מקורות ונימוקים:
בגמרא בסנהדרין דף כ”ב: איתא,
אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר כי בועליך עושיך ה’ צבאות שמו, ע”כ.
בדברי הגמרא מבואר שהמושג כריתת ברית בין אישה לבעלה קיים אך ורק בין האישה לאיש שעשאה כלי והפכה מבתולה לשאינה בתולה.
גם על פי הקבלה יש בכך עניין שהרי אמרו בזוה”ק פ’ משפטים דהיינו משום שהבעל נותן בה בראשונה בחינת רוח ועי”ז נעשית כלי להוליד, ואותו רוח דשדי בגוה נשאר בה לעולם וממנו נשאר בה כח להוליד עוד בנים ובנות.
כמו כן האריך והסביר על בסיס זה בספר החינוך מצווה רע”ב, את המצווה על כהן גדול שישא דווקא בתולה בזה”ל:
משרשי המצוה, לפי שהעיקר הטוב שבאדם הוא שיהיה לו מחשבת טהרה ונקיות, כי אחרי המחשבות ימשך מעשה הגופות, על כן ראוי לו למשרת הגדול להדבק באשה שלא קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו, שהוא קדש קדשים, ומתוך כך יהיה הזרע אשר יתן לו השם ממנה טהור ונקי ראוי לעבוד בקדושה.
ושמא תאמר, ומי יודע אם גם הבתולה קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו ונתנה עיניה באחר, התשובה בזה שכל זמן שלא יצאה מחשבתה מן הכח אל הפועל אינה נפסלת, אבל כל זמן שנבעלה נפסלה. ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה [יבמות נ”ט ע”א] דמשתבגר אסורה עליו, הענין הוא דמכיון שהיא גדולה כל כך יצר מחשבת לבה רק רע, ואולי קבעה מחשבתה באדם אחר, ומחשבתה רעה מכיון שהיא גדולה נחשבת לה כמעשה.
וכן מזה הטעם אמרו [שם] גם כן שאם נתאלמנה מן האירוסין, אפילו בעודה קטנה אסורה היא לכהן, דמכיון שנעשה בה מעשה הקידושין כבר קבעה מחשבתה באיש אחר מתוך מעשה האירוסין ונפסלה, דמעשה פוסל אפילו בקטנות ומחשבה בגדלות. וכן אמרו [שם] שאם נבעלה שלא כדרכה גם כן פסולה, שכבר נעשה בה מעשה רב אף על פי שבתוליה קיימין.
וכן אמרו [שם] שאף מוכת עץ פסולה, והטעם בה לפי הדומה לפי שאינה קובעת עוד מחשבתה הרבה בכהן גדול, דמכיון שנאבדו בתוליה אינה כורתת ברית חזק לעולם לאיש. וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין כ”ב ע”ב] אינה אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, והרי זו לא עשאה שום אדם כלי. ומכל מקום לא החמירו זכרונם לברכה באלו הרבה, ואמרו [יבמות ס’ ע”א] שאם נשא בוגרת או מוכת עץ, דיעבד יקיים.
אין מניעה לישא אישה שאיננה בתולה
אמנם אין האמור אלא מעלה ועניין של כריתת ברית, אולם מעיקר ההלכה אין איסור לישא אישה אשר איננה בתולה, וישראל כשר לישא גם אישה גרושה. אלא”כ נבעלה לגוי, שבביאתו עשאה זונה ופסלה לכהונה.
כפי המבואר בשו”ע אבן העזר סימן ו’ סעיף א’,
כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן.
אי זו היא זונה, כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת לינשא לו.
והבא על הנדה, אף על פי שהיא בכרת, לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי אינה אסורה לינשא לו. וכן הבא על הפנויה, אפי’ היתה קדשה שהפקירה עצמה שהיא במלקות, לא נעשית זונה ולא נפסלה מכהונה, שהרי אינה אסורה לינשא לו. אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינה מיוחדת בכהנים או מאיסורי עשה, וא”צ לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה, או לעובד כוכבים ועבד, הואיל והיא אסורה לינשא לו הרי זו זונה.
מבואר בדברי השולחן ערוך כי פנויה שנבעלה לישראל אפילו אם נבעלה בנידותה איננה נעשית זונה ואיננה נפסל להינשא לכהן וקל וחומר לישראל. רק אם נבעלה לגוי או לפסול השווה בכל כגון ממזר וכדו’ נעשית זונה בביאה זו ונפסל לכהונה.
מידות טובות באישה חשוב יותר ממעלת אישה בתולה
ראוי לציין כי מעלת מידות טובות ונוחות באישה חשוב יותר מהמעלה שהזכרנו לעיל שתהא האישה בתולה. יתירה מזאת כבר כתבו הפוסקים ועיין בשו”ת תשובות והנהגות כרך ה’ סימן שי”ג שהביא כן משמיה דהסטייפלער ועוד שיש להעדיף מידות טובות בכלה אפילו אם הינה בת נידה כי הוריה לא שמרו טהרת משפחה.
