן קריאת שמע לבד יעבור, הא יכול לקרותה קודם לכן וכמו שכתב מהר”ש קלוגר. [ועיין בתשובת מהר”ש קלוגר שהתיר דוקא אם קורא קריאת שמע קודם לכן עם תפילין]. ועיין עוד בבית יוסף (סוף סי’ מו) ובמשנה ברורה בביאור הלכה שם, ובכף החיים (אות סב), ובמשנה ברורה (סי’ נח אות ה’). ודו”ק היטב. [ושם משמע גם דלא כמהר”ש קלוגר הנ”ל, דאפילו בלי תפילין עדיף לעשות כן].
