ראה בשו”ת ציץ אליעזר חלק טו (סי’ לט) לגבי עישון סיגריות שהוא איסור מן הדין משום שהתברר במחקרים רבים חומרת ההיזק שעושה ועובר משום איסור חבלה בגופו, ובאיסור ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. וכל שכן בעישון הסמים שהורס את גופו וחובל בנפשו. והמציאות בזה נגלית לעין כל, ומה גם שגורם לסכנה ולמחלות קשות רח”ל.
ואותם המעשנים עבדי איסורא מדינא. וכן כתב בשו”ת עמודי אור (סי’ כט), וכן העלה הגר”ש וואזנר זצוק”ל בשו”ת שבט הלוי (חלק י’ סימן רצה) דאיסור גמור להתחיל לעשן בימי הבחרות, וכן מבואר בשו”ת תשובות והנהגות חלק ג’ (סי’ שנד). גם מרן הגר”ע יוסף בשו”ת יחוה דעת ח”ה (עמוד קפא, בהערות) כתב שיש להיזהר ולהזהיר גדולים וקטנים ובפרט המשגיחים בישיבות עליהם לפקוח את עיניהם על בני הישיבות בדבר זה, והניף ידו שנית בספרו הליכות עולם ח”א (פרשת ויקרא סעיף ד’) לאסור דבר זה מדינא. וע”ע בשו”ת באר משה ח”ו (סימן קס ס”ק ט’). ועיין בספר פאר תחת אפר שאסף והביא בשם הרבה פוסקים שאסרו את העישון מדינא. וכל שכן גבי עישון סמים שיש בזה גם משום חובל נפשו.
וראה עוד מה שכתב הרמ”א בהגה (יו”ד קטז’ סעיף ה’) וז”ל: וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור, ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה וכו’ ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה. עכ”ל.
ובספר ליקוטי אמרים (פרק יג) – לגה”צ בעל החפץ חיים זצ”ל – כתב שחלושי כח שממשיכים לעשן ויודעים שזה גורע מכוחותיהם יתנו על זה את הדין.
ובכל סיגריה וסיגריה יש בו איסור, היינו משום שבכל סיגריה מקרב ומביא לעצמו את ההיזק, ואע”ג שאין הנזק אלא מהצטברות העישון.
