בס”ד
מקורות וביאורים:
גילוח פאת הראש על ידי לייזר
א). הרמב”ם (פי”ב מהל’ עבודה זרה הלכה ו’) כתב, מותר ללקט הפאה במספרים לא נאסרה השחתה אלא בתער. וכ”כ הנימוק”י (מכות דף ד’), והסמ”ג (לאוין נז), וכן משמע מדברי רש”י (נזיר מ: ד”ה ת”ל). וכן מפורש בתוספתא (מכות פ”ג ה”ז): פאת הראש אינו חייב עד שיטלנו בתער. וכתב הב”י דאפילו לכתחילה מותר, יעו”ש. ואע”ג שהמעשה רקח הוב”ד בתשו’ חיים שאל ח”ב (סי’ נב) כתב, דאף להרמב”ם אינו אלא איסור דרבנן, אולם מסתבר יותר כהבנת מרן הב”י שהרי לשון הר”מ, ומותר ללקוט פאות הראש במספרים. ואיך נקט לשון מותר אם הדין שאסור, ולקמן בפאות הזקן כתב, פטור דמשמע פטור אבל אסור, וכבר הרגיש בכל זה בחיים שאל שם. ולמעשה גם מלשון מרן השו”ע שכתב, אינו חייב אלא בתער ויש אוסרים במספרים כעין תער, מוכח, דלדעה קמייתא שהוא הסתם במספרים הוי היתר גמור וכמ”ש בב”י.
וכן כתב התרומת הדשן (סימן רצה) דאע”ג דיש מקום להחמיר שלא לגלח את שערות הראש במספריים, מ”מ העולם נוהגים להקל בדבר. ולדעה זו לכאו’ גם בנד”ד לענין לייזר שרי אף לכתחילה לפי שאינו בסכין ובתער ואף שחותך השערות משורשם.
אולם התוספות (שבועות ב: ד”ה חייב, ובנזיר מא ע”ב ד”ה השתא) והרא”ש (סוף מכות סימן ב’ וג’) כתבו, דרק בגילוח הזקן יש חילוק בין תער לכעין תער אבל בפאת הראש, לא בעינן תער וכל שמשווה צדעיו לאחורי אזניו ופדחתו, הרי זה חייב. וכ”כ הטור (יו”ד סי’ קפא) שלדעת אביו הרא”ש אפילו במספרים חייב על פאת הראש. וכן דעת ר’ ירוחם (נתיב יז), והסמ”ק (סי’ עא). ולפי”ד גם בלייזר יש להחמיר. שהרי לא גרע ממלקט וריהטני שכתבו התוס’ (שבועות דף ב:) שאסור בפאת הראש לפי שהוי גילוח שיש בו השחתה.
ונראה שהראשונים הללו למדו כן מהפסוק: “לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך”. הרי שגבי זקן כתיב לשון השחתה היינו תער, ואילו לגבי הקפת הראש שינה הכתוב בלשון הקפה דמשמע בכדל מילי אפילו במספריים כעין תער. איברא דהרמב”ם יבאר דההקפה דאסר הכתוב הכתוב הוי בענין שיש בו השחתה וכדמסיים קרא.
והנה מרן השו”ע (סי’ קפא סעיף ג’) סתם להתיר כדעת הרמב”ם אלא שכתב, ויש אוסרים במספרים כעין תער, וסיים “ויש לחוש לדבריהם”. ונראה דדעתו דמעיקר הדין יש להתיר אלא שמכיון שהרא”ש וסיעתו הכריעו לאסור, לא רצה להתיר במקום ספק איסור תורה.
ב). והנה בעניין כמה שערות צריך לשייר במקום הפאות שבצידי הראש כתב הרמב”ם (פי”ב מהל’ ע”ז ה”ו) וז”ל: ופאה זו שמניחין בצדע לא נתנו בה חכמים שיעור ושמענו מזקנינו שאינו מניח פחות ממ’ שערות, עכ”ל. [וזו גירסא אחת ברמב”ם, וכן הביא המאירי (מכות כ:) בשמו, אמנם הטור כתב בשם הרמב”ם שהשיעור הוא ד’ שערות]. ומבואר שאם הניח בה שיעור זה, תו ליכא איסור של בל תקיפו, אמנם מרן הב”י (סי’ קפא) הביא דברי הסמ”ג שחולק על הרמב”ם וס”ל שבנטילת ב’ שערות ממקום פאת הראש כבר עוברים, ובבדק הבית לאחר שהביא דברי הרמב”ם כתב, ונראה דכיון דספיקא דאורייתא היא יש ליזהר מלגלח הצדעים שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער. עכ”ל. וכ”כ בשו”ע (סי’ שם סעי’ ט’). ובבהגר”א (ס”ק יד) שמרן החמיר בכל נטילת ב’ שערות ממקום זה ואפילו בכעין תער, ושלא כמנהג הזקנים שהזכיר הרמב”ם.
ד). אלא שבאמת צ”ע מדוע לא התיר מרן בעין תער מצד ספק ספיקא, ספק שמא כהרמב”ם שכעין תער שרי, ואת”ל כהרא”ש, שמא כל שמשאיר מעט משערות ראשו לא הוי בכלל הקפה. ובאמת שכבר הרגיש בזה מרן החתם סופר (סי’ קלט, וסי’ קמ ד”ה ומ”ש פר”מ), וכתב, ומי שדעתו רחבה מבינתנו יישב דעת השו”ע. אלא דהתם לא אזיל משום ס”ס, אלא משום דתרי חומרי לא עבדינן. אולם בשו”ת רבי עקיבא איגר החדש (הוצאת המאור ח”ד סי’ מ”ט) כתב להדיא דמוכח מהשו”ע דלא רצה להתיר משום ס”ס, ולא ביאר הטעם.
וזה לשונו: ראיתי לעורר ולתמוה איך מצינו ידינו ורגלינו בסריקת פיאות הראש הלוא לדעת יש אוסרים בש”ע יו”ד (קפא ס”ג) דבמספרים כעין תער ג”כ אסור בגילוח הפאות והמחבר סיים דיש לחוש לדבריהם, וזה דעת התוס’ ריש שבועות דלא ילפינן פאות מזקן ולא צריך דווקא השחתה דתער, ה”נ נימא דלא דמי לענין דרך גילוח דבפיאות הראש אף שלא דרך גילוח חייב וכו’, ואף דיש לדון קצת בספק ספיקא, ספק שלא כתוס’ אלא תער דוקא כמו בזקן וספק כשיטת הסוברים דבשיור ב’ או ד’ שערות מהני דלא מקרי הקפה, מ”מ הא לפי”ז נקל ג”כ במספרים מהך ס”ס עצמו, והרי מפורש להדיא בש”ע דלא תיגע יד בכל הפאה אף במספרים, הרי דגם במשייר מקצת שערות אסור במספרים, א”כ ממילא ה”ה במלקט מלקט ורהיטני דמאי שנא זה מזה, ומטעם דבר שאינו מתכוון א”א להתיר דהא סריקה הוה פס”ר כדאמרינן בנזיר אבל לא סורק וצ”ע לדינא, עכ”ל. וע”ע במ”ש הרע”א בגליון הש”ס למסכת שבועות (ב:),
ה). והנה אחרי שמרן עצמו לא הסכים להתיר מצד ספק ספיקא מאיזה טעם שיהיה, גם בנד”ד לא נוכל להתיר, וכל שכן לפמ”ש הריטב”א (מכות כא.) להסתפק בדעת הרמב”ם במקיף על ידי מלקט וריהטני (כלים המיועדים לתלישת השער כעין “פינצטה”), ובתחילה כתב הריטב”א, דכל שכן שיש לאסור ולא נקט תער אלא לאפוקי מספריים, דשרי. אלא שאח”כ כתב, אי נמי, טעמא דתוספתא דיליף הקפה מהשחתה בהיקש, ולטעם זה מותר במלקט וריהטני כמו בהשחתה, ושזה נראה יותר לפי פשוטא של תוספתא. והנה דברי הריטב”א ניסובים על דברי הרמב”ם, דאילו לדברי הרא”ש והתוס’ דגם כעין תער אסור, פשיטא שיש לאסור במלקט וריהטני, וכמ”ש התוספות בשבועות (דף ב:) דמלקט וריהטני הוי גילוח שיש בו השחתה, ואסור בפאת הראש. וכ”כ להדיא בשו”ת שבט הלוי ח”ב (סי’ צט) בדעת הריטב”א. ומכיון שכן, לא ברירא שיש להתיר עשיית לייזר שעוקר את השער משורשו גם לפי דעת הרמב”ם.
ו). ואע”ג שמרן החת”ס השיב להגרע”א בארוכה (יו”ד סי’ קל”ט-ק”מ) ושראה לרבו הגר”נ אדלר שהיה סורק את פאות ראשו, ושכן מוכח מהמשנה (נזיר מב.) דנזיר לא סורק, ואמאי לא השמיענו רבוותא טפי גבי כל אדם שאסור בסריקה. ובטעם ההיתר ביאר, דלא עבדינן תרי חומרי. ונשאר בצ”ע עמ”ש מרן השו”ע להחמיר בזה הגם דהוי תרי חומרי, וכתב (סי’ קמ ד”ה ומ”ש פר”מ), ומי שדעתו רחבה מבינתו יישב זאת. והרב זבחי צדק (יו”ד סי’ קפ”א) הביא דברי החת”ס, וגם בספר טעמא דקרא למרן הגר”ח קנייבסקי (בסופו בהנהגות החזו”א) כתב, שגם החזו”א פסק כחת”ס. אולם אכתי כל זה איננו שווה לי, מאחר ודעת מרן השו”ע שקיבלנו פסיקותיו, החמיר גם בכעין תער גם במשאיר עוד משערות ראשו, ובב”י כתב, דכל אזור זה לא תגע בו יד אפילו בכעין תער, הרי שהחמיר גם במשאיר מקצת משערות ראשו, וגם בכעין תער וכפי שדקדק הגרע”א. ולפי”ז אי אפשר להתיר בלייזר.
ז). ומ”מ מה שנהגו העולם להסתרק לפי”ד מרן השו”ע ולא חששו לגילוח כעין תער בפאת הראש, יש לומר לפי מאי דאי’ בגמ’ שם דהטעם דנזיר לא סורק אפילו לר”ש, משום דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין מתכוין. ופרש”י שעדיין לא נעקרו לגמרי וכיון שמתכוין להשיר כי סורק במסרק הוי ליה דבר שמתכוין, ואסור. ועי’ בריב”ש (סי’ שצד) שדן לענין סריקה בשבת, ושם כתב, דאף למ”ד דפס”ר דלא ניחא ליה שרי, מ”מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות שנקשרין אלו באלו, וזה אי אפשר זולת השרת השיער הוי פס”ר דניח”ל, ואסור מה”ת. והב”ד השו”ע (סי’ שג סעי’ כז). אולם יש לומר שכל זה היינו דווקא בשערות ארוכות כמו של הבתולות שמצוי בהם קשרים, וניחא להו בהפרדתן, וכן בשערות ארוכות שאסרו בנזיר, אבל שערות קצרות וכפי שהאידנא מצוי אצל רוב ככל הגברים, אין בכך בית מיחוש לפי שבראי המציאות אינן נקשרים ומסתבכין אלו באלו כל עיקר, וא”כ אף אם נימא דהוי פס”ר, מ”מ לא ניחא ליה בהשרתן ואדרבה מצטערים בהשרתן. וכן לפמ”ש מרן בב”י (סו”ס שג), דכל שסורק ראשו מתכוין שיהא חלק ויפה ואי אפשר להשוותו אלא אם כן יסיר מקצת שערות והוי פס”ר דניח”ל. בשערות הגברים אין הדברים מוכרחין, שהרי גם אם פס”ר דייתלשו שערות (וגם זה תלוי בכל קרקפתא דגבר לגופו) מ”מ אינו בהכרח שישווה רק על ידי הסרת השיער. וכיון שכן לענין פאת הראש דהוי ס”ס באיסור דרבנן [דלא ניחא להו] שרי. שהרי כל מה שהחמיר מרן היינו משום שהוא ספק איסור תורה וכמו שכתב שם בב”י. אבל בהקפה על ידי מסרק דהוי ס”ס באיסור דרבנן וכפי שנתבאר יש להתיר. ואע”פ שבשבת אנו מחמירים בסירוק הראש גם לגברים, היינו משום דליכא ס”ס. ודו”ק. גם בספר טהרת הבית ח”ג (עמ’ קי) כתב להתיר לסרוק בשבת על ידי נכרית לצורך טבילת מצווה, ושם נימק, לפי שדעת החלקת יואב (חאו”ח סי’ ו’), והאגלי טל (מלאכת גוזז ס”ק יד) דסריקה הוי דרבנן, יעו”ש. ולפי”ז בנד”ד דהוי ס”ס בדרבנן, יש להתיר.
ח). ומ”מ משום איסור לא ילבש פשיטא דאין בזה, לפי שהאידנא פשטו מכוני לייזר רבים גם לגברים ורבים ושלמים משתמשים בהם, ובפרט שי”א שבפאת הראש והזקן אין איסור כלל של לא ילבש.
