מקורות ונימוקים:
ויקרא פרק י”א פסוק ט’: “אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ”.
כך מבואר גם בדברי המשנה בחולין דף נ”ט. שסימני הכשרות בדגים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת.
וכן פסק השולחן ערוך להלכה יורה דעה סימן פ”ג סעיף א’, בזה”ל: סימני דגים מפורשים בתורה: כל שיש לו סנפיר וקשקשת, טהור. סנפיר, הוא ששט בו. קשקשת, הן הקליפות הקבועות בו.
ובהגהת הרמ”א הוסיף וכתב, ואפילו אין לו עתה, ועתיד לגדלם לאחר זמן או שהיה לו בעודו במים והשירן מיד בעלותו ליבשה, מותר.
לפיכך דג הטונה הידוע בימינו, כיון שיש לו סנפיר וקשקשת לפיכך מותר הוא באכילה.
לעניין דג המכונה טונינא בצרפתית, רש”י הקדוש התייחס לדג זה, בביאורו על הש”ס חולין דף ס”ו. ד”ה הסולתנית, שם כתב כי דג הסולתנית המוזכר בגמרא שהוא דג כשר אף שאין לו סנפיר וקשקת, הואיל ועתיד לגדל לאחר זמן. הוא מין דגים קטנים הנקרים בלע”ז טונינא, וידוע שמקומו של רש”י היה בצרפת, ולועזי הרש”י ברובם מתאימים לצרפתית.
אלא שקשה לסמוך על כך שהשפה הצרפתית כיום תואמת לשפה הצרפתית לפני תשע מאות שנה. לכן נסייג את התשובה, שככל ואכן דג הטונינא עליו נתכוון השואל, הוא מין דגים קטנים שמגדלים סנפיר וקשקשת לאחר זמן, הרי שהם כשרים.
ככל שאין בידינו את המידע הזה, יש צורך לברר האם גוף כשרות מוסמך בדק את מין הדג הזה ונתן עליו כשרות, רק במידה ואכן נמצא כך, ניתן לאכול את הדג ללא חשש.
בעניין זה מומלץ לעיין גם בדברי שו”ת מנחת יצחק חלק ג’ סימן ע”א, ובשו”ת תשובות והנהגות כרך ב’ סימן שפ”ב.
