מקורות ונימוקים:
כיצד נקבע זיווגו של אדם
בגמרא במסכת סוטה דף ב’. איתא, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ושאלה הגמרא והרי אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני? ותרצה הגמרא לא קשיא, הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני.
מבואר מדברי הגמרא כי זיווג ראשון נקבע ארבעים יום קודם יצירת הוולד, אולם זיווג שני הינו לפי מעשיו של האדם, ועל כך נאמר קשה לזווגן כקריעת ים סוף.
האם זיווג ראשון אינו נתון לבחירה ואינו לפי מעשיו של אדם
ויש להתבונן וכי זיווג ראשון גזירה משמים היא ואינו לפי מעשיו של אדם? והרי לא יעלה על הדעת לומר שאין בחירה לאדם עם מי להתחתן?
כמו כן יש להקשות, שהרי בגמרא במועד קטן דף י”ח: מבואר, שמותר לארס אשה בחול המועד כדי שלא יקדמנו אחר ויקח את זיווגו בכוח התפילה, משמע שאין הזיווג גזירת שמים, אלא נתון לשינויים?
אכן הביאור הוא, שאמנם הקב”ה מייעד לכל איש אשה ולכל אשה איש לפי מזלם, וייעוד זה הינו עוד ארבעים יום קודם יצירת הוולד, כלומר בשעת הפקידה ממש, כבר מכריז הקב”ה מהו יהיה מזלה של טיפה זו אם יהיה חכם או טיפש עשיר או עני.
אך ביד האדם להפסיד את זיווגו, כפי שאומרת הגמרא במסכת מועד קטן דף י”ח: שיכול האדם לקחת את זיווגו של חבירו אם יתפלל על כך, וכלשון הגמרא “יקדמנו ברחמים”.
כך מבואר מפורש בדברי הזוהר הקדוש לפרשת לך לך בדף צ”א, שם כותב הזוהר שקודם ירידת הנשמה לעולם היא מורכבת משני חצאים, חצי נקבי וחצי זכרי. וכאשר יורדת הנשמה לעולם מתפצלת היא חציה יורדת בזכר וחציה בנקבה. וכאשר נישאים שני הצדדים הנשמה חוזרת לשלמותה בשנית, כך שבעת הקידושין והנישואין מתחברים שורשי הנשמות בחזרה.
ושואל הזוהר והרי קיימ”ל שאין מזווגים לו לאדם אלא לפי מעשיו, ומבאר הזוהר שאכן כאשר חצי אחד של הנשמה בוחר להתעלות ולהתחזק רוחנית, והחצי השני איננו בדרגה זו, ממתין הקב”ה לשיפור מעשיו של החצי השני. ואם לאחר הזמן שקצב הקב”ה, עדיין לא שיפר החצי השני את מעשיו. לוקח הקדוש ברוך הוא זוג אחר אשר אצלם העניין הפוך, שהחצי הראשון ירד ברוחניות והחצי השני עלה ואינו תואם לחציו הראשון, ומתאים את שורשי הנשמות של שני הזיווגים שיתאימו להתאחד זה עם זה אף שלא נועדו זה לזה מתחילה, והופך אותם לשורש נשמה תואם, וזהו הביאור לפי מעשיו.
כיצד נקבע זיווגו של גר עם יהודייה או גיורת עם יהודי
לאור האמור נוכל להבין, כי גר שמתגייר ונושא בת ישראל או גיורת שמתגיירת ונישאת לבן ישראל, אף אם לא נקבע זיווגם קודם יצירת הוולד, הרי שהם בכלל הזיווג שנקבע לפי מעשיו של אדם.
אכן ניתן אף לומר שגם הגרים שעתידים להתגייר בחייהם, נקבע זיווגם בכלל הזיווג הראשון שנקבע קודם יצירת הוולד. שהרי בגמרא בשבת דף קמ”ו. מבואר כי אף מזלם של הגרים שעתידים להתגייר עד סוף העולם, היה במעמד הר סיני, זה לשון הגמרא שם: אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי אמר ליה אף על גב דאינהו לא הוו מזלייהו הוו דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה’ אלהינו ואת אשר איננו פה וגו’.
