מקורות וביאורים:
ע”פ שו”ע (סימן תפב סעיף א’) ובמשנ”ב (ס”ק ו’), יעו”ש.
ולגבי ד’ כוסות עי’ שו”ע (סימן תעב סעי’ י’) שכ’ מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו צריך לדחוק עצמו לקיים מצוות ד’ כוסות ומ”מ בשעת הדחק יכול ליקח חמר מדינה כמו שכתב במשנ”ב (סעיף ו’ ס”ק לז). ומיהו עי’ בספר חזון עובדיה – שבת ח”ב (עמ’ תח) שכתב דבעינן דווקא משקה משכר ותה וקפה לא מהני. ומ”מ בשעת הדחק שאינו יכול לשתות בכלל ד’ כוסות ואפילו רוב רביעית, ישתה מיץ תפוזים או אשכוליות, ויצא בזה די חובת הפוסקים דס”ל דמהני, וכמ”ש הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אוירבך.
ומ”ש לענין השיעורים, ראה בשו”ע סי’ תפו, ובמ”ב (סק”א) לגבי חולה.
ואם קשה, ניתן לסמוך ע”ד הפוסקים דס”ל דהשיעור הוא כמדידת זית של זמננו, וכמ”ש בס’ הליכות שלמה – (עמ’ ריג) את אשר שמע בשם האבני נזר, שהשיב לשואל ששאלו ע”ד כזית. וכי לא ראית זית מימך? והחווה באצבעו עד קרוב לפרק ראשון של האצבע. וכ”כ באגרות חזו”א (א’ קצד) שהזית המציאותי הוא הקובע את השיעור. וכ”כ בקונט’ שיעורי המצות – מרגולין ושם הביא את מכתביהם של גדולי הדור בנושא זה, וכן כתבו לו שם, הרב אביגדור נבנצל, והרב אשר וייס ועוד. וע”כ במקום דחק וחולי בוודאי שיש לסמוך על דבריהם.
