שאלה: שמעתי שיש סגולה להחזיר אנשים בתשובה, שכותבים את השם של האדם שרוצים שיחזור בתשובה על גבי אבן (לבינה או בלאטה), ומניחים אותה בתנור יחד עם החלות של שבת, ומשאירים שם שבועיים, ואח”כ מניחים את הלבינה על קבר של צדיק. רציתי לדעת מה הם הפרטים המדוייקים בסגולה זו, ומה הנוסח שצריכים לכתוב בלבינה, כי שמעתי בזה כל מיני אופנים שונים.
תשובה: להלן פרטי סגולת הלבינה בשילוב המקורות (מתוך ספרי הקטן שושני ציו”ן – עודנו בכת”י).
סגולה ידועה לעורר לחזרה בתשובה למי שיצא בתרבות רעה ח”ו, לקחת לבינה (לבינה חדשה ולא משומשת) ולשים בערב שבת בתנור שהוסק לאפיית חלות לשבת, ולהשאיר את הלבינה שם כל השבוע עד אחרי אפיית החלות שבערב שבת השניה, ואח”כ יקח הלבינה ויכתוב עליה שמו של האדם שיצא לתרבות רעה ר”ל (שמו ושם אמו – פלוני בן פלונית), ויכתוב גם: “וכשם שהלבינה זה בוער בתנור אש, כן יבער הלב של פלוני בן פלונית שיצא לתרבות רעה, שיתהפך לבו לשמים לטובה”, ואח”כ יקרא בפיו את הנוסח הנ”ל ג’ פעמים. ואח”כ יניח את הלבינה על קבר של צדיק, באופן שיעמוד שם לפחות שבוע אחד[1]. וישנם מגדולי ישראל בדור האחרון שהיו תומכים מאוד בסגולה זו ומפרסמים אותה[2]. ויש מייחסים סגולה זו לרבינו האריז”ל[3].
ונאמרו בזה כמה פרטים ושינויים:
א. במקורות מופיע דצריך שיהיה “תנור אש”[4]. ומ”מ תנור של חשמל שיש בו גוף חימום המתאדם, מסתברא דדינו כתנור של אש[5]. ומיהו יש מי שאומר שלצורך סגולה זו, צריך שיהיה תנור של מאפיה דוקא, ושיהיה התנור בשימוש כל השבוע פרט לשבת[6].
ב. יש להכניס את הליבנה כאשר התנור כבר התחמם, אך לפני הכנסת הבצק של החלות[7]. [ויש מי שהוסיף בזה, דצריכים להניח את החלות על גבי הליבנה, אך אין לזה מקור מוסמך כלל[8]].
ג. לגבי נוסח האמירה, יש נוקטים שצ”ל “בערה בתנור” (לשון עבר) ולא “בוערת בתנור” (לשון הווה)[9]. ויש שנקטו נוסח אחר לגמרי, דהתייחסות היא כלפי התנור ולא כלפי הלבינה: “כשם שזה התנור מתחמם לכבוד שבת, כך יתחמם ליבו של פלוני בן פלוני לאהבת ה’ ולמצוותיו”[10].
ד. יש שנקטו, דנוסח “כשם שלבינה זו וכו'” אין צורך לכותבו בלבינה, אלא רק לאמרו בפה, אבל שמו של האדם ושם אמו, צריכים לכתוב בליבנה[11]. ואולם ברוב המקורות מבואר דצריכים לכתוב כל הנוסח בלבינה (פעם אחת) וגם לומר בפה (ג’ פעמים)[12]. ויש שכתבו לדקדק שהנוסח יהיה כתוב בשורה נפרדת מתחת לשורת השם[13].
ה. לפי הסוברים דיש לכתוב את הנוסח על גבי הלבינה, יש לכתוב אחר שהוסרה מהתנור בשבת השניה[14]. ואולם יש מי שכתב, שצריכים לכתוב דוקא לפני שמכניסים לתנור בשבת הראשונה, ואם נתקלקלו האותיות מחמת החום, לכתוב שוב, ואז להניח על קבר הצדיק[15]. ושיטה שלישית נמצאת בכת”י של היר”א ז”ל, דיש לכתוב את הנוסח בערב שבת השניה ושוב להכניס לתנור, כלומר מניחים בשבת הראשונה בלי כתיבה, ומשאירים בתוך התנור כל השבוע, ואח”כ בערב שבת השניה כותבים את הנוסח וגם אומרים את הנוסח ג’ פעמים, ושוב משליכין לתנור שהוסק לחלות, ואח”כ מוציאים כדי להניח בקבר הצדיק[16].
ו. יש מי שאומר, שהכתיבה הנ”ל צריכה להיות בכתב אשורי[17].
ז. ובענין טיב הלבינה, יש שכתבו דצריך שהלבינה תהיה דוקא בצורת מלבן[18]. ויש שכתבו דאין צורך שתהיה דוקא מלבן, ואפשר מרובע, והעיקר שלא יהיו צדדים מעוגלים אלא שיהיו כל הפינות מרובעות[19].
ח. י”א דצריך שתהיה הלבינה עשויה מחימר (ולא מאבן וכיו”ב)[20]. וי”א דגם חרס (קרמיקה) מרובעת היטב, מהניא[21]. ויש שנהגו לייצר בעצמם את הלבינה ע”י חימר[22]. ויש שנקטו דאין צורך בלבינה דוקא אלא העיקר שתהיה אבן חלקה[23].
ט. יש מי שכתב, דצריך שהלבינה תשאר שלמה לאחר שמוציאים אותה מן התנור[24].
י. יש מי שאומר, דכאשר מניחים את הלבינה במצבת הצדיק, עדיף להניחה דוקא בראשו של הצדיק[25]. ועכ”פ צריך שתהיה על המצבה ולא לידה[26].
יא. יש שנקטו, דמה שכתוב להשאיר את הלבינה על קבר צדיק למשך שבוע אחד, היינו באופן שתשאר שבת אחת[27]. ויש שנקטו דצריך שתשאר “איזה שבועות”[28].
יב. יש מי שכתב, דלפני שמניחים את הלבינה על מצבת הצדיק, יש לבקש מהצדיק מחילה[29].
יג. יש מי שכתב, שהסגולה הנ”ל מועילה רק למי שיצא לתרבות רעה ממש, ולא למי שזקוק לחיזוק ביראת שמים[30]. ואולם גדולי הדור האחרון[31] המליצו על סגולה זו גם עבור נערים שנחלשו ביראת שמים באופן משמעותי, אע”פ שלא יצאו לתרבות רעה כפשוטו.
[1] סגולה זו יש בה הרבה “גירסאות”, וכאן הבאנו את הסגולה באופן שמופיעה במקור שנראה לכאו’ הקדום ביותר, והוא ספר הזכירה (המבורג תס”ט) למוהר”ר זכריה סמינר מווילנא זלה”ה דף ח”ן ע”א. ואחריו העתיקו בספר דרך ישרה (ליוורונו תקמ”ח) למוהר”ר ראובן ן’ אברהם זלה”ה, שער הסגולות דף פ”ד ע”ב, ובספר דגל מחנה יהודה להרה”ק רבי יהודה צבי מסטרעטין זצוק”ל בסוף הספר בקונטרס הסגולות (בעמוד האחרון), ועוד רבים (כפי שנזכיר בהמשך).
ובאופן כללי, בספרי סגולות מצוי לרוב סגולות שמתבססות על סוד זה של שריפת חומר גשמי לצורך “שריפת הלב” לטובה, אך באותם סגולות בדרך כלל המטרה היא להשיג אחוה בן איש לרעהו ולא בין אדם למקום. ולכו חזו להג”ר יוסף צוברי זלה”ה בספר אמת ואמונה סי’ ל”ח ובהערה שם, עיי”ש.
[2] הרה”ג ר’ ישראל יעקב פישר זצוק”ל מח”ס שו”ת אבן ישראל.
[3] ספר הזכירה שם. והגאון מוהר”ר רפאל אוחנא זצ”ל בספרו מראה הילדים מע’ ת’ אות א’. והמקובל מוהר”ר אברהם חמווי זלה”ה בספרו האח נפשנו מערכת תיקון אות ג’. וכן הוא בכתבי יד קבלה מעשית המיוחסים להיר”א זלה”ה דף מ”ו ע”א, שכתב בסוף דבריו שמקור הדברים הוא מכתבי האר”י ז”ל.
[4] ספר הזכירה הנ”ל.
[5] כדמצינו ברמב”ם פי”ב מהל’ שבת ה”א, דהמחמם את הברזל הרי זה תולדה של מבעיר וחייב בשבת. וראה נא בעניינו מה בענין אם גוף חימום נחשב כאש ממש (ובענין ביאור דברי הרמב”ם הנז’ והחולקים עליו) בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ה שורש ב’ נספח ב’ סימן ב’, עי”ש בארוכה בס”ד.
[6] הרה”ק ר’ חיים הכהן פרחיה זצ”ל (המכונה “החלבן”), כך שמעתי בשמו מהרב נסים כפיר הי”ו (שהיה משמשו בקודש רבות בשנים). איברא דלפי מה שהבנתי ממנו, הטעם שהצריך תנור של מאפיה אינו מפני שצריכים שיהיה “אש” ממש (ואפשר דמועיל גם חשמל, ובפרט שגם במאפיות רוב התנורים כיום הם חשמליים פרט לתנורים לייצור “לפות”) אלא היינו טעמא מפני שצריך שהיה תנור שפועל כל הזמן במשך כל השבוע פרט לשבת (ואם פועל בשבת ח”ו לא מהני).
[7] שו”ת מנחת משה (למוהר”ר משה נתן נטע יונגרייז זצוק”ל אבדק”ק טיסא פירעד) הנדמ”ח בסוף הספר עמ’ שי”ח. ובאמת כן משמע מלשון ספר הזכירה הנ”ל וספר דרך ישירה הנ”ל (ועוד אחרונים שנזכיר בהמשך), דצריך להכניס את הלבינה בערב שבת הראשון לאחר שהתנור כבר הוסק לשם אפיית חלות, אלא דלא מבואר שם דיש צורך להכניס טרם אפיית החלות, אלא אפשר דסגי להכניס בתנור שעודנו חם מה שהוסק לצורך החלות.
[8] שו”ת דברות משה בובליל ח”ב בקו’ מילאוים לשמחת בנים עמ’ ל”ח, בשם “זקן אחד”. והרגיש שם המחבר דלא נראה כן מלשון הספרים שמביאים את הסגולה.
[9] ספר רפאל המלאך ערך “תשובה”. ועוד. ולכאו’ לפי מה שיבואר בהמשך בשם כתבי יד המיוחסים להיר”א ז”ל, דאחרי הכתיבה צריכים להכניס שוב לתנור הבוער, מתיישב היטב כתיבת נוסח “בוערת” בהווה, כי כותבים על שם סופה שתהיה בוערת.
[10] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ’.
[11] ספר דגל מחנה יהודה הנ”ל. וכן נקט בספר שימוש תהילים כהן מזמור צ’ [איברא דבשימוש תהילים אפשר דנקט כן מפני שסובר דהאמירה מתייחסת לתנור ולא ללבינה, כמובא לעיל, וממילא אין מקום לכתיבה על הלבינה].
[12] ספר הזכירה הנ”ל ודרך ישרה הנ”ל, ובאוסף כת”י הנ”ל, וכך היא פשטות העולה לפי הלשון שהובאה סגולה זו בספר שם טוב קטן (למוהר”ר בנימין ביניש הכהן מקראטשין ז”ל) עמ’ ל’, ובשאר הספרים המזכירים סגולה זו.
[13] ספר רפאל המלאך ערך “תשובה”.
[14] כן הוא לפי ספר הזכירה ורוב המקורות המביאים סגולה זו.
[15] שו”ת מנחת משה יונגרייז הנ”ל. עיי”ש. וגם באוסרי לגפן ח”י עמ’ של”א ד”ה וצריך שתשאר, נקט בהנח”ה סובר”ת שהכתיבה היא לפני שמכניסים לתנור, אלא שכתב דאם נמחק הכתב לית לן בה.
[16] אוסף כתבי יד קבלה מעשית בחיבור המיוחס לכאו’ להיר”א זלה”ה, דף מ”ו ע”א.
[17] שו”ת מנחת משה יונגרייז הנ”ל.
[18] ספר שם טוב קטן הנ”ל. ואולם בספר הזכירה הנ”ל, ובספר דרך ישרה הנ”ל, ובדגל מחנה יהודה הנ”ל, ושאר מקורות, לא מוזכרת קפידא זו.
[19] אוסרי לגפן ח”י עמ’ של”א אות רס”ט.
[20] לבוש יוסף שמחות ח”ב עמ’ רצ”ד.
[21] אוסרי לגפן ח”י הנ”ל.
[22] מנהג עתיק אצל יהודי מזרח אירופה. ומ”מ בכל המקורות לא מוזכר כלל קפידא כזו, אלא העיקר שתהיה הלבינה “חדשה”.
[23] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ’.
[24] אוסרי לגפן ח”י הנ”ל.
[25] ספר שימוש תהילים כהן מזמור צ’.
[26] אוסרי לגפן חט”ז (א) עמ’ שס”ח אות פ”ד.
[27] ספר ויוסף שאול פלדמן סגולות מע’ ב’ אות י”ג.
[28] ספר שם טוב קטן הנ”ל.
[29] שו”ת מנחת משה יונגרייז הנ”ל.
[30] אוסרי לגפן ח”י עמ’ של”א אות רס”ט.
[31] הגרי”י פישר זצוק”ל בעל שו”ת אבן ישראל. אלא דלשיטה זו מסתברא למימר לכאו’, דכאשר כותבים (ואומרים) את הנוסח, יש לדלג על המילים “שיצא לתרבות רעה”, ובכן בכת”י של היר”א (שהזכרנו לעיל) לא מופיעות המילים “שיצא לתרבות רעה”.
