לענין השתמשות בסכין שאינו כשר:
כתב מרן השולחן ערוך (סימן קכא סעיף ז’): סכין ישן, בין גדול בין קטן, הניקח מהעובד כוכבים, אם בא להשתמש בצונן, אם אין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה. וצריך שכל נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה, לפיכך לא ינעוץ במקום שנעץ נעיצה אחרת. ואפילו לחתוך בו דבר חריף כמו צנון, סגי בהכי. ואם יש בה גומות, או שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה, מלבנה או משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה. והנה רוב הסכינים של ימינו שהמתכת דחוסה הרי לא חשיב כסכין שיש בה גומות, גם אם הסכין מזוגזגת, לא חשיב כהאי גוונא גומות, שרק בגומות וחורים חששו שמא לא יועיל הנעיצה משם השמנונית המסתתרת שם.
והנה אע”ג שכתב מרן דבעינן נעיצה בקרקע קשה, הנה כבר כתבו האחרונים דאם משפשפה בחומרי ניקוי, הרי זה מועיל אף לכתחילה, ראה בשו”ת תפלה למשה – לוי (ח”ג (סימן יג או’ ה’), וכן מתבאר להדיא מתוך דברי המאירי (חולין דף ח.) שכתב נועצה בקרקע קשה והוא הדין אם העביר חלודה שבו בחול ובורית וכיוצא בזה. עכ”ל.
ובפרט שיש לצרף דעת הרשב”א (חולין ח ע”ה ד”ה איתמר), וכ”כ בספר הוראה ברורה (סי’ קכא ס”ק נב).
לענין טבילתו:
אם הסכין של בעל הבית כיון שאין יכול להטבילו ללא רשותו, אין צריך טבילה כמ”ש בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ סו או’ יד). ואם הוא מתארח בתשלום, יש לדונם ככלי מסחר, ועי’ הליכו”ע ח”ז (עמ’ רנג). ועוד, דכל שהאדם מנוע מלטבול את הכלי, אין עליו איסור השתמשות בו. ורק היכא שהסכין בבעלותו, יש להצריכו טבילה מספק, אך לא יברך משום ספק ברכות.
