מקורות ונימוקים
ראשית אציין שבספרי תולדות נח בסוף פרק ז’ העוסק בענייני עריות (עמ’ תפג ואילך) דנתי האם ב”נ מצווה על “איסור לא ילבש גבר שמלת אשה” וצידדתי שאינו מצווה, וכן דנתי בענין “כל כבודה בת מלך פנימה” והעלתי שאין זה שייך בבנות הגויים, אך אין מזה ראיה לנידוננו, ועדיין אפשר שהן מצוות להיות צנועות ברמה מסוימת, וגם אם נאמר שאין על כך מצוה ממש אכתי יתכן שיש בזה ענין וכך הדבר ראוי וזו צריכה להיות ההנהגה הישרה.
והנה במדרש תנחומא לפרשת וישב (סימן ו) איתא, בא וראה כשבקש הקב”ה לברוא את חוה, היה מחשב מאיזה מקום לבראותה, אמר אם אברא אותה מן הראש – תהיה רוחה גסה, מן העין – תהיה סקרנית, מן הפה – תהיה פטפטנית, מן האזן – תהיה צייתנית, מן הידיים – תהיה גונבת, מן הרגלים – תהיה פדרנית, מה עשה הקב”ה – בראה מן הצלע ממקום צנוע – כדי שתהיה צנועה יושבת בבית. וכיוצא בזה איתא במדרש רבה לפרשת בראשית (פרשה יח סימן ב), ושם נוסף שעל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה “תהיי אשה צנועה אשה צנועה”. ורואים מכאן את החשיבות שמייחס הקב”ה לצניעות האשה, וכמובן זה לאו דוקא לגבי אשה ישראלית, אלא לכל בת-אנוש וכדוגמת חוה ‘אֵם כל חי’. ואמנם עדיין לא ידענו אם יש בזה חיוב ומצוה, או שזה רק ההנהגה הראויה והאידיאלית.
ואמנם שאלני תלמיד-חכם אחד שליט”א, דלכאורה ב”נ מחוייבים לילך בצניעות, כיון שזה “מושכלות” ובני נח מצווים במושכלות וכדבריו הידועים של רבינו נסים גאון בהקדמתו לש”ס (עיין מה שכתבתי בתולדות נח פרק א הלכה כו). והשבותיו דהנה מלבד שעל מושכלות אפשר שלא נהרגים בבי”ד, גם זה גופא צריך לידע מה המושכל לגבי גויים, וכל אחד יש לו נקודת פתיחה אחרת, ובודאי מה שהיום הולכים בהרבה מדינות כמעט ערומים פעם זה היה מופקע לגמרי, ונתתי לו דוגמא להיפך שפעם היו מגלים שדיהם בהנקה קבל עם ועדה (עיין כתובות עה א דאמר רבב”ח אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה לאחוריה והניקה את בנה, ועיין בן איש חי שנה א פרשת בא סעיף י), והיום בעוונותינו הפרוצות הולכות כאשר רוב ככל הגוף מגולה ורק את דדיהם הן מכסות, וד”ל.
ואמנם יש לדון מצד לפנ”ע שמכשילה את הרואים. אלא שהשאלה אם ב”נ מצווה על השחתת זרע ואם מצווה על לפנ”ע, ועיין מה שכתבתי בתולדות נח (פרק יב סעיף יא) בענין לפנ”ע בהשחת”ז. אך י”ל שההכשלה כאן זה שהוא יבוא עליה, ועכ”פ זה דווקא באשת איש שהולכת בפריצות, כי הרי זונה הותרה להם, ואמנם בירושלמי ריש קידושין מבואר שכל זונה הנבעלת נעשית כאשת איש לבועל, עיין מה שכתבתי בתולדות נח (פרק ז סעיף ח), והפוסקים דנו שבדיבור עגבים או בייחוד איש ואשה במקום המיועד לביאה או בהליכה בפריצות מובהקת איכא גדר אביזרייהו דעריות, ובזה אתינא לדברי ספר החינוך (מצוה תטז) שבני נח מצווים בלא תתאוה שהוא ענף מאיסור גזל, ועפי”ז כתב המנ”ח (מצוה קפח אות ח) שהם אסורים בקירבה לעריות, וגם כאן יל”ד הא זה דוקא באשת איש או שכל זונה נעשתה כאשת איש, ועוד יש לפלפל בדין פילגש ואכמ”ל.
שוב בינותי בזה למאי דכתיב בסוף פרשת בראשית (ו ב) וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ, ופירש בתרגום יונתן “ְחָמוֹן בְּנֵי רַבְרְבַיָא יַת בְּנַת אֱנָשָׁא אֲרוּם שַׁפִּירָן הִינוּן וְכַחֲלָן וּפַקְסָן וּמְהַלְכִין בְּגִילוּי בִּשְׂרָא וְהִרְהִירוּ לִזְנוּ וּנְסִיבוּ לְהוֹן נְשִׁין מִכָּל דְאִתְרְעִיוּ”, ובלשון הקודש (ע”פ כתר יונתן שם) היינו “ויראו בני הגדולים את בנות האדם כי יפות הן ומתאפרות ומיפות שערותיהן ומהלכות בגילוי בשר, והִרהרו לזנות ויקחו להן נשים מכל שחשקו”. ומבואר בפסוק שאחרי זה (עיי”ש בתרגום יונתן) שעל כך בא המבול, והראשונים (בריש פרק שני של מסכת נדה) הוכיחו ממה שנענשו הכל במבול שגם נשים וגם גויים חייבים על השחתת זרע. אמנם כאן יש לומר שזה מה שגלגל את כל ענין העריות אך לא שזה גופא דבר האסור, אבל יותר מסתבר כדאמרן ומובן לפמשנ”ת שישנה הופעה שנחשבת ממש אביזרייהו דגילוי עריות, ועיין.
[ובנותן טעם להעתיק מה שראיתי בספר סנהדרי קטנה (קי”ד ע”ג) שכתב (בנידון הגמרא בסוף פרק בן סורר ומורה), יש להסתפק אם נפשו חשקה בבת אל נכר לראות אותה ערומה או לספר עמה מאחורי הגדר, ואם לאו ימות. דבב”נ ליכא פגם משפחה או שלא יהיו בנות ישראל פרוצים, אלא רק משום איסורא דידיה, ובכהאי גוונא נימא שמותר להציל עצמו ולהתרפאות בראייתה או בסיפור עמה. או דילמא דווקא בפנויה בת ישראל, דאפילו אם יבוא עליה ליכא איסור כולי האי, בזה הוא דאינו אסור אלא משום פגם משפחה או מגזירה שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות, אבל בגויה דאם יבעל אותה יהיה עבירה חמורה וקנאים פוגעים בו, א”כ הוי מחייבי מיתות, ובזה משום איסורא דידיה גזרו ואמרו ביה דימות ואל יראה אותה ערומה, ונשאר בצ”ע].
