מקורות ונימוקים:
בתהילים כ”ב פסוק כ”ח נאמר: “יִזְכְּר֤וּ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־ה’ כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם”, ע”כ.
בפירוש האלשיך על תהילים כתב לפרש את הפסוק, שיש הבדל בין עם ישראל השב בתשובה לגודל צרתם שתשובתם תתקבל, הואיל והכירו בגדולת ה’ יתברך ושבו אליו בכל ליבם, לבין אומות העולם שגם בראותם את הניסים והישועות הגדולות שעשה ה’ יתברך לעם ישראל לא שבו בתשובה, אלא המתינו לימות המשיח כאשר תהיה לה’ המלוכה ולא להם, לכן תשובתם לא תתקבל.
הואיל וכל תשובתם היא לאחר הכנעתם שיהיה ה’ מושל בגוים, מה שאין כן בהיות להם הרוחה, שאכלו ושתו ולאחר כן השתחוו לעבודה זרה כל דשני ארץ. כל אלו אבדה תקותם כי לא הכירו את ה’ לשוב עד מותם, ובכן כאשר אז לימות המשיח לפניו יכרעו כל יורדי עפר, ואז אין צריך לומר את כולם, כי אם את נפשו של אחד מהם לא חיה, כי אין מקבלים גרים לימות המשיח (יבמות כד ב), עד כאן תוכן דבריו.
ובמלבי”ם כתב עוד לפרש מדוע לא תתקבל תשובתם של אומות העולם, הואיל והאומות לא ישובו אל ה’ כאשר יראו כי לה’ המלוכה אלא רק כאשר יהיה ‘מושל’ בגויים, כלומר בכוח, ואז ישתחוו לו מצד האימה והפחד שיפול עליהם, לפיכך לא תתקבל תשובתם.
זה לשון המלבי”ם: כי יש הבדל בין מלך ומושל, שהמלך הוא בהסכמת העם ובבחירתם כי ראוי לכך, והמושל הוא ביד חזקה. וה’ הוא מלך מצד עצמו, כי המלוכה אין מגיע אליו ע”י בחירת העם רק מצד עצמו כי הוא בורא הכל, וע”ז אמר, כי לה’ המלוכה שהיא עצמית לו, וזאת יזכרו כל אפסי ארץ שהוא הבורא וישובו אל ה’, והוא ג”כ מושל בגוים ביד חזקה ע”י כחו להעניש אותם ולהחריב גוים וממלכות, ועי”כ ישתחוו לפניך כל משפחות גוים שההשתחויה הוא בעל כרחם מצד האימה והפחד, ע”כ.
