איפה היה ה’ בשואה

שלום וברכה

שאלתך חשובה, ובאמת שכבר חיברו על זה ספרים שלמים, ומחמת חסר הפנאי נוכל כעת לתת רק קצת “טעימה” בנושא (אם כי נושא חמור כל כך, היה אסור לדבר ללא הרחבה הראויה, אבל ההכרח לא יגונה לתת לכל הפחות “מבוא”, ואח”כ אפשר להרחיב את ההבנה ע”י הספרים שנכתבו בנושא).

ולפני שניגשים להסבר, יש לדעת שכיון שהכאב הוא גדול, והדם עדיין מדמם בלב, קשה לבני אדם לגשת להבנת הנושא בצורה קרה ואובייקטיבית, וזה מקשה מאוד לשואלים לרדת לעומק הענין, אבל אנחנו נעשה את שלנו, והשואל ישתדל להיות עם “ראש פתוח” לקבל מושגים שלא היו עד כה בעולמו.

שאלת “איפה היה ה’ בשואה” טומנת 4 חלקים: שלושה הנחות לא נכונות, ושאלה אחת נכונה שעליה האריכו הספרים הקדושים.

האם השואה היתה מאורע שקרה ללא קשר לאלקים?

ההנחה הראשונה המסתתרת מאחורי השאלה “איפה היה אלקים בשואה”: השואה היה מאורע שקרה בלי קשר לאלקים (ולכן נשאלת השאלה שהיה לאלקים להתערב ולהציל את היהודים).

לסתור הנחה זו, נקדים סיפור יציאת מצרים המוכר לנו, כי שם אנחנו לא מעורבים ברגשות, ונוכל להבין את הענין יותר בקלות, ואח”כ נחזור לשואה:

התורה מספרת לנו שהקב”ה הודיע לאברהם אבינו (בראשית פרק טו): “יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה”, כלומר הקב”ה גזר שעם ישראל יהיו בשיעבוד קשה במצרים, עם עינויים גדולים (וזאת מחמת חטא של אברהם אבינו, ועפ”י הסוד גם מחמת חטא של אדם הראשון שהוא היה נשמה שכוללת בתוכה את כל הנשמות של עם ישראל, כך שהעונש לעם ישראל הוא באמת עונש “בתשלומים” לאדם הראשון שהוא הוא היה כל עם ישראל). ומוסיפה התורה (בפסוק הבא אחריו): “וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי”. כלומר הגויים שישעבדו את ישראל, יקבלו את עונשם (עשר המכות).

וכאן המקום לשאלה: אם הקב”ה הוא זה שגזר שיהיה שיעבוד לעם ישראל, מדוע העניש את פרעה והמצריים בעשר המכות? אלא התשובה היא ברורה (כמבואר בראשונים ז”ל), שמחמת הגזירה, הקב”ה באמת נתן יצר הרע בלב המצריים לשעבד את עם ישראל, אבל היה למצריים בחירה חופשית, והיה להם לעמוד בנסיון ולא לשעבד את ישראל, ואז הקב”ה היה נותן יצר זה בלב אומה אחרת, עד שהיתה מתקיימת הגזירה ע”י אחרים.

וכמו שמצינו באמת בזמן הרומיים, שהקב”ה גזר חורבן בית המקדש (מחמת עוון שינאת חינם), ולכן התגלגלו העניינים באופן שנשלח נירון קיסר עם חייליו להלחם ביהודים, אך מספרת הגמרא (גיטין דף נ”ו ע”א) שכאשר הגיע נירון קרוב לירושלים, הבין שזה ניסיון עבורו, וערק מהצבא והלך והתגייר, ובזכות זה יצא מזרעו התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס. ואח”כ בא טיטוס וקיבל את המשימה, וקיים אותה בשמחה וכבש את ירושלים והחריב את בית המקדש, ומספרת הגמרא שעד היום (עד זמן הגמרא) עדיין טיטוס נמצא בגהינם על כך.

ונמצא: אמנם המצריים הם אלו שציערו את עם ישראל, וכן טיטוס הוא זה שהחריב את בית המקדש והרג אלפים של יהודים, אבל כל זה היה גזירה מאת האלקים (מחמת עוונות שהיו בנשמות עם ישראל), כלומר שהאלקים נתן בלב פרעה ובלב טיטוס את הרצון להרע לעם ישראל, כעונש על עוונות שהיו בידי נשמות ישראל. וזה לא פוטר את פרעה וטיטוס מעונשם, כי היה להם לעמוד בניסיון ולא להרע לאף אדם.

ועכשיו נחזור לשואה. בתורה הקדושה, בשלושה פרשיות (בחוקותי, כי תבוא, האזינו) האלקים הבטיח, שאם עם ישראל לא יקיימו את התורה והמצוות בדבקות כראוי, האלקים יתן בלב הגויים לשנוא אותנו, ולהילחם בנו, ולהרוג בנו רוב העם עד שיישאר מעם ישראל אנשים מעטים, והתורה מאריכה בזה מאוד, ובהמשך נצטט חלק קטן מהדברים, וכעת נצטט את מסקנת הדברים בפרשת כי תבוא (דברים פרק כ”ח), אחרי תיאור כל ההריגות והצרות הנוראות המתוארות שם: וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט, תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ אֱלֹקיךָ:

אז במילים אחרות: האלקים הוא זה שיזם את השואה, השואה היתה גזירת מאת האלקים בעצמו, הוא זה שנתן בלב הגרמנים שינאה אדירה להיהודים. אלא שעובדה זו איננה פוטרת את הגרמנים מעונשם, כי היה להם לבחור בטוב ולהימנע מלהיות ה”כלי” ביד האלקים לביצוע הגזירה.

[ורק כמובן עדיין נשארת השאלה: אז למה הקב”ה עשה את השואה? ועל זה נדבר בהמשך].

האם האלקים עושה דברים שמצערים?

ההנחה השניה בשאלה “איפה היה אלקים בשואה”, שאלקים לא אמור לעשות כאלו אסונות קשים, כי האלקים הוא טוב (ובאמת הוא טוב בעוצמה אין סופית), ואיך הוא יכול לעשות רע?

גם הנחה זו לא נכונה כלל לפי היהדות (והאנשים מתקשים לקבל את התשובה הזו, מפני שהיא “מחייבת”, כלומר אם מאמנים בזה, אין אופציה לחיות כמו שרוצים, אלא מוכרחים לציית בדייקנות לכל חוקי התורה). אחד משלושת עשרה עיקרי האמונה של היהודות, היא האמונה שהקב”ה נותן “עונש” על עבירות. ולא חס ושלום מתוך נקמנות או רוע, אלא זו הדרך לנקות את הלכלוך הרוחני שנדבק בנפש האדם מחמת העוונות שהוא עשה. (איך בדיוק זה מנקה – זה נושא למאמר בפני עצמו, וכתבתי בעניי מאמר על כך בשפה הלועזית וכאן לא אוכל להאריך). והקב”ה כלל אינו שמח בנקיטת צעדים אלו, והוא יתברך מצטער בזה אפילו יותר מאתנו (שנאמר בישעיהו צ”ג ט’: “בכל צרותם – לו צער”, ויש בזה גם כן אריכות ולא כאן המקום), אבל לנוכח העוונות שלנו זה האפשרות היחידה, כמו שבניתוח אין דרך להציל את החולה כי אם ע”י חיתוך גוף הבשר.

אעתיק כאן מה שכתב הרב המשיב במיזם זה, הרה”ג ר’ דוד אוחיון שליט”א, במענה לשאלה “איפה היה אלקים בשואה”:

יסוד השאלה לוקה בחסר, ומגיע מתוך הבנה שהקב”ה לא עושה דברים הכואבים לנו, הנחה זאת איננה נכונה. הקב”ה בעל הכוחות כולם, פועל הכל, וכל מעשיו הם טוב עבורנו, אולם פעמים שהטוב הזה כואב לנו, פעמים שהטוב הזה כרוך באיבוד יהודים מעם ישראל, ופעמים אף ביסורים ומכאובים ועינויים רבים, אולם זהו הטוב עבורנו.

למה הדבר דומה, לאדם חולה שבכדי להציל את חייו ולפעול את הטוב עבורו, נאלצים הרופאים לכרות לו רגל, נכון שהדבר כואב ועצוב, אולם הוא הטוב עבורו, אדם מן הצד איננו מבין מדוע הרופאים מכאיבים ועושים מעשה כה נורא לאדם חולה ומסכן, אולם אנו יודעים שהוא הטוב עבורו.

כך גם השואה וכל דבר אחר כואב לעם ישראל, למרות שהוא כואב ועצוב, אין ספק שהקב”ה פעל אותו לטוב עבור עמו, לתקן את מה שהיה צריך לתקן בעולם, לטוב עבורנו.

תשובה זו נכונה לכל מכאוב קטן כגדול, גם על כאב שיניים או כאב ראש, ניתן לשאול את עצמנו היכן הוא ה’, והתשובה היא, שאת המכאוב הזה עצמו ה’ עשה, והנה הוא כאן. רק שעשה זאת ה’ עבורנו ולמעננו, לטוב לנו ולבנינו.

הקב”ה נמצא תמיד, לא רק כאשר אנו רואים ניסים גלויים וטובות, אלא גם כאשר רואים אנו צרות רבות הנראים לנו רעות. כי את הכל פועל הוא יתברך, ומי שמגלה את ה’ רק כאשר הוא פועל את הטוב עבורו, הוא לא באמת מאמין בה’ אלא מחפש את טובתו.

למרות כל זאת, בקשתנו מאיתו יתברך, שיעשה את הטוב עבורנו, שלא על ידי יסורים וחולאים רעים, אלא בצורה שתהיה גם נראית טוב עבורנו, כי אנו בני האדם קשה לנו להכיל את הסתר הפנים הזה, שבתוכו אנו כואבים ומיוסרים, ולא מבינים את התוכנית האלוקית הכוללת. ואכן מותר לנו להתפלל ולקוות לטוב שיראה גם לנו כטוב. אבל עלינו לדעת שגם כאשר איננו רואים את הטוב, ולפעמים אפי’ כואב לנו ואפי’ קצת הרבה, אין זה רע אלא טוב, רק שאנו לא מצליחים להבינו ולראותו.

אז כבר אמר מי שאמר, כאשר נשאל “איפה היה אלקים בשואה?” שהתשובה היא: “הוא היה באותו מקום שהיה במבול”, כלומר כמו שבמבול המתואר בתורה בפרשת נח, הקב”ה השמיד את כל האנושות (פרט לנח ואשתו ושלושת בניו וכלותיו) מחמת העוונות החומרים שהיו אז בעולם, כך גם בשואה, היה ניתוח קשה, אבל האלקים היה שם, והוא היה המנתח באמצעות הנאצים ימח שמם.

[ורק כמובן, נשארת השאלה: איזה עבירה כל כך חמורה עשו היהודים שמגיע להם עונש נוראי כזה כמו השואה? ועל זה נדבר בהמשך].

האם התרחשות השואה סותרת את האמונה במציאות האלקים?

ההנחה השלישית המסתתרת בשאלה “איפה היה אלקים בשואה?” (או אולי יותר מדוייק: המסקנה ששאלה זו רוצה להוביל) שיש כביכול סתירה בין העובדה שהיתה שואה לבין מציאות האלקים. ולא רק שהנחה זו איננה נכונה, אלא שההיפך הוא הנכון!!! אם לא היה קורה בהיסטוריה היהודית מאורע כמו השואה, היתה זו סתירה לאמיתות התורה ח”ו.

כבר הבאנו לעיל, שהאלקים בתורתו הקדושה בשלושה פרשיות, הבטיח שתהיה שואה אם לא נקיים את המצוות כראוי. הרי דוגמאות קטנות מתוך פרשת כי תבוא:

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ… יִתֶּנְךָ ה’ נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ: וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד: … וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ: … וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה: … וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה’ שָׁמָּה:… בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי: … וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ: וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל: וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה’ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ: יִשָּׂא ה’ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ: גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן:… אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ: וְהִפְלָא ה’ אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת …. וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה’ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:….

ובאמת לפני פרשת האזינה (שגם שם התורה מאריכה בתיאור השואה), והיינו בסוף פרשת וילך, נאמר תורה (דברים פרק לא):

וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

והיינו שהתורה מעידה שיבוא יום שברוב הצרות יגידו “איפה היה אלקים?”, ולכן ציווה הקב”ה למשה את פרשת האזינו (הנקראת שירה, ובו מתואר ג”כ הצרות הרבות שיבואו על עם ישראל) כדי שתהיה לעדות בתוכנו שהכל היה ב”תוכנית” ואין כאן שום הוכחה שאין אלקים ח”ו. [ואגב, כאשר חיפשו את מאורע השואה ב”צופן התנכ”י, מצאו זאת דווקא בפסוקים האלו המדברים על “איפה היה אלקים בשואה”].

ואמרו חז”ל לפני אלפיים שנה (מדרש שמואל פרשה י”ט): “לשלשה חלקים נתחלקו הייסורין (כלומר כמות הצרות שהיו עתידות לרדת על עם ישראל לצורך תיקון העוונות, התחלה לשלושה חלקים): אחד לדורות ולאבות (כלומר חלק אחד מהצרות נוטלים עם ישראל במהלך כל הדורות, יחד עם הצרות שהיו לאבותינו אברהם יצחק יעקב), ואחד לדורו של שמד (כלומר יש דור שמקבלים כמות גדולה של צרות כמו כל מה שקיבלו ישראל במשך כל הדורות), ואחד למלך המשיח (כי עוד לפני שנשמת המשיח תרד לעולם הזה במהרה בימינו, היא קיימת בשמים מששת ימי בראשית, ונשמתו סובלת צער גדול כדי לכפר על עוונות עם ישראל).” ע”כ.

ובאמת שעצם העובדה שבכל הדורות כולם רבים קמים עלינו לכלותינו, ובכל זאת עם ישראל חי וקיים (לעומת כל העמים האחרים שכבר נעלמו מהעולם, כגון בבל ופרס ויוון ורומי שכל אלו היו אימפריות גדולות והצרו לישראל ולא נשאר מהם מאומה), היא גופא ההוכחה לקיום האלקים. הנה עברנו שואה עם אבדון של שש מליון יהודים, ומה היה המאז? עם ישראל קם לתחיה, חלקו הגדול חזר לארץ ישראל, ובנו לעצמם ערים גדולות וישיבות וכוללים וכו’. וכל זה נגד ההגיון לגמרי, הרי מי שלא רואה את האלקים הוא מפני מעדיף לא לראות כדי להתיר לעצמו הרגלי חיים מסויימים.

ועכשיו השאלה הנכונה: למה ה’ עשה את השואה? על מה היה מגיע לנו עונש כל כך קשה?

הנה בזה באמת עמדו גדולי ישראל, ונכתבו על כך ספרים שלמים. ובכן כבר האריך אחד מהרבנים המשיבים במזים הקודש הזה, הרה”ג ר’ יוסף חי סימן טוב שליט”א, להביא לקט התירוצים שנאמרו בזה מדוע ה’ עשה את השואה, ומחמת חוסר הפנאי נסמוך על המעיין שם. אבל כיון שלהפטר ללא כלום אי אפשר, נציע בזה את התירוץ המרכזי, שהאריך בו בספר מכתב מאליהו ועוד ספרים, והוא למעשה מה שכתב הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ”ל הי”ד עוד לפני השואה (שכתב שעתידה להיות שואה מהסיבה דלהלן): במשך כל הדורות, עם ישראל קיימו תורה ומצוות בדבקות, שמרו שבת וטהרת המשפחה וכל ההלכות החמורות, אך החל מ-200 שנים האחרונות, החלה ביהודים אשר באירופה מה שנקרא “ההשכלה”, שמאז החלו לעזוב לאט לאט את הקיום של תורה ומצוות, והידרדרו עוד ועוד, עד שהגיעו למצב שבאירופה היתה ההתבוללות (נישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים) בסדר גודל של כ-90%. הקב”ה הוא מלך רחמן, ומאריך אפו, והמתין במשך 200 שנה שאולי יחזרו בתשובה, עד שהעוונות גברו מאוד, ולא היתה אפשרות אלא להביא את השואה הארורה, כי אם היהודים לא זוכרים לבד שהם יהודים, הקב”ה מעורר את הגויים להרחיק אותנו מהם (“אם היהודי לא עושה קידוש, הגוי עושה הבדלה…”). והעובדות מדברים בעד עצמם: לפני השואה, קיום התורה והמצוות היה בשפל המדרגה בעיני כל העם, בקושי שהיו ישיבות ולומדי תורה באירופה (כמה מאות לומדים ברחבי כל אירופה כולה ביחד), ולפי נתוני ההתבוללות, אילו לא היתה שואה, כיום כמעט לא היו נשארים יהודים שלא התבוללו. לאחר השואה, עם ישראל קם לתחייה, פתחו ישיבות, פתחו תלמודי תורה, כוללים, והיו לומדים התורה הם רבבות ממש, וגם אצל אותם שאינם שומרים תורה ומצוות, רבים הגיעו להתגורר בארץ ישראל באופן שאצלם נישואי התערובת ירדו לאחוזים בודדים.

ואספר סיפור אישי, כאשר היתי ילד בן 8 בערך (עדיין מתגורר בחו”ל) ובאנו לביקור בארץ ישראל, לקחו אותנו ל”יד ושם”, ובין יתר הדברים שם הציגו הסבר (לפי ראות עיניהם של היסטוריונים שלא זכו לשמור תורה ומצוות) מפורט עד כמה חבל שהיתה שואה, כי אז יהודים כל כך “התפתחו” (כביכול) והתערבו בין הגוים ולמדו מעשיהם, ובדיוק כאשר הגיעו לפסגה שכמעט היו “עם אחד” משש עם הגרמנים, הגיעה השואה ועצרה את כל התהליך “הנפלא” הזה… ע”כ דבריהם. וכבר אז אמרתי לעצמי, אם היה למישהו “שאלה” מדוע היתה שואה, הרי התשובה הפשוטה והברורה.

ואי אפשר שלא להזכיר כאן גם את התשובה (שמשלימה את הנ”ל) שאמר מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל בשיעורו הקבוע במוצאי שבת קודש, שהוא התירוץ שכתב הגאון רבי אהרן ראטא זצ”ל בעל שומר אמונים, והוא, שבמשך שנות הגלות, היו כמה יהודים בכל מיני מקורות שעברו על עבירות חמורות, כגון רצח ואיסור עריות וכדומה, ואז הקב”ה ברוב רחמיו וחסדיו, אסף את כל אותם הנשמות בגלגול בדור אחת (דור השואה), והעניש את כולם ביחד באופן שימותו על קידוש ה’ (כי יהודי שנהרג רק על העובדה הוא יהודי, נקרא קדוש, כנפסק ברמב”ם), וכך נשמותיהם הזדככה והתנקה ונעשו לקדושים וטהורים. [וכל זה משלים את התשובה הקודמת, כי הקב”ה בחר בדור של השואה כיון שאז כבר חצו את כל הקווים האדומים של ההתבוללות, כי כך דרכו של הקב”ה שהוא מצרף כמה דברים ביחד, ולכל הנהגה של הקב”ה יש הרבה מאוד סיבות]. ובזמנו התקשורת רעשו וגעשו על דבריו של מרן זצ”ל, מפני שחשבו שיש בזה פגיעה בנרצחי השואה ז”ל לומר שהם עברו עבירות בגלגולים קודמים, אך כל זה מפני שאנשי התקשורת חושבים שאין דין ואין דיין, ואילו לנו מאמינים בני מאמינים שאנחנו ידועים שאין הקב”ה מביא עונש על האדם אלא א”כ הוא ראוי לכך, הרי שמרן זצ”ל בסך הכל הגן על כבודם של הנרצחים הי”ד, שבאמת יתכן שבאותו הדור לא היו ראויים לעונש גדול כל כך, ומה שנעשו אינו אלא על עוונות של גלגולים קודמים. [ואנשי התקשורת בבורותם גם חשבו שבזה נותנים לגיטימציה לגרמנים, וכבר הסברנו לעיל שאין קשר בין הדברים, כמו שאין לגיטימציה לפרעה ולטיטוס. ופלא על אנשי התקשורת שמרשים לעצמם לתקוף גאון הגאונים בתורה, מבלי שמבינים כולם ביהדות, הרי הדברים שכתבנו כאן בענין פרעה וטיטוס הם דברים פשוטים ויודעים לכל ילד שלומד תורה, ואילו היו יודעים דברים פשוטים אלו לא היו משיגים, ומשל לאדם שאינו מבין כלום ברפואה, שתוקף פרופסור גדול ברפואה למה הוא עשה ככה ולא ככה]. ועכ”פ לאחר ההתקפה התקשורתית, קמו כמה אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, שבצעו “סיאנס” (דרך להתקשר לנשמות שכבר נפטרו מהעולם, ולשאול אותם שאלות ולקבל תשובות – דבר שאסור עפ”י התורה, אבל לאלו שעושים זאת, עולה בידם באמת לשוחח עם הנפטרים), ואמרו שגם הם שאלו את המתים באמצעות סיאנס וקיבלו תשובה שדבריו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל הם אמת ויציב, שדור השואה היו מקבץ של נשמות מכל הדורות שהיו חייבים עונשים גדולים על עבירות חמורות ביותר, וזכו בדרך זה לתיקון גדול מאוד, שנהפכו בזה לקדושים וטהורים, בחסדי ה’.

ויהי רצון שלא תקום פעמיים צרה, ונזכה לביאת גואל צדק בחסד וברחמים ללא יסורין, אכי”ר.