מקורות ונימוקים:
בגמרא בפסחים דף ק”ה: מבואר שאסור לו לאדם לשתות או לאכול קודם הבדלה, וחלילה האוכל או שותה משקין משביעים שאינם מים, מסתכן במיתה משונה.
כן פסק להלכה בשו”ע או”ח סימן רצ”ט סעיף א’ בזה”ל:
אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל.
אמנם בגמרא שם מבואר שאין האיסור אלא כאשר לא התחיל באכילה, אולם אם התחיל לא מפסיקים אותו, זה לשון הגמרא שם:
והני מילי לענין מיפסק דלא מפסקינן אבל אתחולי לא מתחלינן. ומיפסק נמי לא אמרן אלא באכילה אבל בשתיה לא, ע”כ.
כן פסק גם השו”ע להלכה שם סימן רצ”ט סעיף א’ בזה”ל:
אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, א”צ להפסיק, אפילו משתייה. ואם היה יושב ושותה וחשכה לו, צריך להפסיק.
גדר דין זה שאינו צריך להפסיק, איננו מתייחס אך ורק לדברים הבאים בתוך הסעודה ונפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ, אלא מתייחס לדין זה שכיון שהתחיל שוב אינו צריך להפסיק את אכילתו, לפיכך גם אם אוכל דברים שאינו נפטרים בברכת המוציא לחם מן הארץ כל זמן שהם חלק מהסעודה אינו צריך להמנע מהם, והרי אכילת קינוח היא חלק מהסעודה, שהרי ברכת המזון פוטרת את הברכה האחרונה של הגלידה.
כן יש להוכיח גם מדברי השו”ע בסעיף ד’ שכתב לעניין מי שיש לו ב’ כוסות יין, שגומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס ושותה אותו, ואח”כ מבדיל על כוס יין נוסף את ההבדלה. אלמא גם כוס ברכת המזון שהוא לאחר ברכת המזון רשאי לשתותו לאחר השקיעה ולאחר ברכת המזון, כיון שאיננו נחשב שהוא מתחיל סעודה חדשה אלא נחשב כנגרר לאחר הסעודה הקודמת שהתחילה אותה בהיתר.
כן יש להוכיח גם מההגדרה המופיעה בגמרא בברכות לגבי הדברים הבאים בתוך הסעודה שאינם נפטרים בברכת המוציא, שמגדירה אותם הגמרא בברכות מ”א: “דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה” שהם טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. כלומר שהם מוגדרים כדברים הבאים בתוך הסעודה, אלא שהם אינם מחמת הסעודה לפיכך דרושים ברכה, אולם כיון שהם דברים הבאים בתוך הסעודה, אין להימנע מהם בסעודה שלישית שלאחר השקיעה. וכן ראיתי שפסק הגאון הגדול הרב דוד יוסף שליט”א בעל ההלכה ברורה, בשיעור שמסר בבית מדרשו יחווה דעת, ונדפס בגיליון.
