מקורות ונימוקים:
אין חמץ אלא מחמשת מיני דגן
ידוע כי אין חמץ אלא מחמשת מיני דגן שהם: חיטים שעורים כוסמין שיפון ושיבולת שועל, כפי המבואר בדברי הגמרא בפסחים ל”ה. ודלא כדעת ר’ יוחנן בן נורי בגמרא שם דס”ל שאף אורז מן דגן הוא.
משום כך גם אין יוצאין ידי חובת מצה בפסח, אלא במצה מחמשת מיני דגן אלו בלבד.
וכן פסק השולחן ערוך להלכה או”ח סימן תנ”ג סעיף א’:
אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה, בחטים ובשעורים ובכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון, אבל לא באורז ושאר מיני קטניות, וגם אינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל.
שורש המנהג שלא לאכול קטניות בפסח
למרות האמור, הביא הטור או”ח סימן תנ”ג כי יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חיטים מתערבים בהם, אמנם כתב כי חומרא יתירה היא זו, ולא נהגו כן, אולם בב”י הביא שכי בהגהות מיימוניות פרק ה’ כתב בשם סמ”ק על הקטניות כגון פולים ועדשים שיש נוהגים איסור לאכלם בפסח, ועיי”ש שהביא עוד פוסקים דס”ל לאסור אכילת קטניות בפסח.
בטעם המנהג שיש נהגו שלא לאכול קטניות, בהגהות מיימוני’ כתב שהוא משום דדגן מעשה קדרה וקטנית מעשה קדרה גזירה הא אטו הא, וגם יש מקומות שעושין פת מקטנית ואתי לאיחלופי בדייסא שהוא מעשה קדרה, וגם פעמים תבואה מעורבת בהם ואי אפשר לבררו יפה.
כן כתב המשנ”ב בביאור טעם מנהג איסור אכילת הקטניות בפסח, בסימן תנ”ג ס”ק ו’ :
כי טעם החומרא הוא, א’ משום שפעמים מעורב מיני דגן במיני הקטניות וקשה לברור אותם לגמרי. ב’ הואיל ופעמים טוחנים את הקטניות לקמח ומכינים מהם מיני לחמים וכדו’ ויש עמי ארצות שלא יבחינו בין קמח זה לקמח מיני דגן ויבואו להקל גם בקמח מיני דגן. אמנם אסרו גם בישול קטניות ולא רק טחינתן והכנת מאפים מהם, משום לא פלוג, וכן משום החשש שמא יהיו מעורבים בהם מיני דגן כאמור.
אכן לעניין הלכה כתב הבית יוסף כי רק האשכנזים חששו לאכילת קטניות בפסח, וכן להלכה לא הזכיר השולחן ערוך איסור זה, אולם הרמ”א הזכירו ואף כתב לבאר גדרי האיסור, זה לשונו בהגהתו לשו”ע סימן תנ”ג סעיף א’ בזה”ל:
ויש אוסרים, והמנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל. וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם, ואינן אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית.
ויעויין בזה עוד בכף החיים סימן תנ”ג ס”ק י’ בשם ספר פקודת אלעזר, ובמה שכתב שם מדיליה. אכן לעניין מעשה ידועה דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזון עובדיה ועוד, כי בארץ ישראל כל קהילות הספרדים רשאים לאכול קטניות ויעשו התרת נדרים ויתירו מנהגם שנהגו להימנע מאכילת קטניות, הואיל וארץ ישראל היא אתריה דמרן השולחן ערוך היא, שפסק שאין איסור לאכול קטניות בפסח.
מה נחשב קטניות לעניין אכילת קטניות בפסח
לעניין מה נחשב כקטניות לעניין המנהג שלא לאכול קטניות בפסח, אציין בזה לדברי הרמב”ם בהלכות כלאים פרק א’ הלכה ח’ שכתב בזה”ל:
הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים, האחד מהם הוא הנקרא תבואה והיא חמשה מינין החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון, והשני מהן הוא הנקרא קטנית, והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן, והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה, והן שאר זרעונין שאינן ראויין למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהן, וזרע פשתן הרי הוא בכלל זרעוני גינה, כשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק.
בדברי הרמב”ם מבואר כי לא כל דבר הגודל בארץ והינו בטבעו קטן, נחשב לקטניות. אלא רק הזרעונים הראויים למאכל אדם וגדלים בפני עצמם ואינם מחמשת מיני דגן. לאפוקי זרע הבצלים השומין הלפת הקצח וכדו’.
לאור האמור נראה היה לומר כי גם זרע הקינואה נחשב לקטניות לעניין שיהיה אסור באכילה בפסח, לנוהגים שלא לאכול קטניות.
אמנם בדברי הרמ”א בהגהתו לשו”ע הנ”ל סימן תנ”ג סעיף י’ מבואר כי לא כל הקטניות בכלל איסור אכילת קטניות, זה לשונו של הרמ”א שם:
וזרע אקליז”א ואני”ס אליינד”ר אינן מיני קטניות, ומותר לאכלן בפסח, כן נ”ל.
זרעים אלו הם: שבת, כוסבר, וקצח, מבואר אם כן שגם זרעים אלו הגדלים באדמה וקטנים הם אינם בכלל הקטניות האסורות בפסח, אלמא לא כל סוגי הקטניות אסורים.
טעם הדבר הוא הואיל ולא גזרו אלא על הקטניות שהיו משתמשים בהם בזמן הגזירה, לפיכך שבת כוסבר וקצח שלא היו מצוי שמשתמשים בהם בזמן הגזירה לא היו בכלל הגזירה ולא גזרו עליהם איסור אכילה.
כעין זה כתב בשו”ת אגרות משה חלק או”ח סימן ס”ג לעניין בוטנים, שלמרות שעושים מהם קמח, יש שלא נהגו להימנע מאכילתן למרות שמקפידים שלא לאכול קטניות. בטעם הדבר כתב לבאר בזה”ל:
ידע כתר”ה שאין זה ענין כלל, שכל הדברים העושין מהם קמח נאסרו ממנהג זה, דאין לך דבר העושין ממנו קמח כתפוחי אדמה… ומעולם לא חשו לאסור זה. וכן הטעם שמיני חטים מתערבין בהם שכתב הטור נמי אינו כלל שכל המינים שיש לחוש למיני חטים ושעורים שיתערבו נהגו לאסור, דהא עניס וקימעל שמתערבין בהן מיני חטים ושעורים כמפורש בט”ז סק”א ובמג”א סק”ג וגם איתא שם דקשה לבודקם ובח”י סק”ט כתב שלא יסמוך על בדיקת נשים וקטנים מצד קושי הבדיקה, ומ”מ לא אסרום כמפורש ברמ”א. וחרדל כתב הרמ”א בסימן תס”ד שנוהגין לאסור דהוי כמיני קטניות אף שאין בו הטעמים. לכן אין לנו בדבר אלא מה שמפורש שנהגו לאסור וכן מה שידוע ומפורסם.
לפיכך הוא הדין והוא הטעם לעניין קינואה שאין לאוסרה בפסח גם לאוכלי קטניות.
וכן ראיתי לתשובה שכתב הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט”א להתיר איכלת קינואה בפסח גם למרוקאים שממשיכים במנהגם שלא לאכול קטניות בפסח, על פי סברא זו וכפי דברי האגרות משה הנ”ל.
והביא בזה עוד לדברי שו”ת חכם צבי (ליקוטי תשובות סי’ קכ”ז) לעניין הקפה, שאינו בכלל מנהג בני אשכנז הנוהגים איסור באכילת קטניות, דהבו דלא להוסיף על המנהג, ולא גרע מזרע אליז’א ואני’ס שנהגו בהם היתר.
ולמרות שהחכם צבי הוסיף טעם נוסף להתיר את הקפה הואיל והקפה אינו מאכל ולא עושים ממני מעשה קדרה, אלא רק משקה, כתבו הפוסקים כי די בטעם הראשון לבדו כדי להתיר.
והביא עוד שכתבו הפוסקים להתיר קמח תפוחי אדמה בפסח מטעם זה שלא היה מצוי השימוש בהם בזמן הגזירה, ולפי זה גם הקינוא’ה כיון שלא היה מצוי השימוש בה בזמן הגזירה אין לאוסרה, ודיינו במה שנהגו אבותינו.
