מקורות ונימוקים:
אע”ג שמצד דיני התורה כל שלא ראתה שלשה ימים רצופים אין לה דין זבה גדולה, ואינה צריכה ז’ נקיים, מ”מ נשי דידן החמירו מכמה טעמים ע”ע שכל רואה יש לה דין זבה גדולה ומונה ז’ נקיים.
ומנהג זה לאחר שקיבלוהו נעשה דין והלכה גמורה ואין להקל בו וכמ”ש הרא”ש (שם), והב”י. וכ”כ הרמב”ן (בהלכותיו לנדה פרק א’) שחומרא זו הוכשרה בעיני חכמים ועשו אותה להלכה פסוקה בכל מקום, ולפיכך אסור להקל בה ראשו לעולם.
וכתבו הטור ומרן הב”י (סו”ס סימן קפג) בטעם החומרא, וז”ל: הוסיפו חומרא אחר חומרא עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל תשב עליה ז’ נקיים כזבה גדולה. ובריש פרק תינוקת (שם) בתר תקנתא דרבי בשדות אמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים וכתבו הרי”ף והרא”ש, אף על גב דהא תקנתא דשדות ליכא למיחש בה לאיסורא כלל, עבדו רבנן הרחקה יתירא ואנהיגו בנות ישראל למיעבד כרבי זירא דהא אמרינן בריש פרק אין עומדין (ברכות לא.) דהא דרבי זירא הלכה פסוקה היא עד כאן לשונם.
והר”ן (שבועות ד. ד”ה ואף על גב) כתב שהטעם שהחמירו כרבי זירא ולא סגי להו בתקנתא דרבי יש אומרים דהיינו כדי שלא יטעו בדבר שלפעמים תהא זבה גדולה ותהא סבורה שלא ראתה אלא שנים כגון שראתה שתי ראיות ואחת מהן בין השמשות ולא תספור אלא ששה והן וכדי שלא תבוא לטעות בכיוצא בזה השוו מדותם שאפילו בדם טיפה כחרדל יהיו יושבות שבעה נקיים ועדיין אין זה מספיק אלא יש לומר שכיון שלפעמים בטיפה כחרדל יושבת שבעה נקיים דהיינו בזיבה הסותרת החמירו בנות ישראל על עצמן לעשות כל דם שתראינה כאילו היא סותרת עכ”ל. וכן כתב הרב המגיד בפרק י”א (ה”ד) בשם הרמב”ן ז”ל (בהלכותיו פ”א הי”ח) דטעמא דהחמירו בנות ישראל כך כדי שיהיו בכל זמן מונות מנין אחד ולא ישתנה מנהגן בין ראייה אחת לשלשה ימים הרי שראתה שלשה ונעשית זבה התחילה וספרה עד (שבעה) [ששה] נקיים וראתה בשביעי טיפה כחרדל ודאי צריכה לישב עליה שבעה נקיים שהרי סתרה כל המנין ויש שאינן בקיאות בין תחלת הראייה לסתירת הספירה ויבוא הדבר לכלל טעות, עכ”ל.
ואע”ג דבמקום ודאי מכשול יש מעט פוסקים שהיקלו שולא כדבר בעל העקידה, אולם בזה צריך להכיר מי הבעל והאשה, ואין להקל ראש בזה.
