מקורות ונימוקים:
מקור וגדר איסור ייחוד
איסור ייחוד של גבר עם אישה האסורה עליו, כגון נשואה או נדה וכדו’ נלמד מן הפסוק “כי יסיתך אחיך בן אמך” כפי שדרשה הגמרא בקידושין דף פ’: א”ר יוחנן משום ר’ ישמעאל רמז ליחוד מן התורה מנין שנאמר “כי יסיתך אחיך בן אמך”, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ע”כ.
אמנם נחלקו הראשונים האם האיסור הוא מן התורה ממש, או שהוא רמז מהתורה אולם אין האיסור אלא מדרבנן. דעת התוס’ בפרק קמא דשבת שהאיסור הוא מן התורה ממש, אולם הרמב”ם כתב בפרק כ”ב מהלכות איסורי ביאה הלכה ב’, שאין הייחוד אסור אלא מדברי קבלה. כפי שמוכיח לשון הגמרא בקידושין שם נכתב ‘רמז’ לייחוד מן התורה, הלשון רמז מוכיח שאין זה מקור האיסור אלא רמז שמצאו חז”ל לאיסור.
דוד המלך ובית דינו איסור ייחוד גם עם הפנויה, כפי שמבואר בדברי הגמרא בסנהדרין כ”א: ולאחר מכן גזרו תלמידי שמאי והלל על הייחוד אפילו עם הגויה.
כן לעניין הלכה פסק השולחן ערוך את איסור הייחוד בשו”ע אבן העזר סימן כ”ב, בזה”ל: אסור להתייחד עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה.
כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה. ואף על פי שאינה ערוה, בכלל ייחוד עריות היא. ושמאי והלל גזרו על ייחוד עובדי כוכבים.
ייחוד אח ואחות מותר
למרות שהשולחן ערוך לא הזכיר האם מותר לאח להתייחד עם אחותו, והזכיר רק שמותר לאדם להתייחד עם אמו או בתו, או אשתו נדה. מבואר בש”ס שככל שמותר לאח להתייחד עם אחותו, רק שלא ידור עמה בקביעות, בשונה ממגורי בן אם אמו שמותר בקביעות. כפי שציין גם הבית שמואל אבן העזר סימן כ”ב ס”ק א’.
ייחוד גבר עם שתי נשים אסור
במשנה בקידושין דף פ’: איתא, לא יתייחד אדם עם שתי נשים, כן פסק השולחן ערוך להלכה, אבן העזר סימן כ”ב סעיף ה’ לא תתייחד אשה אחת, אפילו עם אנשים הרבה, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם, וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה.
שתי נשים מותרות בייחוד עם אח של אחד מהם
למרות האמור באיסור ייחוד של שתי נשים עם גבר אחד, ככל שאחת מהנשים הינה אחותו של אותו גבר ומותרת בייחוד עמו, נחשבת היא כ’שומרת’ ומונעת את איסור הייחוד אם מצטרפת אליה אשה נוספת הנמצאת איתה ועם האח.
כפי שטרח לבאר בטוב טעם בשו”ת אגרות משה אבן העזר חלק ד’ סימן ס”ה אות ח’ בזה”ל:
נשים שמותר להתייחד עמהן כאמו ובתו ואחותו הן גם מתירות אז היחוד, דאף אם הוא יהיה לו עזות לזנות גם כשאיכא שם קרובותיו דגס בהן ויודע דיחפו עליו מפני שהוא גנאי גם עליהן, מ”מ האשה לא תתרצה לזנות עמו כיון שהן לא יזנו אף שאיכא טעם דהקרובות אין להן תאוה אליו וא”כ ל”ד למש”כ הב”ש סק”ח דהאשה שלא תזנה מפני שבעלה משמרתה הוא ממילא שמירה שכל הנשים דשם לא יזנו מפני הבושה, משום דהא התם גם להאשה שבעלה שם איכא נמי תאוה לזנות ונמנעת גם הן ימנעו, אבל מה שנמנעות הקרובות דהוא מפני שאין להן תאוה אין טעם שגם היא שאינה קרובתו ואית לה תאוה שתמנע מלזנות עמו, מ”מ כיון דאין כוונת בושה זו מצד שתתבייש לעשות מעשה איסור לפניה אלא מצד בושה טבעית שלא תעיז לעשות פריצות כזו להבעל בזנות והפקרותא בפני אינשי אף להכנס בפניהם לזנות לחדר אחר לא שייך לחלק, שלכן אף בקרובות כיון שהן לא יזנו הוא שמירה שגם האחרות לא יזנו ואין לאסור. ומסתבר שגם האיש יש לו בושה לזנות עם אשה בפני אמו ובתו ואחותו לסתם אינשי שהן שומרי תורה ומצות דכולן רוצין שיחזיקוהו לשומר תורה ומצות שלכן רק כשיש לחוש לכולן שיתקוף אותן יצרן לזנות איכא איסור יחוד ולא כשאיכא גם אחריני אף קרובות שאין להן יצר ותאוה כיון שעכ”פ הם לא יעברו על האיסור יתבייש מלעשות איסור לפניהן וליכא איסור יחוד גם מצד האיש, ונ”מ בנכרית שהיא אין לה בושה כלל כלשון הרמב”ם בפכ”ב איסו”ב ה”ד לענין שבנכרים אין אשתו משמרתו ואין להם בושה שמ”מ ליכא איסור מחמת שהאיש יש לו בושה.
ייחוד בנסיעה ברכב
חשוב לציין כי לעניין ייחוד בנסיעה ברכב, ככל שחלונות הרכב אינם כהים ואינם עם ווילונות, וניתן להשקיף לתוך הרכב מבחוץ, אין איסור ייחוד בנסיעה ברכב במקום בו עוברות מכוניות כל העת, ורק בכביש שומם שאין מכוניות עוברות שם כל שלש דקות לפחות, קיים איסור ייחוד.
אולם ראוי להוסיף שמדין צניעות ראוי תמיד שאשה הנוסעת עם גבר תשב מאחור ולא לצד הגבר, גם אם אין איסור ייחוד בנסיעה. בנוסף ראוי להימנע מנסיעה בקביעות גבר עם אישה, אף אם אין איסור ייחוד.
