מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות הכשר וטבילת כלים סימן קכ”א הלוקח כלים ישנים מן העובדי כוכבים, כדרך שנשתמש בהן העובד כוכבים כך הוא הכשרן. דיני הגעלה וליבון הלא הם כתובים בהלכות פסח.
ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנ”א כתב, כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם צריכים ליבון, והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם.
מבואר שעל מנת להכשיר תנור של גויים שהשתמשו בו לבישול או צליה של מאכלות אסורות, יש צורך בליבון חמור בשיעור שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו. לפיכך אין דרך להכשיר תנורים רגילים שהיו בשימוש אצל גויים.
כי ליבון חמור הוא חום השורף את כל הבלוע במתכת, והוא משוער על כארבע מאות מעלות, ותנור רגיל איננו יכול להגיע לחום כזה. ועיין בספר הגעלת כלים עמוד תמ”ה בד”ה והנה בתנור, שהביא בשם הגאון הרב משה פיינשטיין זצ”ל שאמר שליבון חמור הוא בשבע מאות מעלות פרנהייט, שהם כשלש מאות ושבעים מעלות צלזיוס.
אולם תנור פירוליטי הוא תנור אשר יש בו מנגנון ניקוי עצמי בחום גבוה מאוד, המגיע לכדי 460-500 מעלות צלזיוס. חום גבוה זה עונה הוא בהחלט על הדרישה שיהיו ניצוצות ניתזים הימנו. אלא שדפנות התנור הזה עשויות מלכתחילה ממתכות פלדה עמידות לחום גבוה.
לפיכך תנור פירוליטי שהגיע מגוי ניתן להכשירו, באמצעות הפעלת תוכנית הניקוי בחום המקסימלי בשיעור זמן של אחת מתוכניות הניקוי שבתנור.
ראוי לציין שאף שמבחינה מציאותית המתכות של ימינו אינם מתיזין ניצוצות בחום של חמש מאות מעלות, אין פירוש הדבר שאינם מגיעים לליבון חמור, אלא הוא מפני שהמתכות של ימינו צפופות מאוד.
כי הניצוצות הניתזים אינם מגוף המתכות, אלא משריפת הבליעות הבלועות במתכת, לפיכך המתכות המצויות כיום שהם צפופות יותר אין בהם בליעות בכמות שבשעת הליבון הם ניתזים, אולם בהחלט מעט הבליעות הבלועות במתכות נשרפים בחום ליבון חמור.
אלא שלמיטב ידיעתי, לפי הוראות השימוש של היצרן יש צורך להוציא את התבניות מהתנור קודם להפעלת תוכנית הניקוי. לפיכך אם התבניות לא שהו בתנור בזמן הליבון, לא ניתן להשתמש בהם, ויש צורך לרכוש תבניות חדשות.
בנוגע למסילות התנור ככל שיש צורך להוציאם קודם להפעלת תוכנית הניקוי, אפשר להקל לנקותם היטב מכל ממשות של מאכל או שומן הדבוק על גביהם בחומר פוגם, ולהשתמש בהם לאחר מכן ללא ליבון חמור, הואיל ואין דרך שהמאכלים יגעו במסילות אלו, ומצד האדים ניתן לצדד שאין הדבר דורש ליבון חמור אלא ליבון קל כדין בליעה ברותחין.
שהרי בשולחן ערוך או”ח סימן תנ”א סעיף י”ד כתב בנוגע להכשר כיסוי קדירה שאינו צריך ליבון אלא הגעלה, וכתב הבית יוסף שם בזה”ל: כיסוי של ברזל שמכסין בו הקדרה צריך הגעלה, טעמא דמסתבר הוא שההבל העולה מהתבשיל לכיסוי הקדרה לח הוא, ודלא כמו שכתב המרדכי בפרק כל שעה דצריך ליבון, ומיהו אפשר דטעמא דמצריך ליבון מפני שהיה דרכן לאפות עליו בצק וכדמשמע מהגהות מיימון בפרק ה’ (הכ”ג אות א) הא לאו הכי בהגעלה סגי ליה וכדברי רבינו, עכ”ל.
אולם עיין שם בדברי הטור לסעיף ט”ו שכתב בנוגע לכיסוי ששמים על החררה בזה”ל: כיסוי של ברזל שמשימין אותו על חררה שנאפת על הכירה י”א שאפילו הגעלה אינו צריך כיון שאינו עשוי אלא לכסות ואין החררה נוגעת בו, ונראה לי שצריך ליבון כי ברוב פעמים נוגעת בו, ועוד שהוא מזיע מהבל החררה שתחתיו, עכ”ל.
מדברי הטור בתחילת דבריו משמע שאין דרישת הליבון אלא בכפוף לכך שהחררה נוגעת בכיסוי, אולם בטעם השני שהביא הטור מבואר כי העובדה שהחררה מזיעה גם דורשת ליבון לכיסוי, כלומר שלמרות שהכיסוי בולע דרך אדים אין להקל בהגעלה אלא בליבון. ולמרות שלא כל הפוסקים הביאו לטעם שני זה של הטור, מ”מ המגן אברהם הביאו ועוד ויש לחוש לכך.
אכן, עיין בדברי שו”ת מנחת יצחק חלק י’ סימן ע’ שכתב בזה, שאף לטעם השני של הטור, אין סיבת בליעה בזיעה בכיסוי נחשבת לבליעה על ידי האור ממש, ולפיכך אין צורך בליבון חמור אלא בליבון קל. ועיין שם שציין שכן כתב בספר ערוגת הבושם חלק או”ח סי’ קי”ט, בזה”ל: ותו נ”ל דברערי”ן הנ”ל אין דרכן לאפות בתוכן ממש כ”א ע”י אגנות שנותנים לתוכן עוגות וכו’, ואי משום דהזיעה שאופין בה עולה למעלה, וא”כ עכ”פ דופן העליון של הרע”ר בולע מהחמץ שלא ע”י הפסק, ועי’ (סס”ק מ”ב), ומ”מ זה בודאי לא מיקרי תשמישו ע”י האור ומהני ביה ליבון קל, ועכ”פ י”ל בו כבולעו כך פולטו כנ”ל בס”ד עכ”ל.
לפיכך אין צורך להכשיר בליבון חמור אלא את דפנות התנור שפעמים המאכלים נופלים שם, ואת התבניות, אולם את מסילות התנור שאין המאכלים נופלים שם, ואין חשש אלא משום האדים, סגי בליבון קל, כאמור.
