מקורות ונימוקים:
בספר ויקרא פרק י”א הרחיבה התורה בתיאור סימני הטהרה של הבהמות והחיות הכשרות ואסרה את כל הבהמות והחיות אשר אין להם את סימני הטהרה ואינן מעלות גרה ומפריסות פרסה.
דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ: כֹּ֣ל מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ: אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִֽמַּעֲלֵי֙ הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִסֵ֖י הַפַּרְסָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל כִּֽי־מַעֲלֵ֨ה גֵרָ֜ה ה֗וּא וּפַרְסָה֙ אֵינֶ֣נּוּ מַפְרִ֔יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם: וְאֶת־הַשָּׁפָ֗ן כִּֽי־מַעֲלֵ֤ה גֵרָה֙ ה֔וּא וּפַרְסָ֖ה לֹ֣א יַפְרִ֑יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם: וְאֶת־הָאַרְנֶ֗בֶת כִּֽי־מַעֲלַ֤ת גֵּרָה֙ הִ֔וא וּפַרְסָ֖ה לֹ֣א הִפְרִ֑יסָה טְמֵאָ֥ה הִ֖וא לָכֶֽם: וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֜ה ה֗וּא וְשֹׁסַ֥ע שֶׁ֙סַע֙ פַּרְסָ֔ה וְה֖וּא גֵּרָ֣ה לֹֽא־יִגָּ֑ר טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם: מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֣א תִגָּ֑עוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם:
מאידך בספר בראשית פרק ט’ פסוק ג’ מבואר בתורה לכאורה שהקב”ה התיר לנוח לאכול את כל הבהמות והחיות, כלשון הפסוק כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל: והדברים צריכים ביאור.
אכן ביארו המפרשים כי בפסוק זה בא הקב”ה לחדש היתר אכילת בשר בהמה וחיה לבני האדם, הואיל וקודם המבול היו בני האדם אסורים באכילת בשר בהמה וחיה, כשם שהיו אסורים באכילת בשר אדם, הואיל והיה מעמדן שווה שהרי שניהם מן האדמה נוצרו. אולם לאחר דור המבול מסר הקב”ה את בשר הבהמות והחיות ביד האדם.
זהו החידוש שנאמר בפסוק זה, וכדברי הגמרא בסנהדרין נ”ט: אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל, ע”כ.
אכן וודאי שאין כוונת התורה להתיר באכילה את כל הבהמות והחיות אלא את הכשרות שבהם, בדומה לירק ועשב הארץ, שלמרות שנמסרו ביד האדם, לא את כולם אוכלים בני האדם, הואיל וחלקם רעילים ומסוכנים.
זה לשון פירוש החזקוני על הפסוק:
כירק עשב – שיש שהוא ראוי לאכול ויש שאינו ראוי לאכול כך בהמות חיות עופות ודגים יש מהן ראויין ויש מהן שאינן ראויין. נתתי לכם את כל – מאחר שניצלו בתיבה שעשיתם ועל ידכם באה להם הצלה הרי הם בידכם לעשות להם כטוב בעיניכם.
בדומה לזה כתב רבינו בחיי לפרש את הפסוק בזה”ל:
כירק עשב נתתי לכם את כל – ממה שהזכיר “נתתי לכם את כל” הייתי מתיר כל בשר כדעת האומות, לכך הוצרך לומר “כירק עשב”, כשם שיש בעשבים חלק מותר שהם טובים ומועילים, וחלק נמנע שהם מזיקים וממיתים, כן יש בבעלי חיים חלק מותר והוא מה שהותר בתורה, וחלק הנמנע והוא מה שאסרה התורה. וזהו הנכון בפשט הכתוב כי לא בא הכתוב להתיר כל בשר.
ורז”ל דרשו: (סנהדרין נז א) “כירק עשב” שנתתי לאדם הראשון ולא התרתי לו הבשר “נתתי לכם את כל”, התרתי לכם כל דבר ואפילו הבשר, לפי שכל הבשר נתחייב כלייה במבול ובזכותך נצולו, וע”כ אני מתיר לכם לשחוט ולאכול.
לאמור, כי לא התיר הקב”ה באכילה את כל הבהמות והחיות, אלא רק את הכשרות שבהם. ולעניין סיבת ההיתר והשוני בין בני האדם שלפני דור המבול שנאסרו באכילת בשר בהמות וחיות לבין נוח שהותר לו אכילת בשר בהמות וחיות כשרות, התבאר בדברי המפרשים הנזכרים כי הוא מפני שכל הבשר נתחייב כליה במבול, ובזכות האדם ניצלו לפיכך נמסרו בידם.
וביתר ביאור כתב בשפתי חכמים בראשית פרשת נח פרק ט’ פסוק ג’ בזה”ל:
מה שהתיר לנח הבשר יותר מלאדם, נלענ”ד לפי שמקודם היו האדם והבהמה שוין כולם מעשה ה’ יצרם מן האדמה, ואין לזה יתרון על זה ולמה ימית האחד את חבירו, אבל בזמן המבול שחטאו כולם והיה ראוי שיאבדו כולם אלא שנתקיימו בזכות נח, ובזה היה לו יתרון על הבעלי חיים וכו’:
גם בפירוש האור החיים הקדוש עמד על ביאור הנקודה הזו, והוסיף וביאר כי סיבות נוספות גרמו לקב”ה להתיר לנוח את אכילת בשר הבהמות והחיות, זה לשונו שם:
יש לדעת למה לא הותר הבשר לאדם אלא לנח. ונראה כי נח משלו נתנו לו לג’ סיבות, הא’ שבאמצעותו מצא ה’ לקיים המין וזולתו לא היה מקיים מין הרמש בלא אדם ובזה זכה הוא בהם. ב’ שהוא טרח בהם ויגע בתיבה, וצא ולמד כמה יגיעות יגע בהם ועליו נאמר (תהלים קכ”ח) יגיע כפיך וגו’. ג’ שגרם באמצעות קרבנו שנתרצה ה’ ונשבע שלא יכרת כל בשר וגו’ לזה התיר לו ה’ לאכול מפרי דרכו, ע”כ.
