מקורות ונימוקים:
כתב הרב בן איש חי (שנה שניה פרשת כי תצא יב):
כתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. והיינו שיבה, אדם שהוא בן שבעים שנה, וזקן, זה החכם שקנה חכמה, וגם הנשים חייבין במצוה זו לקום מפני הזקן ומפני החכם, ואפילו אם הזקן עם הארץ צריך לקום מפניו, ובלבד שלא יהיה רשע, ולכן אלו הבריונים שיודע בהם שאין מתפללין בכל יום ואינם מניחין תפילין, אינו חייב לקום מפניהם כלל, כי על זקן כזה לא צוותה התורה לכבדו, ואף על גב דכתבנו שחיוב מ”ע לקום מפני זקן היינו בן שבעים שנה כל זה הוא כפי דברי הפוסקים הפשטנים, אבל לפ”ד רבינו האר”י ז”ל צריך לקום בפני הזקן מבן ששים שנה ומעלה, וצריך להזהר בזה כי דבריו נאמנים ע”פ הסוד דברי אלהים חיים.
ועי’ בשו”ת יביע אומר חלק ג’ (יורה דעה סימן יג) שהעלה, דקימה מפני זקן בשנים היינו מגיל שבעים שנה ומעלה. והמחמיר לקום מפני זקן בן ס’ שנה, כדברי האר”י ז”ל, תע”ב, ואפי’ בבהכ”נ ובשעת קריאת ספר תורה כיו”ב. ע’ בברכ”י (סי’ רמד סק”א). ומיהו נראה שאף שיש להחמיר מפני זקן שהוא ספק בן שבעים שנה או לא, דספקא דאורייתא לחומרא, מ”מ בספק בן ששים א”צ להחמיר. עכ”ד.
ולענין כיבוד אחיו הגדול ממנו יותר אפילו שאינו גדול הבית, כ”כ הבן איש חי (שנה שניה פרשת שופטים): חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אחיו מאביו בין אחיו מאמו, ואפי’ הקטן הוא ת”ח וגדול בתורה יותר מן הגדול ג”כ חייב בכבודו, וכן השלישי חייב בכבוד השני, וכן עד”ז, ולאו דוקא הזכרים אלא גם אחיותיו הנקבות שהם גדולים ממנו חייב לכבדם, וכמ”ש רבינו האר”י ז”ל בשער טעמי המצות.
