קוביות שיניים הכשרתן לפסח
מקורות ונימוקים:
א). הנה זה פשוט שקוביות וגומיות אלו צריכים הכשרה לפסח שהרי הם עשויים מחומר שבולע ופולט, ומכיון שבלעו חמץ חם במשך כל השנה, א”כ צריכין הכשר. אלא שלבני ספרד מכיון דאזלינן בתר בתר רוב תשמישו וכמ”ש השו”ע (סי’ תנא סעי’ ו’), אמרינן שרוב תשמישם היה בצונן או בחום של כל שני, כגון מרק, שהרי אין אדם שותה מכ”ר. ולפיכך גם סדר הכשרתם לכאו’ תהיה בכלי שני, היינו שיכניס לפיו מים חמים מכל שני בחום שרגיל לשתות ע”פ הרוב וישהה מעט את המים החמים ויסלקם לצדדים ויפלוט, ולאחר מכן ישתה יעשה פעולה זו במים צוננין וכמ”ש השו”ע (סי’ תנב ס”ז).
ב). ואף שמצוי הדבר שאוכלים במשך ימות השנה מאכלי גוש רותחים כגון, תפו”א, קוגל, קובה וכיוצ”ב, והש”ך (יו”ד סי’ קה סק”ז) הביא דעת מהרש”ל שגוש בכלי שני דינו ככלי ראשון משום שאין הדפנות מקררות אותו, וכ”כ לענין שבת המג”א (סי’ שיח ס”ק מד). וכ”כ המ”ב (ס”ק מה). מ”מ מנהג בני ספרד להקל בזה וכדעת הרמ”א בדרכי משה (סי’ קה או’ ד’), וברמ”א (סי’ צד סעי’ ז’). וכן דעת פוסקים רבים לענין שבת וכמ”ש בס’ חזון עובדיה שבת ח”ד (עמ’ שסח), יעו”ש.
אלא שלענין פסח יש לעיין בזה דשמא משום חומרא דחמץ יש להחמיר בזה וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ג (פ”י או’ ו’), דאע”ג דלענין שבת בני ספרד נהגו להקל בענין גוש וכן לענין או”ה, מ”מ בפסח יש להחמיר גם לבני ספרד. ועוד דפוסקים רבים ס”ל דרק לענין בישול קיימ”ל דכ”ש אינו מבשל אבל לענין מבליע ומפליט, אמרינן שפיר שדבר גוש מבליע ומפליט.
אלא דהגאון הנצי”ב (שאילתא קלז) הוכיח מדברי הר”ן בפסחים (ל:) שגם גבי פסח לא חיישינן לגוש, שהרי כתב, שסכינים צריכים הגעלה מכ”ר משום שפעמים מכניסם לקדרה, ולא כתב משום שחותכים בהם בשר בכל שני חם שהיד סולת בהם, אלא ודאי אפילו גוש חם שבכלי שני שהיס”ב אין לו דין כלי ראשון. וכן הוכיח הבית מאיר (יו”ד סי’ צד) מדברי הר”ן הללו. וכן הוכיח המשכנות יעקב (בהגה’ ליו”ד סי’ קה), ובחתם סופר (חיו”ד סי’ צה). וכן כתב בספר מגן האלף (סי’ תנא סק”ז) דממה שכתבו הרי”ף והרמב”ם וכל הפוסקים וכן הכריע השו”ע (סי’ תנא סעי’ ו’) דקערות סגי בעירוי מכלי ראשון, מכאן מודעה רבה דליתא לסברת מהרש”ל שסובר דבדבר גוש אפילו כלי שני אסור, וא”כ תמה על עצמך איך סגי בקערות בעירוי והא שופכים לתוכן עיסה ודבר גוש, אלא פשוט דליתא. וגם להרמ”א שהחמיר (שם), היינו משום דפעמים משתמשין בקערות בכ”ר, אבל אינו משום חומרא דגוש. הרי דגם גבי פסח יש להתיר זאת.
ג). אולם גם אם ננקוט בפסח כדעת המחמירים וכמ”ש המ”ב (סי’ תמז ס”ק כד), י”ל דכל זה דווקא היכא שמניח את דבר הגוש בצלחת גרידא, אבל היכא דמכניסו לפה, הוי ככלי שלישי ועי’ פמ”ג (סי’ תמז א”א סק”ט) שהסתפק בגוש לענין כלי שלישי. אלא שמכיון שאין הדרך להכניס בדרך כלל גוש רותח לפיו ברוב פעמים, ועי’ בשו”ת רב פעלים ח”ג (חאו”ח סי’ כח ד”ה הנה כי), לענ”ד יש להתיר הדבר.
ד). ועוד נראה דהנה נחלקו הפוסקים מהו שיעור יד סולדת בו, והאיסור והיתר (כלל לד) כתב, שהוא שיעור של יד אדם בינוני שנכווה, וכיוצ”ב כתב הרב בן איש חי (ש”ש פרשת בא או’ ה’) וז”ל: נקוט האי כללא בידך, כל היכא שזה החמין ראוי לשתייה או לאכילה, שאין אדם נמנע מכח ריבוי חמימותו, הרי זה לא חשיב יד סולדת בו. ואם ימנע מלשתותו או לאוכלו מרב חומו, הרי זה בכלל יד סולדת בו. ע”כ. ולפי”ז ודאי דאין אדם שותה חום בגדר שפיו נכווה, ומכיון שמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ קה) דבחום שאין היס”ב, לכו”ע אינו מבליע ומפליט, א”כ יש להתיר.
וכן ראיתי שע”פ סברא זו יצא להתיר הגאון מהרש”ם ח”א (סי’ קצז) לענין שיניים תותבות שאינן צריכות הכשר בין בב”ח לחלב, ובצירוף דעת הפוסקים דס”ל דכל שלא שהה אינו בולע כלל וכמ”ש החמודי דניאל מהא דניער וכיסה, וכן באכילה ושתייה אין כאן שיעור של שהייה, יש להתיר, אלא שבמסקנתו העלה, דלענין פסח יש להחמיר ולהדיחן בעירוי ברותחין. וכן ראיתי שכתב הרב כה”ח (יו”ד סי’ פט ס”ק כב בסופו) שהאוכל ודאי שאינו יכול לאכול דבר שהיס”ב מחמת חומו, וא”כ אף אם יהיו השיניים (התותבות) מאיזה סוג שיהיו, אינן בולעים ואין פולטים מחמת שאין האוכל יד סולדת בו, וא”כ לפום דינא די ברחיצה בין בשר לחלב ובין לפסח.
וכן העלה להתיר בספר הליכות שלמה – אויערבאך (פסח עמ’ מח) אפילו לבני אשכנז דס”ל דאזלינן בתר מיעוט תשמישו ומכיון שהוא נטל”פ מחמת הבל השיניים וחום הפה, בכה”ג יש לסמוך ע”ד השו”ע דאזלינן בתר רוב תשמישו ושנטל”פ מותר גם בפסח, ומכיון שרוב גדולי הפוסקים חולקים על חומרת המהרש”ל בענין גוש, יש להתיר ע”י שתיית מים שחומם כמי שרגיל לשתות כל השנה. (ומה שהצריך שם, גם שלא לאכול חמץ חם קודם לכם מעל”ע, נראה דאין זה אלא לדעת הרמ”א שהחמיר בנטל”פ ובמיעוט תשמישו). ולפי”ז כל שכן דלבני ספרד יש להקל בזה בפשיטות. ומשום דוחקא אין לחוש, ומשום שהקוביות מונחות על גבי השיניים ולא דמי למה שדנו הפוסקים בזה לענין שיניים תותבות.
