מקורות

אכן רבים סבורים שבשביל קיום המצוות, ועל אחת כמה וכמה בשביל מצות לימוד תורה שהיא כנגד כולם (פ”א דפאה), מותר להכניס עצמו לסכנה, שהרי התורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, (סוטה כא.), ורבנן לא צריכים שמירה, ולכן פטורים מלהשתתף עם בני העיר במס שמירת העיר לפי שתורתן משמרתן, (ב”ב ז: רמב”ם שכנים ו’ ו’ ת”ת ו’ י’, שו”ע חו”מ סי’ קס”ג ס”ד יו”ד רמ”ג ס”ב).

אמנם הבנה זו בטעות יסודה, שאין בכל זה כדי להוות מתן היתר וגושפנקא, להכניס עצמו לכתחילה למקום סכנה, שכבר הזהירה התורה וחז”ל בהרבה מקומות על הסכנה.

ומה שאמרו להסתמך על כך שהתורה מגינה ומצילה, היינו דוקא באופן שהסכנה לא קבועה וחשש הסכנה רחוק, כגון סכנה שאינה מצויה שהיא בגדר “לא שכיח הזיקא”, אבל כאשר הסכנה קרובה ואפילו רק בגדר מצויה, דהיינו “שכיח הזיקא” אין שום היתר לסמוך על הנס ולהסתכן, וכמו שמחלקת הגמרא להדיא במסכת פסחים (ח:) לעניין שלוחי מצוה אינם ניזוקים. וכן מבואר בשבת (לב.), ובמסכת קידושין (לט:) שהיכן שההיזק קבוע לא סומכים בזה על הנס, ומבואר שם בקידושין שלכן אע”פ ששלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם אם עולה בסולם רעוע לקיים מצות כיבוד אב ומצות שילוח הקן שנאמר בהם “למען יאריכון ימיך”, בכל זאת עלול תוך כדי קיום המצוה ליפול ולמות ולא תגן בעדו מה שעוסק בקיום מצוות.

זאת ועוד אף אם היה מקום לומר שניתן לסמוך על כך שהתורה מגינה ומצילה אפילו במקום סכנה מצויה, בדורנו נראה שאסור לסמוך על כך וללמוד תורה ולקיים את המצוות במקום סכנה, כי לא נאמרו הדברים אלא לצדיקים גמורים שיש להם הרבה זכויות, ואין עליהם כל חטא ותביעה.

והדברים מפורשים בגמרא ב”ק (סא.), ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, ויבקעו שלושת הגיבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער. ומבארת הגמרא שדוד המלך הסתפק בדבר הלכה וחפץ היה להציע ספיקותיו לפני חכמי הסנהדרין, אלא שכדי ללכת לפני הסנהדרין היה צריך לעבור דרך פלשתים, והיה הדבר כרוך בסכנה, ועל זה נאמר “ויבקעו שלושת הגיבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער”, שלמרות הסכנה אותם הגיבורים אזרו אומץ ותוך כדי סכנת נפשות הלכו לפני הסנהדרין הציעו את ספיקותיו של דוד והביאו לפני דוד את דבר ה’ שפשטו הסנהדרין, ומעידה הגמרא שדוד המלך לא אמר את דבר השמועה בשמם, וטעמו ונימוקו עימו “כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו”. הרי מבואר להדיא שאף לעניין לימוד תורה אסור להכניס עצמו לסכנה, ואדרבה אין לומר דבר הלכה בשם מי שדלהו בעת הסכנה.

ובספר משך חכמה (שמות כ”ז י”א) כתב שיסוד זה רמוז במאמר דוד המלך ע”ה בתהלים (פרק ט”ז) “לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם”, כלומר הגיבורים אשר כל חפצי אני מוצא בהם, “ירבו עצבותם” מפני שהם “אחר מהרו” לילך ולשאול לסנהדרין, לכן “בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא שמותם על שפתי” שלא אומר את דברי התורה שדלו בעת הסכנה בשם אומרם.

ומצאתי שכתב כן להדיא האור זרוע (ב”ק שם) שאסור להסתכן בשביל לימוד תורה, וזה לשונו: “שמעינן מהכא שאין לאדם להסתכן עצמו על דברי תורה ואם סיכן עצמו וניצול אין אומרים הלכה בשמו”.

וכן מבואר במהרש”א (שם) שביאר “כל המוסר עצמו למיתה על ד”ת אין אומרים הלכה בשמו”, כלומר אע”פ שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אולם אלו שסמכו על הנס לילך במקום סכנת נפשות אין ראוי להעשות נס וגאולה על ידיהן, ואע”ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין, היכא דשכיחא היזקא שאני כדאמרינן פ”ק דפסחים (ח:).

והנה מה שמצינו שהתאוה דוד ואמר מי ישקני מים, לכאו’ קשה דמשמע מזה שדוד המלך רצה וחפץ שילכו לסנהדרין כדי לפשוט את ספקו?

ובהכרח צ”ל שאין הכוונה שדוד המלך היה חפץ שילכו לסנהדרין לפשוט ספקו למרות הסכנה, אלא רק נתאוה לדבר, כאדם האומר הלוואי והייתי יכול להשיג כך וכך, ודבר זה מדוקדק בלשון “ויתאוה דוד”. וכן ביאר להדיא המצודת דוד (שם) וז”ל “מי ישקני מים” לא שציוה להביא המים, אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי בור בית לחם. ובמצודת ציון ביאר “ויתאוה” מלשון תאוה וחשק.

וכן הדברים מפורשים בגמרא בבא בתרא (כא. וברש”י), שאין להכניס עצמו לסכנה אף בשביל לימוד תורה, דאיתא שם מתקנת יהושע בן גמלא שמושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, אין מביאין תינוקות ממקום למקום כדי שלא יוזקו בדרכים, אלא מושיבין מלמדין בכל מקום, אבל אפשר להביאן מבית הכנסת לבית הכנסת באותה העיר, אבל אם יש נהר שמפסיק בין בהכנ”ס זה לבהכנ”ס אחר לא מביאין אותן, משום שיש סכנה לעבור הנהר. ואם יש גשר רחב על הנהר אפשר להביאן, שאין סכנה לעבור את הנהר כשיש גשר רחב, אבל אם הגשר צר לא מביאין אותן ואפילו מבהכנ”ס לבהכנ”ס באותה העיר לפי שיש סכנה בדבר.

ובחיבורי הקטן שאגת יוסף ענייני סכנה ורפואה ופקוח נפש (סימן ג’), הארכתי בזה, והבאתי עוד 15 ראיות בהרחבה, שאין להכניס עצמו לסכנה גם בעת לימוד תורה.