מקורות ונימוקים:
דין צניעות בחדר סגור – שלא בפני אנשים
בגמרא בשבת דף קי”ח: איתא, אמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, ופירש רש”י כשפושט חלוקו כמו שהוא לובשו דרך ראשו מכסה עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במיטתו, ע”כ.
מכאן למד הטור או”ח סימן ב’ שלא יתלבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה. כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה.
כן הוא גם בספר היראה לרבינו יונה בזה”ל:
אל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב, כמו שהיה מתפאר ר’ יוסי ז”ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי, אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ומי (וידעני) [יודעני], כי מלא כל הארץ כבודו, לפניו כחשכה כאורה
וכן הביא השו”ע להלכה או”ח סימן ב’ סעיפים א’ ב’ בזה”ל:
לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה. אל יאמר: הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג).
האם צניעות כלפי שמיא הוא חיוב או הנהגה טובה ומידת חסידות
אולם עלינו להתבונן האם הנהגת צניעות זו כלפי שמיא בחדר חדרים הוא חיוב מדינא, או שמא אינו אלא הנהגה טובה ומידת חסידות. כפי הנראה בנקודה זו נחלקו הפוסקים, דהנה בשו”ת משנה הלכות חלק ו’ סימן ב’ נשאל בשאלה זו ממש, והשיב באריכות להוכיח שצניעות זו חובה היא.
להלן תמצית דברי שו”ת משנה הלכות חלק ו’ סימן ב’:
בדבר שאלתו בהא דמבואר בש”ע א”ח סי’ ב’ לענין לבישת המלבושים אי דינא הוא או רק מדרך מוסר כעין הא דקדושים תהיו. הנה בגמ’ שבת קי”ח אמר ר’ יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי ופרש”י דכשפושט חלוקו פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה עצמו תחילה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו ע”ש ולפום ריהטא נראה דדבר זה הוא ענין של חסידות לרבי יוסי ודכוותיה שמשתבח ביה דאל”כ מאי רבותיה דר”י כיון דעל כל אדם דינא הכי.
אמנם הטור והש”ע שפסקו כר”י הנ”ל בסי’ ב’ גם בסי’ רל”ט בא”ח פסקו כן בפשיטות ולא כתבו דממדת חסידות הוא משמע דס”ל דינא הכי. ועיין פרישה א”ח סי’ ב’ וברבינו יונה בס’ היראה כתב ג”כ בסתם אל יעמוד ערום ממטתו אף מיושב כמו שהי’ מתפאר ר’ יוסי ז”ל מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו ואז בקומו יהיה מכוסה ואל יאמר הנני בחדרי חדרים בבית אפל מי רואני ע”ש מבואר דס”ל דלכל אדם נאמרה….
ומיהו מה שנוגע לדידן נראה ודאי דכבר הוא חיוב גמור לנהוג כן מאחר שמבואר בש”ס ופוסקים והביאו להלכה לרבותינו בעלי הש”ע בסתם ולא חלקו בין גברא לגברי ועיין ש”ע א”ח סי’ ל”ד לענין הנחת תפילין דר”ת כתבו ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם וכן בכמה מקומות היכא שפסקו ממדת חסידות כתבו י”א או יש נוהגין וכיוצא בזה וכיון דכתבו כאן סתם לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה משמע דבכל אופן הוא ואינו רק ממדת חסידות.
אולם מנגד דעת רוב הפוסקים שאין הלכות צניעות אלו שבחדרי חדרים, חיוב מדינא אלא הנהגה טובה ומידת חסידות.
כפי שכתב שו”ע הרב או”ח סימן ב’ בזה”ל:
ומפני שמחויב האדם להיות תמיד אימת בוראו עליו יהיה צנוע בכל מעשיו שהצניעות והבושת מביאין לידי הכנעה לפני השי”ת. לפיכך מי שישן ערום בלא חלוק כשיקום טוב ליזהר שלא ישב ואח”כ ילבש חלוקו שמיד כשישב הוא מגולה אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום הוא כבר מכוסה ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כבודו אשר לפניו כחשיכה כאורה, ע”כ. מבואר שאין זה חיוב אלא טוב להיזהר.
כן הוא גם לשון המשנה ברורה או”ח סימן ב’ ס”ק א’ שכתב לשון צריך להיזהר, ולא כתב לשון חיוב. כן כתב גם בשו”ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק ג’ סימן מ”ז.
כן כתב גם בספר פסקי תשובות או”ח סימן ב’, שמדקדוק בדברי חז”ל בגמרא בשבת קי”ח: והראשונים והפוסקים נראה לומר כי דינים אלו של הצניעות כלפי שמיא אינם חובה אלא מעלה וזהירות מדין שוויתי ה’ לנגדי תמיד. אלא”כ הוא ענייני צניעות של נשים כלפי גברים, או גילוי מקום הערווה אף אצל גברים.
לפיכך כתב המשנה ברורה להקל במקום צורך שלא להקפיד על הצניעות כלפי שמיא, משום שאינו חיוב מדינא, כפי שכתב או”ח סימן ב’ ס”ק א’.
על כן לעניין השאלה ככל שניתן ללבוש בגדי התעמלות ארוכים המכסים את המרפק והברך כן ראוי לנהוג לכתחילה, למרות שאין זה מעיקר הדין, ורק במקום צורך או הכרח ניתן להקל ללבוש בגדי התעמלות שאינם מכסים את המרפק והברך, ככל שאין בכך בעיית צניעות כלפי גברים כאמור.
