מקורות:
במבט ראשון, כיון שענין פדיון נפש (הקבלי, עם ק”ס פרוטות) הוא להחזיר את הצלם שהתחיל להסתלק מן האדם (או שנחלש), כמו שהאריך בזה בסידור הרש”ש[1], לא שייך לכאו’ ענין פדיון נפש כי אם לגבי להציל את החולה שלא ימות, ולא לענין ישועות אחרות.
וכמובן שכל צדקה ממתקת את הדינים ויש בה כדי להועיל לכל צרה וצוקה, והרי “צדקה תציל ממות”[2], ומצילה (לפי עניינה) אף ממיתה משונה ומדינה של גהינם[3], וכל שכן שיכולה היא להציל מצרות אחרות, ומ”מ לענין שתהיה הצדקה נחשבת כ”פדיון נפש” שיש בו כח סגולי יותר צדקה רגילה, זה לפום ריהטא שייך רק בענייני רפואה לחולה מסוכן.
ואולם המוקבל הגדול מהר”ר מאיר פאפירש זלה”ה בעל אור צדיקים, בסדר פדיון נפש דידיה[4] שהוא ג”כ כפדיון נפש של הרש”ש בק”ס פרוטות וכו’, כתב וז”ל: “ופדיון נפש זה הוא תועלת ותרופה לכל צרה שלא תבא, ובפרט לחולים שיתרפאו במהרה וכו’. עכ”ל. ומשמע להדיא דמועיל ג”כ לכל הישועות, אלא שמועיל יותר לרפואה.
וכן מוהר”ר אליעזר פאפו זצ”ל בפלא יועץ ערך פדות כתב וז”ל: “ומה טוב ומה נעים על כל חולה ועל כל צרה שלא תבוא לעשות סדר פדיון נפש המסודר בספרים, כי הצדקה והתפלה וכח סגולת השמות הנזכרים ונעשים ראויה היא שתגן להציל מכל צרה וצוקה והיתה הרווחה.” עכ”ל (והובאו דבריו בילקוט יוסף ימים נוראים הנדמ”ח עמ’ צ”ב). וכעין לשונות אלו נקט ג”כ הרב בעל שבט מוסר בספרו מעיל צדקה סי’ שנ”ג.
והגאון החתם סופר עה”ת פרשת עקב עה”פ “והסיר ה’ ממך כל חלי” כתב “וידוע לבטל גזירות הוא פדיון נפש, תפילה בצירוף שמות קדושים גימטריא ק”ס כמספר “מגד”ל עו”ז שם ה’ בו ירוץ צדיק ונשגב” וכו’.” עכ”ל.
ובשם המוקבל מוהר”ר יהודה פתייה זלה”ה מובא שפדיון נפש מועיל ל”חולי, צרה, ויגון”. עכ”ל.
בשו”ת שואל ונשאל בהקדמה לחלק א’, בתולדות הגאון המחבר זלה”ה, נאמר: “על כל צרה שלא תבוא על היחיד והציבור, הציע לעשות פדיון נפש ע”י עשרה ת”ח בארץ ישראל.” ע”כ.
וישנם עדויות שדעתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל היתה לכאו’ שהפדיון נפש מועיל גם לדברים שאינם בדיוק לרפאות חולים (אם כי באותם המעשים היה עכ”פ קשורים לנושא ה”חיים”), וכגון מה שהביא ידידינו הרה”ג ר’ אליהו שטרית שליט”א בספר “רבנו” עמ’ קל”א ביום ג’ אדר תשס”א: “באו לשאול את רבנו (מוהר”ר עובדיה יוסף זצוק”ל) על אדם בעל עסקים מארה”ב שנסע לטקסס לעסקים, ונעלם, וביקשו שרבנו יתפלל עליו, ושאלו מה לעשות, ורבנו אמר שיעשו פדיון נפש.” עכ”ל. וראה גם לידידינו הרה”ג ר’ יעקב ששון שליט”א בספרו אביר הרועים (נכדו של מרן זצוק”ל) ח”א עמ’ קמ”ד שמרן מוהרע”י זלה”ה היה שולח פעמים רבות לג”ר יהודה מועלם זצוק”ל שיעשה פדיון נפש עיי”ש, וחדא זימנא הוה עובדה שאשה אחת בכתה בפני מרן זלה”ה על אשר טרם זכתה לזרע של קיימא, ותמיד היתה מפלת את פרי בטנה, ונפשה היתה עגומה מאד, ומרן רבינו זיע”א אמר לה לכי לחכם יהודה מועלם (זצוק”ל) שגר ברח’ יונה, הוא יעשה לך פדיון נפש (כלומר יעשה פדיון נפש לאשה עצמה ולא לעובר – כך משמעות הדבר) ואכן חכם יהודה זצ”ל עשה לה פדיון נפש, וזכתה אח”כ לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה.
אלא דכאמור יש לתמוה על כל זה, כיצד מועיל פדיון נפש של ק”ס פרוטות לכל צרה וצוקה, והרי אין תפקידו אלא להחזיר את הצלם, וזה שייך רק לענין חולה מוסכן לכאו’. אך י”ל דסוף סוף דרך החזרת הצלם הוא עי”ז שהפדיון מתקן את הפגם בשמות הקודש שנפגמו בעוונות, וממילא דבר נאה ומתקבל על הדעת לומר דכיון שתוקן הנזק של העוונות בשמות הקודש ממילא יועיל לו לבטל כל גזירות קשות ורעות בכל תחום (אלא דאה”נ מועיל יותר לרפואה מפני שאלו השמות המדוייקים השייכים לענין הצלם). ועוי”ל עפ”י מה שכתב בספר שופר בציון עמ’ כ”א, שכתב לפרש דאף פדיון נפש של הרש”ש מועיל מדין ניתנת כופר לעזאזל שממילא אינו מקטרוג, שהוא כה”פדיון” המוזכר בזוה”ק הקדמה בראשית דף ב’ ע”ב ובדברי רבינו האריז”ל בשער מאמרי רשב”י דף י”ג ע”א עיי”ש, והנה אי משום דמסתתמים טענות המקטרג א”כ ברור הדבר שיועיל הפדיון גם לכל צרה שלא תבוא.
הערות:
[1] סידור היר”א ח”א עמ’ תת”ן.
[2] משלי י’ ב’, י”א ד’.
[3] בבא בתרא דף י’ ע”א.
[4] בפרי עץ חיים כת”י כת”י בית המדרש לרבנים ניו יורק מס’ 11175, מובא בסידור הרש”ש אהבת שלום פדיון נפש שפת הים עמ’ ס”ב.
