מקורות והרחבת הענין
בגמרא (מגילה יא.) איתא לגבי מה שנזכר בתחילת המגילה שאחשוורוש מלך מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, “רב ושמואל, חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי”. והנה היה אפשר לטעות שהדעה השנייה סוברת שאחשוורוש מלך על אזור מצומצם שהרי הודו וכוש סמוכים זה לזה, אך מיד ממשיכה הגמרא ואומרת באותה שיטה “כשם שמלך על הודו וכוש – כך מלך מסוף העולם ועד סופו”. הרי לנו שלפי שתי הדעות היה אחשוורוש מולך על כל העולם, ורק נחלקו מה הביטוי שניתן לזה במגילה, האם היקף מלכותו שהייתה מהקצה לקצה, או שהביטוי היה על חוזק מלכותו וממילא נלמד על התפשטותה בכל העולם.
[לעצם מטבע הלשון “מסוף העולם ועד סופו”, מעניין הדבר, שקצה השני של המפה הוא בעצם סמוך לראשון, כי העולם עגול ככדור וכשמרחיקים לקצה אחד מגיעים לקצה השני. וצריך לומר שהסובר שהודו בסוף וכוש בסוף היינו שהאחת מכוונת כנגד חברתה בצד השני של הכדור, דרך משל אם תחדור פנימה לכדור ותצא מהצד השני תגיע אליה. ואגב, הביטוי “מהודו ועד כוש” מובא פעם נוספת במגילה, וזה לקמן (ח ט) דכתיב “וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה”, וצריך ביאור מדוע לא נזכר קודם לכן באגרות ראשונות ששלח המן (וכן בריש המגילה לגבי האגרות של להיות כל איש שורר בביתו’), פלא נוסף הוא דהכא לכאורה מוכרח לפרש שהודו וכוש הינם רחוקים זה מזה, וא”כ מן המפורש נגלה על הסתום והחתום בריש המגילה, וצ”ע].
ומה שמבואר בגמרא מגילה הנ”ל שאחשוורוש מלך על כל העולם, מבואר יותר עוד שם בברייתא שהוא מלך בכיפה, ויותר מפורש בהמשך (יא:) שאמרו על דריוש שלא מלך בכיפה, יען כתיב (דניאל ו ב) “וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל מַלְכוּתָא” ולמדו שהיה חסר לו שבע מדינות שלא מלך עליהם, הרי שאחשוורוש לא הייתה מדינה אשר שגבה ממנו. [והנה בברייתא שם איתא, שלשה מלכו בכיפה: אחאב, ואחשוורוש, ונבוכדנצר. וכן הובא בילקוט שמעוני (מלכים א רמז ריא ד”ה חי ה’ אלהיך), אלא ששם הובאה ברייתא נוספת האומרת כי עשרה מלכים מלכו בכיפה, וזו שיטת פרקי דרבי אליעזר (פרק י) שעשרה מלכים משלו מסוף העולם ועד סופו, המעניין הוא שבתור המלך הראשון הם מונים את הקב”ה שהוא מושל בשמים ובארץ].
וידוע מה שביאר הגר”א (בפירושו למגילה בפסוק הראשון, מובא ב’קול אליהו’ סימן קלד), וכן הוא ב’פרי עץ חיים’ (שער יט פרק ה, דף צו טור ג), וכן מובא בהרבה ספרים בשם הרה”ק ר’ ברוך ממז’יבוז (ו’בשדה החסידות’ עמ’ 345 מובא שאמר כן כתגובה לבדיחה של הרשל’ה אוסטרופולר), וכן הביא ב’מדרש שמואל’ בשם רבני קסטיליה. שמובא במדרש (עי’ ישורון ח”ז תש”ס עמ’ תשי, שאינו במדרש וכנראה הגר”א התכוון למש”כ ב’מנות הלוי’) שמאה מדינות היו לאחשוורוש ביבשה ועשרים ושבע על הים, וזה מרומז במגילת אסתר בכתוב (י א) “וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם”, ‘מס’ בגימטריא מאה כמנין המדינות שהיו לאחשוורוש בארץ, ‘ואיי’ בגימטריא עשרים ושבע שזה כמנין המדינות שהיו לאחשוורוש על הים.
אולם מנגד חזינן בחז”ל דעות שאחשוורוש לא מלך על כל העולם. יעוין במדרש רבה (אסתר א ה) שיש בעולם רנ”ב איפרכיות ואחשוורוש מלך בחציין שזה קכ”ו [משום שאמר לו הקב”ה אתה חתכת בנין ביתי חייך שאני חולק את מלכותך] ובזכות אסתר נוספה לו עוד מדינה ועל ידי כך נעשה מלך על קכ”ז מדינות. וכעין זה מבואר בפרקי דרבי אליעזר (פרק יא), שבעולם יש רל”ב איפרכיות ואחשוורוש מלך בחציין שזה קי”ו ובזכות אסתר הוסיפו לו עוד י”א מדינות ונעשה קכ”ז.
ומרן החיד”א כתב על לבו (לב דוד פרק כט) לחקור למה ישראל שבמלכות ספרד ואפריקה חגים את חג הפורים, והלא לא היו תחת מלכות אחשוורוש. והגאון רי”ח סופר נר”ו לאיו”ט בספריו טוב להודות (ח”א סי”ב) ומנוחת שלום (חי”ב ס”ל) התקשה מניין לחיד”א דבר זה, עיי”ש. ובקונטרס חבישת הכתר (לרה”ג חננאל יאיר מזרחי שליט”א, על המגילה עמ’ נא ואילך) הנדפס זה עתה, הרחיב בהאי מילתא, ומצא שהחיד”א בספרו דברים אחדים (דרוש ג לפרשת זכור, וע”ע ב’שמחת הרגל’ על הגדש”פ בפסוק זה היום עשה ה’) מציין מקור הדבר מדרשות מהרימ”ט, ויצא לחפש דק ואשכח ליה בספר צפנת פענח (דף קב טור ב ד”ה דבר אחר) ששם הדברים מפורשים, עיי”ש בארוכה. ועיקר הענין הוא לפי זה דשיטה זו אזלא שאחשוורוש מלך בכיפה היינו ביבשת אסיה ולא באפריקה ואירופה ובודאי שלא באמריקה.
ובאמת שכבר זקנו של הגאון יח”ס שליט”א שהוא קרוי על שמו, הוא ניהו רבינו בעל ‘כף החיים’ עמד בהאי מילתא בדברים נפלאים, דהנה כתב הרב יפה ללב (ר”ס תרפט), דאע”ג שהעולם רנ”ב אפרכיות (כדאיתא באסת”ר) ואחשוורוש לא מלך כי אם על קכ”ז, ולפי זה הנך שאינם ברשותו שלא חל עליהם גזירת המן מה טעם חייבים בקריאה זו, עיין בסוף מעשה רוקח בדברי נכדו שהביא מהרב בגדי אהרן פרץ בשם המקובלים, כי י”ב שבטים מכוונים כנגד י”ב צרופי הוי”ה ואם יחסר שבט אחד אין השם שלם ואי אפשר לעולם להתקיים וכל שכן בגזירת המן שהיו שני שבטים יעו”ש, והיינו שהתחיל [את המגילה] באות ו’ (וַיְהִי) וסיים באות ו’ (זַרְעוֹ) דשני ווי”ן עולים י”ב כמספר שבטי בני יעקב לרמוז דמתוך כי י”ב שבטים מכוונים כנגד י”ב צירופי הוי”ה, לכן כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם חייבים בקריאתה.
ובכה”ח (ר”ס תרפט) אחר שהעתיק דברי היפ”ל, כתב על דבריו, מיהו עיין מגילה (יא.) דשם כתוב דמלך על כל העולם כולו. ואפשר לומר דהיינו דוקא בענין איזה דברים שנשמעים לו אבל לא לענין שיוכל לאבדם שאינם תחת רשותו ממש כמו הקכ”ז מדינות, דאל”כ למה חשב קכ”ז יאמר המולך בכל העולם. ועוד יש לומר, הגם שהעולם הוא רנ”ב מכל מקום הקכ”ז הוא הרוב ואזלינן בתר רובא. ועוד יש לומר, דמ”מ באותו זמן לא היו ישראל מפוזרים אלא רק בקכ”ז של אחשוורוש, וזהו שאמר המן לאחשוורוש “מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך, ודוק. עכ”ל.
וראיתי במבוא לספר “אוצר מפרשי המגילה” (הוצ’ מכון י-ם, עמ’ כג) שהביאו לפלוגתא הנזכרת, ושגם לפי הגמרא לא כל זמן מלכותו מלך על כל העמים הללו אלא אמר חסדא (מגילה יא.) בתחילה מלך על שבע ואח”כ מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה (וצ”ע לפי זה האם לבסוף מלך רק על מאה, או שהכוונה שמלך על ז’ ואח”כ נוסף לו כ’ ואח”כ נוסף לו ק’ ונעשו קכ”ז), וכתבו שבמדרש תהלים (כב יז) מצאנו דעה שלישית, שבתחילה היה שולט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ‘מהודו ועד כוש’, וכשהרג את ושתי – מרדו עליו כולין, וכיון שנשא את אסתר – חזרו לו שבע ועשים ומאה מדינות בזכותה, וכשנפל המן וחזרה הגדולה למרדכי – חזרו כולן, שנאמר ‘וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ ואיי הים’.
ועיי”ש עוד מש”כ אלדד הדני (אוצר מדרשים אייזנשטיין, עמ’ 20) על עשרת השבטים, “יש להם המקרא כֻלָּהּ, ואין קורין מגילה ממעשה אסתר, כי לא היו באותו הנס”. ומבואר שאכן חלק מישראל לא היו באותו הנס, וכמהרימ”ט והחיד”א. ואולם יל”ע האם הוחזקו כיהודים שנחשיבם כמי שניצלו מהגזירה. ולסיום יש להביא גם מה שמסופר בספר יוסיפון (ספר ראשון פרק ד) כי בימי אחשורוש התעוררו מלחמות רבות בין פרס ליוון, ובגתן ותרש ביקשו להרוג את אחשורוש בשביל למצוא חן בעיני היוונים, ומזה יתכן כי אחשורוש ניסה למלוך על יוון ולהילחם בהם ובסופה של המגילה ניצחם, וזהו המס ששם על איי הים הם יוון ורומי. וכעין זה כתב שם המלבי”ם, ועיי”ש בראב”ע, וכאן עמד קנה.
