מקורות:
דינא דמלכותא דינא במדינה דמוקרטית
בשו”ת יחוה דעת ח”ה סי’ ס”ד העלה מרן מרן מאור ישראל מוהר”ר עובדיה יוסף זלה”ה דאף במדינה “דמוקרטית” (כלומר ארץ אשר ל”ו תחסר בה שילטון של “מלך” אלא המושלים הם נבחרים ע”י אזרחי הארץ) אמרינן שפיר “דינא דמלכותא דינא”, דלא בעינן “מלך” ממש אלא סגי בשילטון ישראל כמו שמצינו בשו”ת הרשב”א ח”א סי’ תרל”ז, ועפ”ז העלה שם ביחו”ד שישנו חיוב לשלם מיסים וארנוניות וכדומה לשילטון של מדינת ישראל (ואולם אצל תלמידי חכמים ישנו דין אחר בזה כפי שמבואר שם ביחו”ד ובשו”ת יבי”א). עיי”ש מול סו”ף התשובה הנז’.
איברא דמקום יש בראש לדון בראיה מדברי הרשב”א מכמה טעמי, וביחוה דעת שם אם כי לא נכנס להדיא לדון בזה מ”מ בנה אצלו ציו”ן לדברי מרן החבי”ב זלה”ה בכנסת הגדולה חו”מ סי’ שס”ט הגה”ט אות י’, דבכנה”ג שם כתב ללמוד בכוונת הרשב”א דמיירי אפי’ בשליט שאינו ממונה מטעם מלך אחר (דמה שכתב הרשב”א “ממונה” היינו ממונה על העם ולא ממונה מטעם המלך, וא”נ “אפי'” ממונה מטעם המלך), דאתי הרשב”א לאשמועינן דאין צורך במלך ממש אלא סגי בכל שליט ואפי’ שהוא ישראל (ונקט נמי דחידושו של הרשב”א נאמר אליבא דלכו”ע ולא רק לדעת רבותינו הצרפתים שהביא שם הרשב”א בסוף דבריו), ומסיק שם בכנה”ג דאף הרב בנימין זאב ושלטי הגיבורים מודו להבנה זו בדעת הרשב”א ודלא כפי שהיה נראה בפשטות מדבריהם עיי”ש, ולמעלה בקודש כן הבין בשו”ת הריב”ש סי’ רע”א בדעת הרשב”א הנ”ל עיי”ש היטב. ואיכא נמי רגליים לדבר דכהבנתם כן הוא דהרי אילו מיירי הרשב”א בשלוחא דמלכא הרי גמ’ ערוכה היא בב”ק דף קי”ג ע”ב דשלוחא דמלכא כמלכא לענין דינא דמלכותא דינא, וכן אילו דברי הרשב”א אזלי רק אליבא דהשיטות דדינא דמלכותא דינא הוא מחמת שהקרקע של המלך א”כ אפי’ בהדיוטות נמי דינו דין כמו שכתב הרא”ש ולא היה צורך “לחדש” דשייך דינא דמלכותא בשילטון שאינו מלך, וגם בשו”ת הרשב”א ח”א סי’ תרי”ב נצרך להגדיר דאם השילטון יש לו כח לחוקק חוקים אזי אמרינן לגבי דינא דמלכותא דינא ואילו היה מדובר בשלוחא דמלכא או שהקרקע שלו לא היה צריך להגדרות אלו (וי”ל).
ועכ”פ מסתברא דמרן הגרע”י סמך ג”כ על מה שהעלה דקיי”ל כדעת הרמב”ם בגדר “דינא דמלכותא דינא”, דהנה לפי מה שנתבאר בס”ד במאמרנו אודות שיטות הראשונים בטעם ובשורש הדין ד”דינא דמלכותא דינא” (בענף ג’ על מסיס הנאמר בענף ב’) לדידן דקיי”ל כהרמב”ם ומרן השו”ע אין צורך להעלות על ראש סמכתנ”ו את דברי הרשב”א הנ”ל, כי מצד יסוד הדברים בטעמא דקיי”ל דינא דמלכותא דינא – הדבר ברור שאין צורך שיהיה “מלך” ממש (ולא עוד אלא דמתבאר שם סברת הדבר עפ”י הרמב”ם והשו”ע שאפי’ שליט שכחו מכח הצבעת העם והוא אינו אלא כשליח של האזרחים, ג”כ נאמר לגביה דינא דמלכותא דינא), כי על כן דברות קודש של תשובת הרשב”א לא הובאו ביחוה דעת אלא מפני שהם מפורשים יותר, ולעולם גם אי נימא דיד הדוחה נטויה ואין להביא עולת ראי”ה משו”ת הרשב”א הנ”ל, הדין דין אמת ובמקומו עומד. וראה נא בעניינו שם בס”ד.
דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל בזמן הזה
וכידוע בשער בת רבים, בפתגמא דנן איכא נמי נושא נוסף, אשר עמד עליו בשו”ת יחוה דעת הנז’, דגם אחר עלות דאיכא דינא דמלכותא דינא בשילטון דמוקרטי, עדיין צריכין דרישה וחקירה האם הוא הדין והוא הטעם לממשלה השולטת השתא הכא בארעא דישראל “מדינת ישראל” – ועל זה הביא שם ביחו”ד מדברי שו”ת משפט כהן סי’ קמ”ד אות י”ד ושו”ת ישכיל עבדי ח”ו חחו”מ סי’ כ”ח סע ב’ ומספר עמוד הימיני ח”א סי’ ז’, שכתבו דשייך שפיר דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל, עכ”ד ביחו”ד.
וכן דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל כפי שנראה בשו”ת קובץ תשובות ח”א סי’ ר”ו וח”ד חחו”מ סי’ ר”ב (כ”כ בדעתו הגר”י אפרתי שליט”א בשו”ת ישא יוסף חחו”מ סי’ מ’ עפ”י הנראה בכמה פדרי”ם, ומיהו בהמשך דבריו כתב שם שהגריש”א היה מעדיף להשתמט מההכרעה בזה עיי”ש, ובדומה לזה מובא בשם הגר”י זילברשטיין שליט”א שחמיו הגריש”א היה מסתפק בזה, ועכ”פ לפי מה שנראה מפי כתבו של הגריש”א עצמו כנ”ל, היתה דעתו דעת עליון נוטה יותר לומר דאיכא שפיר דינא דמלכותא במדינת ישראל, אלא דאה”נ שלא שש לפרסם הוראה זו בתורת ודאי, וע”ע בהמשך מילתין). וכ”כ בשו”ת ציץ אליעזר ח”ה סי’ ל’ אות ד’ (וביתר אריכות בספרו הלכות מדינה ח”א שער ג’ עיי”ש). וכ”כ בשו”ת בית אב”י חחו”מ סי’ סי’ קמ”ג בשם הגרא”י הנקין זצ”ל דאיכא דינא דמלכותא דינא מדינת ישראל. וכן נקט הגרש”ז אוייערבאך זצ”ל בשו”ת מעדני ארץ סי’ י”ח (וכן בשו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ ל”ה אות ג’, אם כי מהמנחת שלמה שם היה אפשר לומר דחשש כן רק לחומרא, ויש מדייקים נמי ממה שכתב שם בסי’ פ”ז אך שם השאלה היתה מארצות הברית, ועכ”פ במעדני ארץ הנ”ל נכיר החוש”ה אל העי”ן דדעתו דאיכא דינא דמלכותא במדינת ישראל ולא העלה צד אחר אפי’ בתורת סניף). וכמו כן ב”קונטרס שלש תשובות” של האדמו”ר הרה”ק ר’ יואל מסאטמר זלה”ה בעמ’ פ”ג נקט בפשיטות דיש למדינת ישראל דין הלכתי של “מלכות” (אם כי מלכות הרשעה) והקרקעות משועבדים להם עיי”ש. וכן העלה הגרח”ד הלוי זצ”ל בספר דבר המשפט הל’ סנהדרין פכ”ד, דאיכא דינא דמלכותא במדינת ישראל. וכ”כ בשו”ת מאמר מרדכי אליהו ח”א סי’ ט”ו (שכתב ש”עקרונית חוקי המדינה תקפים” עכ”ל). וכן דעת הגרח”פ שיינברג זצוק”ל הביא דבריו תלמידו הגדול הגר”א פרץ שליט”א בספר החוקי הכסף שער הגזילה פרק ה’ הערה ט’ (דשם מיירי בסתמא בישראל וז”פ). וכ”כ הגר”ש דייכובסקי זצ”ל (אב”ד העליון) בתשובה שהיא ל”ו נדפס”ה בקובץ תחומין חי”ח עמ’ י”ט. וכן הורה הרה”ג ר’ יעקב מוצפי זלה”ה כפי שמובא בספר שיח יצחק (לידידינו הגר”י בצרי שליט”א) על גיטין דף י’ ע”ב. וכ”כ בשו”ת באר שרים ח”ו סי’ צ’ אות ד’ ואות ח’. וכ”כ בשו”ת ברוך אומר שרגא חחו”מ סי’ קכ”ב ד”ה אולם כתב. וכ”כ בשו”ת מקור נאמן ח”א סי’ תתכ”ט. וכ”כ מחותננו היקר הגר”ז כהן שליט”א בשו”ת נזר כהן ח”ב חחו”מ סי’ מ”ב. וכ”כ בשו”ת דברי בניהו חט”ז סי’ נ”ט אות ז’. וכ”כ בשו”ת משפטי אברהם ח”א סי’ ל”ח. וכ”כ בשו”ת עמודי משפט ח”ב סי’ ז’. ואגב חביבותא גבן נזכיר ג”כ דכן העלה בוגר בית מדרשנו “ברכת אברהם” הגר”ח אפללו שליט”א בספרו שו”ת אשר חנן ח”ה חחו”מ סי’ כ”ב והניף ידו שנית בח”ח חחו”מ סי’ רי”ח וכן נקט בספרו שו”ת אלקבץ ח”א חחו”מ סי’ ב’. וכ”כ אבן יקרה במוסדותנו הרה”ג ר’ דוד בר אושר שליט”א בקובץ ויזכור יוסף (שע”י ברכת אברהם) ח”ד עמ’ תקי”ד, באשר דולה ומשקה מתורת מרן הגרע”י זצ”ל. וראה גם מה שכתב בזה בוגר בית מדרשנו הרה”ג ר’ אברהם מיימון שליט”א בספרו משנת אברהם על אה”ע סי’ פ”ה עמ’ תס”א, ומה שהביא משו”ת נצח ישראל סי’ ל”ג.
ודעת הגר”מ פיינשטיין זצק”ל, מובא בספר מסורת משה ח”ד עמ’ תל”ט, שיש למדינת ישראל לכל הפחות דין ז’ טובי העיר, שמחוייבים בני המדינה לשמוע לתקנותיהם, ואילו “דינא דמלכותא דינא” אין נ”מ כל כך אי איכא אי לאו כיון דבלא”ה לא נצרך אלא לחוקים שהם להנאת המלך עצמו, עיי”ש (ובאופן כללי כידוע בשו”ת אגרות משה חחו”מ ח”ב סי’ כ”ט ל’ נקט לענין ארה”ב דאיכא דינא דמלכותא במדינה דמוקרטית). וכעי”ז כתב הגר”מ שטנרבוך שליט”א בשו”ת תשובות והנהגות ח”ג סי’ של”ח, דכאשר חוקי מדינת ישראל הם “לטובת הציבור ודיני התורה, אף שהם כאנסים, לא גרע ממשלח עכו”ם שגם בדיני ממונות כחם קיים, ומסור הכח לכל ציבור כשזהו לטובתנו.” עכ”ל (וע”ע שם בח”ו סי’ רצ”א לענין חיוב תשלום מסים במדינת ישראל, דלמסקנה כתב לחלק את הסכום בין האחוזים שהולכים למטרות מועילות לבין האחוזים הנועדים למטרות אסורות). [וכבר הזכרנו במקום אחר עוד אחרונים חביבים שהתהלכו באורח זו. ומקום יש בראש לערער אם שייך בזה כח דז’ טובי העיר מצד מה שכתב בשו”ת תרומת הדשן פו”כ סי’ רי”ד ונפסק ברמ”א בסי’ ל”ז סע’ כ”ב שטובי הקהל כיון שדינם כדיין אין להושיב ביניהם מי שפסול, ולא דומה למלך שאפי’ גוי עובד עבודה זרה חשיב מלך כנ”ל, וצריכים לומר דדעת אחרונים אלו דקפידא דפסול בטובי העיר אינו אלא לענין למנותם אבל ואינו לעיכובא וכמו שניתן ללמוד בפשטות משו”ת הריב”ש סי’ קצ”ה ואכמ”ל כי ארוכה מאר”ש מידה]. וכ”כ הג”ר אברהם שפירא זצ”ל בקובץ תחומין ח”ג עמ’ רל”ח דיש תוקף לחוקי המדינה מדין תקנות הקהל.
וראה גם להגר”מ הלברשטאם זצוק”ל מח”ס שו”ת דברי משה בתשובה שהיא ל”ו נדפס”ה בספר משנת זכויות יוצרים עמ’ קכ”ב: “וקיי”ל שכל תקנה שהיא לטובת בעלי אומנים שאינה נגד דין תורה וכו’ ומכח דינא דמלכותא הוא חוק קבוע, בזה לכו”ע אנו מחוייבים להחזיק בדינא דמלכותא אפי’ בארץ ישראל” עכ”ל.
ובשו”ת מנחת יצחק ח”ז סי’ קכ”ו הן ולאו רפיא בידיה בזה, שכתב “שיש לדון על עיקר דד”מ במדינה זו שמשפטיהם לקוחים ממשפטי העכו”ם בעוה”ר”, וכ”כ שם בסוס”י קל”ח, אך לא ביאר מה הם צדדי הספק, ולא ברור לנו הבנת טענתו בזה דהרי בלא”ה לכו”ע אף בממלכות הגויים קיי”ל דבחוקים שהם דלא כחוקי התורה לא אמרינן דינא דמלכותא דינא, ואף בכל החוקים של “בין אדם לחבירו” וכדומה דעת מרן השו”ע (ויש לצדד כן גם בדעת מור”ם) דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אפי’ במלך גוי, ועיקר הנידון אינו אלא על מיסים וכדומה שלוקחים לצורך הסדרים טכניים לטובת האזרחים, ובזה במה שייך לומר דכיון דההסדרים מועתקים מהגויים שלא יהיה להם תוקף.
והגרב”צ אבא שאול זצ”ל באור לציון על כתובות ח”א במילואים סוף סי’ ד’ כתב דיש “לצרף” דאיכא דינא דמלכותא (שם מיירי בא”י מאחר והנידון הוא בשקלים). וראה גם בשו”ת אור לציון ח”ד פרק ל”ו אות ד’ ד”ה ויש. ובספר משפט צדק אילן סי’ ה’ הערה ל”ו כתב וז”ל: “שמעתי משמו של הגרב”צ אבא שאול שדינא דמלכותא בארץ נשאר במחלוקת וספק והמוציא מחבירו עליו הראיה.” עכ”ל, וכן שמענו מהג”ר אלחנן פרץ שליט”א בשם הגר”א אבא שאול זצ”ל בשם אביו הגרב”צ זצוק”ל.
בנוגע לטענה שאנשי שהשילטון אינם שומרים תורה ומצוות
ובשו”ת יחוה דעת הנ”ל כבר הביא מה שכתב בשו”ת פאת שדך ח”א סי’ צ”א שצידד לומר דלגבי הכנסת שנבחרים בה כמה מפריצי עמנו, ויש בהם גם כן שונאי דת, לא שייך לומר בחוקים שלהם דינא דמלכותא דינא (ובהמשך דבריו חזר בו מקצת, ונתן תוקף לחוקי המדינה מדין “לב בית דין מתנה” אך לא משום דינא דמלכותא עיי”ש), וכתב ע”ז מרן מוהרע”י: “אולם אין דבריו נכונים להלכה, שהרי אפילו במלך רשע ועובד עבודה זרה שייך הכלל דינא דמלכותא דינא, וכמבואר בתוספות סנהדרין כ’ ע”ב, ובזוהר הקדוש פרשת וישב דף קצ”ב ע”ב.” עכ”ל. והגר”ש דייכובסקי זצ”ל בקובץ תחומין חי”ח עמ’ כ’ אף הוא סבר וקיבל את דחייתו של מרן היחוה דעת לדבריו של הרב פאת השדה.
ובספר דברי יוסף אביטבול על נדרים עמ’ מ’ כתב “לדחות” (לפי הבנתו) את דחייתו של הגאון יחוה דעת, באופן שאינו מובן לי כלל, וז”ל: “אבל ראה בשו”ת פאת שדך וכו’, ואין להקשות מהא דאיתא בסנהדרין בתוס’ דף ע”ב וכן בזוה”ק פרשת וישב דף קצ”ב שגם במלך שעובד ע”ז יש בזה הדין שלו מלכותא דינא, די”ל דשאני עובדי עבודה זרה. והנה שוב ראיתי שכן כתב להקשות בשו”ת יחוה דעת ח”ה סימן ס”ד, ועל זה י”ל כנ”ל.” עכ”ל. ולא ברור כלל מה התכוין לדחות בזה, דבמאי עדיפא עובד ע”ז על פני רשעים אחרים, ויתכן שהתכווין ל”עכו”ם” כי סבר בטעות שהתוס’ בסנהדרין מיירי במלך גוי, אך זה אינו דהרי כל הנידון בתוס’ שם הוא אודות מלך אחאב כפי שעיני כל תחזינה שם.
ובספר עמודי שש להגר”י טופיק נר”ו על ב”ק דף קי”ג ע”ב כתב להשיג על היחוה דעת דהרי דברי התוס’ לענין מלך אחאב הם לגבי פרשת המלך, ולא לענין דינא דמלכותא דינא, עיי”ש. ובמחי”כ נראה כאילו נעלם מעין הדולח את לב לבה של סוגיין, דאנן קיי”ל כדעת הרמב”ם ומרן השו”ע דס”ל דפרשת המלך היינו דינא דמלכותא דינא. וככל שהתבאר בארוכה בס”ד במאמרנו אודות שורש הכח דדינא דמלכותא, קחנו משם וצרף לכאן.
[ונהי דלדעת התוס’ דינא דמלכותא דינא אינו מטעם פרשת המלך, שפיר יש ללמוד מדבריהם לדידן, דסוף סוף חזינן מהתוס’ שכל מה שאמר שמואל הנביא ע”ה בפרשת המלך שייך גם המלך רשע, וא”כ מאי איכפת לן שלפי הרמב”ם מה שמוזכר בחז”ל לשון “דינא דמלכותא דינא” כוונתם היא למה שאמר שמואל הנביא בפרשת המלך, הרי סוף סוף פרשת המלך נאמרה גם באדם רשע. וזאת ועוד אחרת, דהרי הגאון יחוה דעת הביא גם ראיה מהזוהר הקדוש שהם דברי חז”ל, והרמב”ם ומרן השו”ע בהכרח סוברים דגם הזוהר מודה דפרשת המלך היינו דינא דמלכותא כי לא יחלקו על דברי חז”ל, וכך נאמר בזוהר שם: “ותו מאי טעמא אתענש עליה אחאב, דהא דינא דאורייתא דשוי שמואל קמייהו דישראל הכי הוא דכתיב (שמואל א’ ח’) את שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח, ואי אחאב נטל ההוא כרם בנבות דינא הוה, וכו’, אלא על דקטיל ליה בלא דינא אתענש, קטל ליה בלא דינא ונסיב כרמא דיליה, ובגין כך כתיב (מ”א כ”א) הרצחת וגם ירשת ועל דא אתענש.” ע”כ. הא קמן דפשיטא להזוה”ק דפרשת המלך האמורה בספר שמואל, שייכת גם לגבי אחאב].
ובברכת אהרן וולברשטיין פרק איזהו נשך קו’ דינא דמלכתא אות ז’ הביא דברי הרב יחוה דעת הנ”ל וכדי לדחות דחייתו ובכך ליישב את שיטת הרב פאת שדך, יצוא יצא לחדש דבזה”ז יש מלך לענין “דינא דמלכותא דינא” ואין מלך לענין “פרשת המלך”, ורק פרשת המלך שייך אף במלך ישראל רשע ולא דינא דמלכותא עכ”ד, אך כפי שיבואר בס”ד בדברינו בפנים בסמוך, דעתו של הגאון יחוה דעת להורות כשיטת הרמב”ם ומרן השו”ע דדינא דמלכותא דינא היינו פרשת המלך, וכמו שהרגיש בשיטת הרמב”ם בזה גם הרב ברכת אהרן גופיה, וא”כ לדידן אין מקום כלל לחדש חילוקים אלו, ונועם אמריו של הגאון היחוה דעת במקומם הם עומדים (וגם מה שכתב עוד הרב ברכת אהרן בהמשך מילתיה לדחות מטעמא אחרינא, לא יעלה ארוכה לפי האמור לגבי אחאב, מאחר ונתבאר דהיינו פרשת המלך היינו דינא דמלכותא, ודו”ק).
ובספר דרכי משפט נידאם הל’ שכנים פי”ג הערה ו’ כתב להשיג על היחוה דעת באופן אחר וז”ל: “ויש לומר שהחילוק מבואר דהתוס’ וזוה”ק איירי במלך אחאב שנעשה מלך מדין ירושה וכנז’ במלכים א’ טז כח וי”ל דלכן ממילא כל דיני מלך יש לו, אבל הא דקי”ל דינא דמלכותא דינא ומטעמים הנזכרים בראשונים, סברת חכמים היא הקובעת בדין תורה, ואם לסברת חכמים אין ראוי ליתן כח מלכות אז לא נתנו וממילא מנא כח ממשלת מדינת ישראל” עכ”ל. וכפי הנראה הרב דרכי משפט הבין דדינא דמלכותא דינא הוא כפי הסברות שהוזכרו במאמרנו הנ”ל בענף ה’ וענף ו’, שחכמים נתנו למלכות את הכח שיהיה דינם דין, אך לא כן היא דעת הרמב”ם ומרן השו”ע דקיי”ל כוותיהו, דהם סוברים דדינא דמלכותא דינא הוא מפרשת המלך, והנה כפי שמבואר במאמרנו הנ”ל עפ”י הרמב”ם בהל’ גזילה, פרשת המלך שייכת בכל שליט שהתקבל על העם, ואין מקום להבדל בין אם הוא מלך בירושה אי לאו כיון שגם אם הוא מלך בירושה מה שנותן לו תואר “מלך” לענין זה היא קבלת העם ולא הירושה (אלא שדרך העם בימי הקדמונים לקבל על עצמם את היורש יען כי כך היה מוקבל בעולם), וכל שכן דנחשב “מלך” (לענין זה) מי שהתקבל על העם ע”י בחירות (ומה שיש לדון בזה מבואר בס”ד במאמרנו הנ”ל, ואינו ענין לחילוק של הרב דברי משפט), ואם מפני הטענה דלא מהניא (או לא מקרי) קבלה למלך רשע על זה הוכיח הרב יחוה דעת דחזינן מאחאב דמועיל שפיר. ושו”ר בשו”ת נזר כהן ח”ב חחו”מ סי’ מ”ב אות י”ב ד”ה וליישב, שהביא השגת הרב דרכי חושן על היחוה דעת הנ”ל, וכתב שדברי הרב דרכי חושן קשה להולמם דהרי בגדרי דינא דמלכותא שהובאו בראשונים אין סברא לומר דהירושה קובעת עיי”ש.
ובלכתך בדרך זה דאין נ”מ בין מלך בירושה לבין מלך שנתמנה לענין דחל פרשת המלך גם במלך רשע, תשובה מוצאת ג”כ לדברי הרה”ג ר’ שריאל רוזנברג שליט”א בתשובה שהיא ל”ו נדפס”ה בקובץ נזר התורה אלול תשס”ח עמ’ רצ”ב, שכתב דלשיטות דדינא דמלכותא הוא משום משפט המלך (ר”ל פרשת המלך) לא שייך דינא דמלכותא במדינת ישראל משום דאסור למנות רשע למלך וממילא לא חל המינוי עיי”ש, והא ליתא כנ”ל.
ומלבד האמור בשו”ת יחוה דעת הנ”ל, כיהודה ועוד לקרא, יש להוסיף בזה עוד, דלפי מה שהוכחנו במאמרנו הנ”ל בס”ד בדעת הרמב”ם ז”ל, “מלך” האמור לענין “פרשת המלך” (דינא דמלכותא) אינו מושג מוחלט, וכתבנו לבאר בדלותינו די”ל דאפשר דלא צריכים לומר ד”ראש הממשלה” או השרים שמרכיבים הממשלה הם ה”מלך”, אלא עצם הממסד שנקרא “הפרלמנט” (הכנסת) הוא בכלל “מלך” לענין זה (כי זה מה שקיבלו עליהם העם) אע”פ שאינו בן אנוש מסויים (והוא הנקרא דינא “דמלכותא” דינא – דה”מלכות” היא היא המושג שיש בו משמעות דינית, ולא הבשר והעצמות של המלך), וא”כ לענין זה י”ל דלא שייך בזה טענה “רשע” ו”פורק עול” כי הממסד לאו בר איניש הוא וק”ל. אלא שהגאון יחוה דעת בלא”ה דחה טענת “רשע” ברווח ולא בצמצום ולא נצרך להכנס להגדרות אלו.
בענין דעת הסוברים דליכא דינא דמלכותא במדינת ישראל
וידוע תדע, דהסוברים בהחלטיות דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא (וגם לא דינא דז’ טובי העיר) במדינת ישראל, הם רובם ככולם “שמועות” (או ספרים שפסקו כן מפני שסמכו על אותם השמועות). ועל צבאם הכי נפיק קלא דלא פסיק בשם הגאון החזו”א זלה”ה (עפ”י המובא בספר פאר הדור ח”ג עמ’ רצ”ו) דאין דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל מפני שדינה כדין מוכס העומד מאיליו (כלומר דס”ל דלא נחשב שיש בזה קבלת העם וממילא אין בזה מלכותא אלא חמסנותא).
וגם בשו”ת פאת שדך ח”א סי’ צ”א ג”כ כתב דכך שמע דמטו משמיה דבעל החזו”א, דמדינת ישראל הוי כמוכס העומד מאליו, אך כתב לדחות טענה זו: “שאני מוכס העומד מאליו, דמסתמא יש במקומו מלך והמוכס אינו עושה כדין, אבל לדידן שאין כאן מלך כלל ואף ידינו אינה תקיפה כלל, וכי נניח שאיש את רעהו חיים בלעו.” עכ”ל. ומשום מה המחברים הי”ו מזכירים את תשובת פאת שדך רק לענין מה שהביא את השמועה בשם החזו”א, ואין זכר למו בספריהם לכך שדחה את הטענה בטטו”ד. ובפרט דכבר נתבאר דברמב”ם ובשו”ע מפורש דהמדד אם נחשב כמוכס העומד מאליו או כמלך שקיבלוהו העם היינו אם מטבעו יוצא, והרי מטבע ממשלת ישראל עובר לסוחר היטב.
ובקובץ אמונת עתיך שבט תשע”ח עמ’ ק”ן כתבו דמה שאמר החזו”א שהמדינה נחשבת כמוכס העומד מאיליו, הם דברים שאמר לאחר הקמת המדינה, משא”כ לאחר שעברו עשרות שנים שמלכות זו קיימת וכבר השלימו הציבור עם המציאות, גם החזו”א מודה דאיכא דינא דמלכותא. עיי”ש. ולכאו’ תמיהה מילתא דהרי לענין מוכס אף אם יעמוד שנים רבות לא נפיק מכלל גזלנותא, ויתכן דהכוונה היא על דרך מה שכתב הרב פאת שדך הנ”ל, דלא רק שנתייאשו מן המצב אלא סוף סוף ניחא להו לעם במציאות המלכות דעפ”ז י”ל לאחר שעברו כמה שנים סברי וקבלי, דתחילתם באונס וסופם ברצון. ושו”ר בשו”ת נזר כהן הנ”ל אות י”ב שכתב דברים אלו ביתר הבהרה וז”ל (המוסגר במקור): “וקרוב בעיני הדבר לומר שאמר כן (החזו”א) לפי מצב השלטון באותה שעה, דבודאי סברא גדולה היה אז לדונו כמוכס העומד מאליו, לפי שכנודע מכותבי קורות העתים בעת ההכרזה על הקמת מדינה וממשלה – היו ראשי האגונים היהודים (שנקראו ההגנה ואצ”ל ולח”י) מתגוששים בינם לבין עצמם על ההגנה, עד כדי שזמן קצר לאחר הכרזה זה הפציץ ארגון אחד אניית נשק שהביא משנהו על יושביה היהודים, ונהרגו יהודים משני הצדדים הלוחמים ה”י, והחשדנות והמאבקים ביניהם נמשכו בסתר עוד שנים ארוכות, וכל זאת בעת מלחמה עם הערבים דרי הארץ והארצות שמסביב ולאחר סילוק הבריטים שליטי הארץ הקודמים, באופן שהשלטון ומעט אזרחיו גם יחד היו בסכנת אבדון מול כל ארצות ערב, והיה המטבע שהנפיקו רעוע הרבה ורבה המבולקה. ונמצא שלטון זה מעין מש”כ מהרשד”ם בענין העיר ראגוזה דלא עדיפי מכנופיא דארמאי, דהיינו ללא סדר שלטוני. ולפיכך דן החזו”א זצ”ל לנכון אחר השלטון היהודי באותה העת כמוכס העומד מאליו. ובפרט שבתחילת דרכם היו מנהיגים אלה ואנשיהם מיעוט שהגיע לארץ מפולין והשליטו עצמם בחוזקה על תושבי ארץ ישראל הותיקים, וכנודע ממעשה הקדוש ישראל דאהן. ועלה הגאון החזו”א זצ”ל בסערה השמימה בט”ו בחשון תשי”ד, כחמש וחצי שנים לאחר הקמת השלטון בא”י, ובמהלך שנים רעועות אלה אמר שיש לדון שלטון זה כמוכס העומד מאליו. אמנם כיום שהתמסד השלטון בישראל, והתבסס המטבע המנופק מטעמם, וענייני תושבי הארץ מתנהלים על פיהם, ומבואר בהרמב”ם וש”ע שזהו הקובע את קבלת השלטון, נלענ”ד שאף החזו”א זצ”ל אמרינן השתא דינא דמלכותא דינא. ומכאן תשובה מוצאת למש”כ בשו”ת קנה בושם ח”ב ר”ס ק”א דלא שייך בשלטון הקיים כאן בא”י דינא דמלכותא, דאינם אלא קבוצת גזלנים שהשתלטו על אנשי המדינה עכ”ד, והתעלם מהא דקי”ל בש”ע על פי הרמב”ם שאם מטבע השלטון יוצא באותה מדינה, זהו האות שקיבלו עליהם את הדינא דמלכותא, וכמש”כ בערך השלחן ועוד” עכ”ל הגאון מחותני שליט”א, ודפח”ח (ובענין דברי הרב קנה בשם הנ”ל, כתב הרב קנה בשם כדברים האלו גם בסי’ הקודם דהיינו סי’ ק’ אות א’ ד”ה ופשוט, ושם הוסיף נימוק סברתו “מכוין שאינם נוהגין עפ”י דין תוה”ק כלל” עכ”ל – ואי משום דא כבר השיב מרן מלכא זלה”ה בשו”ת יחוה דעת דמפורש בזוה”ק ובתוס’ דשייך דינא דמלכותא אפי’ במלך ישראל רשע).
ועכ”פ כל זה שייך רק לטעם דמוכס העומד מאליו, אך בספר דין תורה כת”י (לאבן יקרה בבית מדרשנו “ברכת אברהם”, הרה”ג ר’ אריאל מאיר שליט”א) הביא בזה מש”כ הרה”ג ר’ משה וובר שליט”א בהסכמתו לספר הלכות חג בחג יו”ט ח”ב, וז”ל הגר”מ וובר: “ובאותו מעמד וטיול הלכתי ביחד הבחור החשוב בנימין יוסף הלוי והוא העלה לשאול אם מי שמוסר למשטרה שפלוני הבריח איזה סחורה שלא שילם המכס האם זה נקרא כתשלום שלא מגיע לממשלה וכו’ ולפי זכרוני השיב החזו”א ז”ל שאכן זה נקרא כמוסר ממון חבירו שלא מגיע ביושר להממשלה, ושאלתי אם כוונת הדר”ג הוא עפ”י הר”ן נדרים דף כ”ח שכתב שם דבארץ ישראל לא נהוג דינא דמלכותא עיי”ש ונענה שכן כוונתו על הר”ן הנ”ל. כל זה בענ”ד לפי זכרוני מזה כשישים שנים וכו’ ” עכ”ל. והנה לפי זה, ברור שהחזו”א היה פוסק כן גם בימינו, דסוף סוף שיטת הר”ן בשם התוס’ שייך גם עתה (ואפשר דבאמת בקום המדינה אמר החזו”א טעמא דמוכס, ובתר דפג להאי טעמא נזקק לטעמא דהר”ן). אלא דמאידך גיסא, לפי דבריו שטעמו של החזו”א הוא משום שיטת הר”ן ולא משום מוכס העמוד מאליו, א”כ כל זה שייך רק לאחינו בשרנו בני אשכנז, משא”כ לדידן שקיבלו הוראות מרן השו”ע שפסק כהרמב”ם ודלא כהר”ן הנ”ל, א”כ אין מקום כלל להוראתו של הגאון החזו”א.
וראה גם בספר הליכות והנהגות אמרי סופר שער ג’ עניינים שונים הערה ט’ שכתב וז”ל: “סיפר רבינו (הרה”ג ר’ יוחנן סופר זצוק”ל) שדודו הגאון רבי זלמן סופר זצ”ל שאל את החזו”א אם מותר להמנע מתשלום מיסים בארה”ק כשרוצה להעביר אותן המעות לצרכי צדקה, או ששיך בזה דינא דמלכותא דינא. והשיב לו החזו”א דהר”ן בנדרים כ”ח ע”א ד”ה במוכס כתב דבארץ ישראל לא אמרינן דינא דמלכותא דינא. והוסיף רבינו כי כל זה הוא היתר רק בכדי להמנע מלשלם, אך אינו היתר ליטול מהם ממון שלא כדין.” עכ”ל. ובספר ממלכת כהנים וגוי קדוש עמ’ שצ”ז, לאחר שהביא את השמועה בשם החזו”א דמדינת ישראל הוי כמוכס העומד מאיליו, כתב וז”ל: “אבל באמת ידוע לי כי עיקר הדברים שיוחסו לחזון איש בעניין זה אינם נכונים, ושמע השומע ולא ידע עומק הדבר. ומקובלני מפי מו”ר הרב דב יפה (שליט”א) [זצ”ל] המשגיח בישיבה בכפר חסידים, אשר היה מבאי ביתו של החזון איש, כי היה עד למעשה שבו פסק החזון איש שהעיקר להלכה כדעת התוספות המובא בר”ן בנדרים שמלכי ישראל אינם רשאים להטיל מכס וכיוצא בזה, וכו’. כיוצא בזה שאל גם אחד מידידי את הרה”ג מוהר”ר חיים גרינמן (שליט”א) [זצ”ל] ואמר לו במפורש כי הדין תלוי במחלוקת הנ”ל של הראשונים. וכו’. עכ”ל (וע”ע שם). והגר”י אפרתי שליט”א בשו”ת ישא יוסף חחו”מ סי’ מ’ כתב וז”ל: “מטו ביה משמיה דמרן החזו”א דס”ל דאין לשלון בארץ ישראל כח לדינא דמלכותא, ונקט שהוא כמוכס העומד מאליו, וצל”ע אם כוונתו כשיטת הר”ן שאין בארץ ישראל דינא דמלכותא ולשון מוכס העומד היא לשון מושאלת או דאכן ס”ל דחשיב מוכס ולא חשיב כלל שלטון.” עכ”ל (ומשמע שהיתה בידו ג”כ מסורת מתוקנת יותר בשמועה מהחזו”א, שהוראתו היתה מצד דברי הר”ן, ולכן כתב די”ל דהנוסח שמובא בפאר הדור לאו דוקא הוא). ולאחר הודיע אותנו אלקים את כל זאת, הדרן לדאמרן, דהוראתו של החזו”א דליכא דינא דמלכותא דינא בארץ ישראל, היינו דוקא לאחינו בני אשכנז, שנגררו אחר הוראת הר”ן בשם התוס’, משא”כ לדידן שקיבלנו הוראות מרן השו”ע שפסק כהרמב”ם, אינו כן.
[והגר”א מאיר נר”ו הנ”ל מח”ס דין תורה כת”י, ראה מה שכתבנו בעניינו בזה, ובא העיר”ה דאפשר דאין סתירה בין השמועות, די”ל דהחזו”א ס”ל להני תרי טעמי, גם מוכס העומד מאיליו וגם הר”ן, אלא דס”ל דגם הר”ן מודה לגבי חוקים שהם לטובת הסדר הטוב דדינם דינא אפי’ בא”י ולא כתב דבריו אלא כלפי תשלום מסים וכיו”ב, ולכן כאשר שאלו את החזו”א אודות תשלום מסים אזי משתמש בנימוק דהר”ן שהוא הטעם הפשוט יותר והמבורר עכ”ד. והוא דחוק קצת].
ומ”מ צע”ק דבספר חזו”א חו”מ ליקוטים סי’ ט”ז כתב (בזמן שלטון הבריטי מיהא) דאיכא דינא דמלכותא בארץ ישראל, והיינו דלא כשיטת הר”ן בשם התוס’. [ושמא י”ל דס”ל דמודה הר”ן במלך גוי בא”י איכא שפיר דינא דמלכותא דינא (כי אמנם מצד הסברא יש לפקפק אם מלך גוי יכולת להיות בעלים על א”י יותר ממלך ישראל, מ”מ מצד לשון הר”ן יש מקום לקיים הבנה זו, ועיין קול דודי פרנד על חלה פ”ג מ”ה סי’ רל”ז ד”ה ובר מן דין, ובספר תורת המלך על הל’ מלכים עמ’ קט”ו, ואכמ”ל)].
ועוד ישנם שמועות בשם אשלי רברבי בפתגמא כהדין. דמובא בשם הגרי”ז הלוי מבריסק זצ”ל, דדעתו הרחבה היתה דאין כל מקום חשיבות הלכתית בחוקי מדינת ישראל (כ”כ בשמו הגרי”ד סולובייצ’יק מבוסטון במאמרו מה דודך מדוד, ומובא בספר ממלכת כהנים וגוי קדוש עמ’ קצ”ב). וכן מוסרים בשם הגר”ן קרליץ זצ”ל דשמיע ליה כלומר סבירא ליה דלא אומרים דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל וכמובא דעתו בספר חוט שני הוכמן רבית עמ’ קפ”ז ובספר דרכי משפט נידאם פי”ג סע’ ב’ ובשו”ת דברות יעקב דאהן ח”ד חחו”מ סוס”י ל”ד. עיי”ש. וכך היתה גם דעתו של הרה”ג ר’ יעקב יוסף זצ”ל. ובשו”ת ויאמר שמואל גנוט סי’ ס”ג הערה ט’ כתב ש”מקובלנו מרסותינו שאין למדינת ישראל דין דינא דמלכותא דינא” עכ”ל, וכנראה כוונתו לשמועות הנ”ל מהחזו”א והגרי”ז וכיו”ב.
ועכ”פ כשענ”י לעצמי אמינא לולא דמסתפינא, דאם קשה לסמוך על שמועות באופן כללי (כמו שהארכנו בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ה, ראה שם כל הצוג”ה בשושנים בס”ד, וכבר כתב מרן מלכא זלה”ה בשו”ת יביע אומר ח”ו לאו”ח סי’ י”א אות ו’ וז”ל: “ואין להאמין לכל מה שמוסרים בשם החזון איש. וכו’. והרה”ג החסיד ר’ בנימין יהושע זילבר בס’ אז נדברו ח”ג עמוד ק”א הביא מ”ש השואל בשם החזון איש וכו’ וכתב ע”ז ואף שאנו מסתייגים תמיד ממה שמוסרים בשם החזו”א וכו’.” עכ”ל. וכן אמר לי הגר”ח קנייבסקי זצ”ל דאין לסמוך על כל מה שאומרים בשם החזו”א זצ”ל. וע”ע בשו”ת שירת בן לוי ח”ב עמ’ ק”פ ואילך. ואכמ”ל), על אחת כמה וכמה דקשה לסמוך בנושא דנן, כי אף לדעת הסוברים דאיכא דינא דמלכותא במדינת ישראל, אית בגוויה הרבה “יוצא מן הכלל”, וכגון כל מה שנוגע לדינים של “בין אדם לחבירו”, וכל מה שנוגע לערכאות, וכל מה שנוגע לפרשניות החוק, וכל חוק שלא עולה בקנה אחד עם חוקי התורה, וכל מה שנוגע להטלת מיסים על תלמידי חכמים (ובכלל זה כל אברכי הכוללים), וכל מה שנוגע להפקעת הלוואתו, וכו’ וכו’, ולכן השומעים הוראות מסויימות מפי אותם הגדולים ז”ל סבורים שבאופן כללי אין דינא דמלכותא במדינת ישראל, והם ז”ל התכוונו רק לנושאים שעליהם נשאלו שבהם לא שייך דינא דמלכותא, ודו”ק. ופוק חזי בשו”ת מנחת יצחק ח”ט סי’ קי”ב, שהרב השואל הביא מאי דמטו בשם החזו”א דאין דינא דמלכותא במדינת ישראל, והגר”י וויס זצ”ל ציטט לו דברי הגרי”מ אהרנסון זצ”ל שאין דברי החזו”א אמורים לכל הנושאים עיי”ש היטב.
ושוב ראיתי אחרי רואי בספר “דברי שי”ח במשנתם של החזו”א” עמ’ ט”ז, ששאלו את הגר”ח קנייבסקי זצ”ל האדינא בארץ ישראל, אי איכא דינא דמלכותא דינא, והשיב בשם החזו”א בזה”ל: “אם מתקנים דבר שגם אם היה בי”ד כראוי היו מתקנים יתכן שיש בזה דינא דמלכותא דינא.” עכ”ל. ולפ”ז גם למיסים י”ל דיודה החזו”א דיתכן לאסור להשתמט (כהוראת הגאון יחו”ד) ועל דרך שכתב במנחת שלמה אוייערבאך על נדרים כח ע”א: “מהיכי תיתי שיהא מותר להבריח מכס וכיוצ”ב, כי הרי סו”ס הוא דבר שכלי, ויתכן שגם אם היו מתייעצים עם ז’ טובי העיר ג”כ היו קובעים כך.” עכ”ל (וראה בדומה לרוח דברים אלו בשו”ת התעוררות תשובה ח”א סי’ ק”ט בישוב הסתירה ברמ”א). וגם בלא”ה העיר בזה הגרמ”מ שפרן שליט”א (מובא בקובץ אור תורה שבט תשפ”א סי’ נ”ב) דאף בשלטון שאין בו דינא דמלכותא דינא מ”מ אסור להעלים מסים ומכס “כיון שאינו חשוב כממון המלכות אלא כממון בני המדינה והשלטון הוא רק אפוטרופוס לחלק את הממון ונחשב כקופת השותפים וגזילת ישראל אסורה לכו”ע” עכ”ל.
[ואגב גררא, בעיקר דעת הגרמ”מ שפרן שליט”א בענין דינא דמלכותא במדינת ישראל, צא ולמד בתשובתו אשר בקובץ הישר והטוב חי”ד עמ’ כ”ב דהגדיר את הדבר כספק, אך כתב שם דסיבת הספק הוא מפני שכתב הגר”י סילמן שליט”א בספר דרכי חושן דליכא דינא דמלכותא במדינת ישראל עיי”ש, וע”ז הדרך עינינו הרואות דהרבה מחברים נר”ו בשנים האחרונות נגררו אחר ספר דרכי חושן בפתגמא כהדין, כי רב חיליה ורב גובריה דהרב הנז’ שליט”א, ברם כפי שכבר הוזכר בפנים, נועם אמריו של הרב דרכי חושן הינם מבוססים על הבנתו החשובה והמחודשת בדעת הרמב”ם, ונתבאר (כמראה מקום בעלמא ולא מדידן) דאחר נשיקת עפרות רגליו של הגאון הנז’, הבנתו איננה עולה בקנה אחד עם הבנת כל האחרונים הקדמונים רבים ועצומים בדעת הרמב”ם].
ולסיומא דמילתא בענין שמועת החזו”א, בספר דין תורה מאיר כת”י כתב דאלו המערערים על השמועה בשם החזו”א דליכא דינא דמלכותא במדינת ישראל, חלקם הם אנשים בעלי נגיעות, “שכל עסקיהם עם השלטונות מושתתים על ביצוע חוקי המדינה וכו’.” עכ”ל. ואפשר דאה”נ אך גם הרבה מהנאחזים בכל כחם בשמועה מהחזו”א הנ”ל היינו מתוך שחפצים להתיר לעצמם או למוסדותיהם להתנהל מול התקציבים ממשלתיים בצורה שלא תמיד תואמת את הקריטריונים כפי שניכר בין ריסי עיניהם, ולכן גם מצטטים שמועת החזו”א הנ”ל כתורה למשה מסיני לכל מקרה ולכל אופן ללא כל צד הסתייגות, וכמו כן ישנם אשר ניכר מנוסח כתיבתם שסבורים שיש הכ;;רח מצד ההשקפה הטהורה להתייחס בביטול למדינה של גהינם וממילא מאמצים שמועות ללא ביקורת כי לא ידעו ולא יבינו דאין בין הנושא ההלכתי בסוגיין לבין ההשקפה ולא כלום (ואדרבא גם האדמו”ר רבי יואל מסאטמר זלה”ה נקט דאיכא דינה דמלכותא במדינת ישראל, כי גם אם זו “מלכות הרשעה” סוף סוף מלכותא היא). ובכן גם הרב בעל הספר דין תורה גופיה כתב בכת”י אחר להטיל ביקורת על גישת אותם הספרים בזה וז”ל: “ומ”מ רוח הנושא בספרים רבים כאילו השאלה ‘פוליטית’ איך להתייחס לשלטון, כאילו אם דינא דמלכותא דינא אנו מכירים בהם, אף שדד”ד הוא דין תורה.” עכ”ל (ואגב הלשון “מכירים” הוא לשון כללי למדי, כי באמת אנחנו מכירים בהם כ”מלכות” שהרי משתמשים במטבע שלהם וכו’, ואף המגזרים שלא מקבלים מהם תקציבים כדי לא “להתחבר” אליהם עפ”י רוב משתמשים במטבע וגם נוסעים על הכבישים שהם בנו מכספים שנגבו מהציבור בעל כרחם, אלא שאין אנו מכירים ב”דרך” שלהם, ויודעים שאין בינם לבין קדושה ורוחניות ולא כלום, ומתפללים על הקמת סוכת דוד הנופלת בב”א, וזו כמובן גם כוונת הרב בעל דין תורה נר”ו).
ומה שכתב בשו”ת משנה הלכות ח”ה סי’ קי”ב (ד”ה ובמלכי) דאין דינא דמלכותא ב”שלטוני חילוניים” בארץ ישראל (וציינו עליו בכמה ספרי דבי רב), המעיין באותיות מחכימות דיליה כשהוא כלול עם מקורות יראה שכתב כן (בתורת פסק) רק ביחס לדברים שאינם כלולים בפרשת המלך עיי”ש היטב, ואה”נ דלפי המבואר בפנים בס”ד בלא”ה קיי”ל דכל “דינא דמלכותא דינא” לא נאמר אלא במה שכלול בפרשת המלך ולכן לדעת הרמב”ם ומרן השו”ע שייך דינא דמלכותא רק בדברים שהם להנאת המלך כמיסים וארנוניות וכדומה (ולדעת המרחיבים את הגדרים ב”הנאת המלך” אה”נ דגם הרחבה זו כלולה בפרשת המלך).
פוסקים שנמנעים מלגלות את דעתם
ובשו”ת שבט הלוי ח”ה סי’ קע”ב אם כי נדרש לענין מ”מ השתדל להמנע מלהורות בזה ומצא נתיב לתת תוקף לפעולות המדינה (לענין הנידון שנשאל עליו) מבלי להזדקק לגדר דינא דמלכותא דינא, ורק הוסיף שאסור לגנוב מהמדינה לכו”ע עיי”ש, וכיו”ב בכמה תשובות (ח”ה סי’ קצ”ד וח”י סי’ רצ”א), ומיהו שם בח”ו סי’ רמ”ג (ד”ה אולם, בתשובת בנו שנדפסה בספרו על דעתו) נקט בפשיטות דשייך דינא דמלכותא אפי’ לגבי בעלות דירה (ובלשון השאלה מוזכר שם “ונתן לו מאתיים אלף שקל שהוא חמישית ממחיר הבית וכו'” אשר לפ”ז משמע דמיירי בארץ ישראל שהרי המחיר נאמר בשקלים), עיי”ש.
ובכן אמת אגיד שהרבה נמנעו מלהורות במפורש בנושא “דינא דמלכותא” ב”מדינת ישראל”, או עכ”פ נמנעו מלכתוב דעתם להדיא, וזאת מסיבות הברורות: מצד אחד, להורות דאיכא דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל, מחזי כ”ציונות” וגם יכול לשמש (בטעות) כחרב פיפיות לאותם אלו שמנסים ליצור הילה של “קדושה” מסביב לנושא של המדינה, ומאידך להורות דליכא דינא דמלכותא במדינה הוא דבר שנראה כהסתה נגד הרשיות ויש שמתיראים לפרסם ברבים הוראה כזו, ומצד שלישי בין אם פוסקים כך ובין אם פוסקים כך רבו כמו רבו “יוצא מן הכלל” לשני הצדדים כך שמוכרחים בכל דבר לדון לגופו ואין ההוראה גורפת, ואף גם זאת צד רביעי שבאמת הגדרים בסוגיית “דינא דמלכותא” בש”ס ופוסקים הם עמומים מאוד כמו שכתב בשו”ת השיב משה מסאטמר סי’ צ’ וז”ל “יש מבוכה רבה בין הפוסקים בענין זה וסתירות רבות, דלפעמים הרימו דגל המלוכה עדי מרום, ולפעמים השפילו עד לעפר, ולא ראיתי שום אחד מהמחברים שיאמר בזה דבר ברור ויסוד חזק כהחכם יודע פשר דבר, להשוות כל המקומות שדברו בזה לכל יהא בו נפתל ועקש וקושיא ותיובתא, ותקצר היריעה מהכיל לפרטם” עכ”ל וממילא הרבה גדולי ישראל בענוותנותם חשים וחוששים שעדיין לא מיצו את בירור הנושא, והרבה מוצי”ם באמת לא הגיעו לידי מידה זו.
סברות צדדיות בנושא דינא דמלוכתא במדינת ישראל (גם בדעת מרן הגרע”י)
וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות שם בח”ג, דעל אף דכאמור כתב בסי’ של”ח דיש תוקף לחוקים של מדינת ישראל כאשר הם לטובת האזרחים, בסי’ תע”ו לענין תשלום מיסים עלה ונסתפ”ק מחמת סברא צדדית, וז”ל: “אבל בארץ ישראל וכו’ כפי ששמעתי תלוי הרבה בפרוטקציה ובפקידים והוי כמוכס שאין לו קצבה, שכל אחד מסתדר כפי אפשרותו, וכה”ג לא אמרינן דינא דמלכותא דינא אפילו בעכו”ם, וכו’, ועל כן יש לרבני המקום שמה לדון כפי המצב ואני להעיר באתי” עכ”ל (ועל זה הדרך כתבו שו”ת מאמר מרדכי אליהו ח”א ריש סי’ ט”ו, ובנשמת אברהם חו”מ סי’ שנ”ט הערה א’ בשם הגרש”ז אוייערבאך זצ”ל, והגר”י זילברשטיין שליט”א המובא אבני דרך חי”ז סי’ קצ”ה הערה ה’) – ושפר קדמי לומר לפקצ”ד, דלנימוק זה גם מרן הגאון יחוה דעת מסכי”ם ומערי”ב במקצת, דמה שהורה זקן בשו”ת יחו”ד דאיכא דינא דמלכותא במדינת ישראל, היא ההוראה הכללית, אך בתחומים אשר בהם המדינה מתנהלת בחוסר שוויונות, בזה מפורש הדבר בדברי הרא”ש בנדרים בשם ר”ת ובמרדכי והבגהות מיימוניות ובשאר הראשונים כמלאכים ז”ל (הובאו ביתה יוסף חו”מ סי’ שס”ט דף ס’ ע”א) דלא שייך דינא דמלכותא אלא כאשר המלך משווה מידותיו דאי לאו הכי אינו דינא דמלכותא אלא דינא דחמסנותא, וכמו שהביא מרן הגרע”י זל”ה סברא זו בספרו מאור ישראל דרושים עמ’ פ”ז עיי”ש. [ואנו מדגישים: אין כוונת הדברים כאן לומר לעבור על חוקי המדינה או להשתמט מתשלום מיסים, אלא הכוונה היא שמי שעובר על חוקי המדינה במקרים אלו או משתמט מתשלום מיסים וכדומה – הרי הוא עובר על חוק המדינה (חוק חולין) ולא עובר (להבדיל בין קודש לחול) בנוסף לכך גם על התורה הקדושה שהם החוקים האלקיים (להבדיל אלף אלפי הבדלות)]. ואמנם הרב בתשובות והנהגות הנ”ל מיירי באפליות במערכת גביהת המיסים, סוף סוף גם נושא האפליות בחלוקת התקציבים הוא בכלל דברי הראשונים הנ”ל, וכגון בתקציבי החינוך שהמדינה מתנהלת באפליה ברורה לטובת הציבור הכללי, ובעווה”ר נלחמים בתקציבי עולם התורה, הן ביחס לגובה הסכומים הן בקביעת הקריטריונים לזכאות הן בקשיים להעברת התקציבים והן ביחס לבדיקות שאחר העברת התקציבים – וכל זה בין בתחום החוקתי בין בתחום ההתנהלות האנושית של המתקצבים). ובכן צאינה וראינה למר בריה דרבינא הראש”ל מוהר”י יוסף שליט”א הל’ כבוד או”א עמ’ תצ”ג (ח”ב עמ’ רכ”ח) ובשלחן המערכת ח”ב מע’ ד’ סי’ קט”ז (ד”ה ובספר בני אברהם) שהעלה דיש לסמוך על הסוברים דבכה”ג שהרשויות עושים איפה ואיפה, אין דינא דמלכותא דינא, ובאופן שאין חילול ה’ וכו’. עיי”ש. וכן כתבו בקובץ בית יוסף חי”ג סי’ י”ט, ובספר אשרי האיש פנחסי עמ’ רמ”ט, וראה גם לאחד מבחירי בית מדרשנו “ברכת אברהם” הרה”ג ר’ שמואל כהן שליט”א בספרו דברי שמואל על מציעא דף ע”ג ע”ב עיי”ש, ואחר כן יצא אחיו עוד אבן יקרה בית מדרשנו “ברכת אברהם” מני”ר הרה”ג ר’ אסי הלוי אבן יולי שליט”א מח”ס שו”ת נחלת לוי ועוד, בתשובה שהיא ל”ו נדפס”ה בקובץ אור תורה אדר א’ תשע”ט עמ’ תצ”ז, עיי”ש.
ובכן שוב שמענו מהגרש”ך הנ”ל בעל דברי שמואל בשם זרע קדושים אחד מבניו החשובים של מרן הגרע”י זצ”ל, שאמר בשיעור בפני קבוצת ת”ח מצומצמת, דמה שכתב מרן הגרע”י זצ”ל בשו”ת יחוה דעת דאיכא דינא דמלכותא במדינת ישראל, הוא לפני ששמע שיש חוסר שוויונות, אך אחרי שנודע לו ענין זה לפרטיו (וכפי שהאריך בענין זה הגר”ש בניזרי שליט”א בתחקיר מיוחד המפרט את האפליות הרבות ועצומות בין הציבור הכללי לציבור החרדי) שוב השתנה הדין, עכ”ד [ומ”מ נראה דאין הכוונה דבאופן גורף ליכא דינא דמלכותא, כי אם באותם תחומים וסכומים דשכיחא אפליות, והדבר טעון בדיקה בכל תחום לפני עניינו, דגם אם היה בהני”ח שיש להגדיר קופת המיסים כקופה אחת ולא נתייחס לעובדה שבכנסת “מעיבירם תקציבים” כלומר שקובעים סכומים לכל יעד בנפרד, מ”מ דעת מרן הב”י חו”מ סי’ שס”ט דף נ”ט ע”א (במה שכתב שם ונראה שאפי’ בשידוע) דחוסר השוויונות לא פוסל מה שכן שיווני עיי”ש), ויש לחלק בכמה אנפי (ואופן אחד צאינה וראינה לאבן יקרה בבית מדרשנו הרה”ג ר’ דוד טימסטית שליט”א בקובץ ויזכור יוסף ח”ד עמ’ דש”מ) ואכמ”ל. ושוב הגיע לידינו קו’ ספיקא דגזלנותא (מאת הגרש”ך הנ”ל) ענף ד’ סי’ כ”ה היוצא לאור בקובץ בתורתו הנוכחי, דכתב שם יקר סהדותיה הנ”ל.
[ואף לדעת מהרי”ק שורש קצ”ד (ונפסק ברמ”א סי’ שס”ט סע’ ו’) דמלך שמבדיל בין בני ישראל לערלים נחשב כשמווה מידותיו יען כי יש קצבה לערלים ויש קצבה לזרע היהודים וכו’ (ולכאו’ דלא כר”ת והרא”ם ועוד) מ”מ מודעת זאת דבמציאות יש גם הבדל בהתנהלות האנושית ביחס לרמת ההקפדה בביקורות ובבדיקות ובשחרור התקציבים וכו’ לכן הדעת נוטה לומר דחשיב שפיר אין בו קצבה לכו”ע ואכמ”ל. מה גם דכבר הקשה בביאור הגר”א סי’ שס”ט סקל”ג דמהרי”ק יושב בסת”ר אנפשיה ממה שכתב בשורש ס”ו דמלך שגזר גזירה לבעלי אומנות אחת ולא לבני אומנות אחרת לא חשיב דינא דמלכותא דינא מפני כיון שאינו חוק השוה לכל וכן פסק הרמ”א שם באותו סימן בסע’ ח’, ונשאר בצ”ע (והרב השואל בשו”ת חיים של שלום ח”ב סי’ ע”ב הבין דהרמ”א לא פסק כמהרי”ק לענין בני אומנות אך כבר דחה דבריו הגאון המחבר שם עיי”ש), ולולי דנשאר הגר”א בצ”ע היה נראה לפקצ”ד ליישב בדרך פשוטה לפניו (וכמדומני שהרגישו בזה קצת מחברים), דמהרי”ק והרמ”א לא וויתרו על שוויניות אלא בשתי אומות יען כי הם היו מבחינה מדינית כ”שני עולמות” בתקופת הראשונים (כידוע בקורות הדורות, ולשכך את האוזן ולקרב למושגים של ימינו הרי הוא כדוגמת ההבדל בין “אזרחים” ל”עובדים זרים” דדבר נאה ומתקבל על דעת שיהיו הבדלים בחוקים כלפיהם אע”פ שבפועל שניהם גרים באופן קבע באותה מדינה ולא חשיב חיסרון בשיוויון), אך מודו המהרי”ק והרמ”א דבתוך אומה אחת אין לחלק אפי’ בין בני אומנות אחת לבני אומנות אחרת, וכל שכן דאין לחלק בין חרדים לחילונים וק”ל. וצא ולמד מדברי רבינו תם ן’ יחייא ז”ל בשו”ת תמת ישרים (אהלי תם) סי’ ט”ז שהגדיר הדבר בלשון “אומה” וז”ל: “כל שנדבר חק שוה לאומה מיוחדת ומשוה מידותיו לכל בני האומה נקרא דינא דמלכותא” עכ”ל. ועיין שו”ת תפארת אדם אסטרייכר ח”א סוס”י ל”ד עיי”ש. ובפד”ר אשדוד בתשובת אב”ד הג”ר יקותיאל כהן שליט”א כתב ליישב את הסתירה במהרי”ק, דשאני הטלת מיסים ליהודים שהיה דבר זה תועלת ליהודים עצמם כדי שיחפצו הגוים בקיומם ולא יגזרו עליהם שמדים, ובמחי”כ א”כ העיקר חסר מן הספר בדברי מהרי”ק, ומ”מ לפי דבריו בנ”ד ג”כ אין לחלק בין חרדים לחופשיים. וקצרתי בכל זה כי עצר”ת הדברים עדיפא לן].
ואפשר באמת דזו היתה כוונת החזו”א, שהמדינה היא (באותם הנושאים שעליו דיבר) כמוכס שאין לו קצבה, והשומעים חשבו שהוא מתכויון למוכס העומד מאיליו, וממילא הפכו את הוראתו לענין כללי, וכבר היו דברים מעולם כיוצא באלו עד כי חדלתי לספור כי אין מספר. וממילא נעשה שלום בפמליא של מעלה זיע”א דליכא פלוגמא בין הגאון החזו”א למרן מוהרע”י זלה”ה. [אם כי בספר פאר הדור הנ”ל מבואר דהנידון היה לגבי פדיון בכור, ויש לעיין אם שייך בזה סברא דמוכס שאין בו קצבה].
ולאחר דאתינן להכי לומר דהוראת מרן הגרע”י הינה הוראה כללית אך ישנו פר”ק יוצ”א דופ”ן לעיתים מזומנים, ראוי לציין בזה למה שכתב בספר אודה לשמו פרשת שמות ד”ה לכן נראה, שכתב עפ”י העולה משו”ת יחוה דעת ח”ז, דאם ישנה שחיתות בין הפוליטיקאים, שמועלים בכספי הציבור, אזלא מינייהו דינא דמלכותא אפי’ לגבי תשלומי מיסים, עיי”ש, והדברים ידועים. והתייצבו וראו מש”כ כיו”ב הגאון מוהר”ר יוסף ידיד הלוי זלה”ה בשו”ת שארית יוסף ח”ג חחו”מ סי’ א’ עמ’ קע”ז עיי”ש (ומ”מ יש לחלק). ולפ”ז צריכים לומר על דרך הנ”ל, דמש”כ בשו”ת יחוה דעת ח”ד דאסור להשתמט מתשלום מיסים וארנוניות ומכסים וכדומה בממשלה דמוקרטי, היינו באופן כללי, אך אם ישנם מדינות או תקופות מסויימות שבהם ידוע בברור ללא ספק שישנם שחיתויות משמעותיות (וכגון במדינת ברזיל ששם סכומי עתק מכספי הציבור נגנבים בתדירות ע”י הפוליטיקאים), בכה”ג אפשר דמודה מרן מוהרע”י דאין איסור להשתמט מתשלום מיסים וכנ”ל, וגם בלא”ה בחו”ל שייך יותר היתר דהפקעת הלוואתו, היכא דאין חשש לחילול ה’. ועל כגון דא אתי שפיר ה”מנהג” שהעיד עליו הגאון המלאך רפאל בירדוגו זלה”ה בספר תורות אמת חו”מ סי’ שס”ט סע’ ו’ אודות חו”ל וז”ל: “ופוק חזי מאי עמא דבר, והמנהג פשוט בכל העולם להבריח מן המכס כל מה שיכולין, ודי להם לישראל בחומרות חז”ל הלואי יקיימו אותם ולא שנוסיף עליהם חומרות שאינם מעיקר הדין כלל.” עכ”ל, וכן בהמשך שם: “וכבר נהגו העולם היתר פשוט במלכי זמנינו להבריח מן המכס ואין פוצה פה”. עכ”ל. והניף ידו שנית בשו”ת משפטים ישרים ח”א סי’ קי”ג, ואחריו כמוהר”ר רפאל אנקאווא זלה”ה בפעמוני זהב סי’ שס”ט סע’ ו’ עיי”ש. ונראה דגם מרן הגרע”י מודה בזה באותם אופנים דשייך בהו להני טעמי.
ומכאן מודעה רבה, שכל מה שכתבנו (כאן ובכל מקום אחר) דישנם אופנים מסויימים שאין דינא דמלכותא ואין חיוב תשלומי מסים וכדומה, אין לראות בזה הסתה לעבור על חוקי המדינה, כי הנידון דנן הוא האם התורה מצריכה לקיים את חוקי המדינה (בחיוב אלקי) אי לאו, ולא באנו כלל לדון על החוקים במובנים חוליין, כי חוקי הממשלה הרי טוענים שצריכים (בחיוב חולין) לקיים את חוקי השלטון ולשלם מיסים וכו’, ואין עסקנו כלל בעניינים כאלו.
