ועכ”פ כתבו גדולי המקובלים (הובאו במקורות) שאדם אמיד עליו להרבות יותר מהסכום הנ”ל, כי סוף סוף ה”מאמץ” של התרומה הוא חלק גדול מהעוצמה של ה”פדיון נפש”, וככל שיתאמץ יותר כך פדיון נפש יהיה חזק יותר. ובפרט במקרה של חולה מסוכן, כבר נאמר (איוב ב’ ד’): “וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו”, וכל המוסיף יוסיפו לו אורך ימים ושנות חיים.מקורות:
מהו הסכום של פדיון נפש?
הנה כפי שכבר הזכרנו, עפ”י רבינו האריז”ל והבאים אחריו, הפדיון נעשה ע”י ק”ס (160) פרוטות. אלא שצריכים לדעת מהו גדר “פרוטה” לענין זה. בסידור הרש”ש כתב וז”ל: “ולכן צריך לעשות לו פדיון מק”ס פרוטות שהם בגימטריא צל”ם, וגם צריך שיהיו הפרוטות מכס”ף שהוא גם כן גימטריא צל”ם.” עכ”ל. וראה גם למוהר”ר חיים פלאגי’ זלה”ה בספר רפואה וחיים פרק א’ אות א’, שהדגיש שפדיון נפש צריך להיות בק”ס פרוטות “מכסף דווקא” עכ”ל. אלא דכל זה היינו לענין הרב המקובל שעורך את הפדיון, שיקח מטבעות מכסף דווקא, וי”ל לכאו’ שמי שמבקש מהרב לערוך את הפדיון עבור החולה, לכאו’ יכול לתת סכום נמוך יותר כדי לקנות את המטבעות (שאותם נותן הרב לקופת הצדקה), אם מוסכם הדבר על הרב שעורך את הפדיון, וצאינה וראינה כיו”ב בביאור הלכה סי’ תרצ”ד סע’ א’ ד”ה ויש, לענין מנהג העולם ביחס למחצית השקל. ואולם בשו”ת וישב הים ח”ג סי’ ל”ו (ד”ה והנה לפי), כתב לדייק מלשון הרש”ש הנ”ל “שדמי הפדיון צריך שיהיו לפחות בשיווי בכדי לקנות מאותם דמים ק”ס פרוטות כסף טהור” עכ”ל. כלומר שגם החולה או אחרים המבקשים לעשות את הפדיון עבור החולה, צריכים לשלם לרב המקובל שעורך את פדיון, הסך שעולים מטבעות אלו ממש. אלא שאח”כ הביא שם מספר פרי עץ חיים כת”י נוסח קדמון (שנזכיר ג”כ לקמן) שגרס בסדר הפדיון וז”ל: “אם אין לו כסף [א”ה הכוונה לכסף טהור], יפדם לפחות בדמי שווים, ועכ”פ יהיו שוה [פרוטה] וכו’.” עכ”ל. והיינו לאידך גיסא ממש, שאפי’ הרב המקובל עצמו אם אין לו מטבעות שהם מכסף ממש, יכול לעשות במטבעות ששוות אותם הדמים, ואם גם זה אין לו (מחמת הסכום הגבוה) יעשה עכ”פ בשווה פרוטה.
ומרן החיד”א בפירושו לתהילים יוסף תהילות, בסוף הספר דף לק”ח ע”א (בסדר פדיון נפש), כתב וז”ל: “יקח מאה וששים מטבעות כסף, הגם שיהיה שוויים קל, די שיהיו ממפר מאה וששים. ותיבת כס”ף גימטריא מאה וששים, גם כסף הוא רומז לחסד, לכן טוב שיהיו מאה וששים ממבעות כסף, ואם מטה ידו יכול לעשות מק”ס פרוטות נחושת”. עכ”ל.
והגאון חסיד שבכהונה מוהר”ר אליהו הכהן מאיזמיר זלה”ה בעל שבט מוסר, בספרו מעיל צדקה סי’ שנ”ג מביא מספר זכרון זבולון, שכתב וז”ל: “פדיון נפש עם הצדקה להציל מכל צרה, יקח פרוטות או דבר מנוי כמו אגוזים, ובלבד שיהיו שווין פרוטה אחת, מניין ק”ס גימטריא כי אדם ע”ץ השדה וכו’.” עכ”ל [ומשמע קצת דאפי’ לכתחילה סגי בק”ס בכל דבר מנוי ששווה פרוטה, ויש לדחות].
ובסדר הפדיון של מהר”ם זכות[1], ואחריו בכמה וכמה ספרים (ספר קיצור השל”ה בסופו בסדר פדיון נפש, אמתחת בנימין עמ’ ע’, סדר פדיון נפש למהר”ם פאפירש[2], ספר אמת ליעקב מארג’י על הזוה”ק הנדמ”ח ח”ז עמ’ שנ”ב, מנחות יעקב סלת דף מ”ד ע”ב, ספר שערי ציון האנובר בסדר פדיון נפש) – הביאו כולם כאחד נוסחא אחת כעין הנ”ל דאפי’ באגוזים סגי, אלא דשם כתבו שהעשיר ל”ו ירבה (והכי מסתברא דכיון שסוף סוף כח הצדקה היא המצילה ממוות, כל המוסיף יוסיפו לו אורך ימים שנות חיים, אלא דמסתמא הפעולה עצמה עם הכוונות יעשה במנין המדוייק שהוא רומז לשמות הקודש), וגם כתבו בהמשך דיש עדיפות לכסף ממש, וז”ל: “בראש, יקח דבר מנוי, כגון פרוטות או שאר מטבעות, ואפילו כל דבר המנוי שיש בו דררא דממונא כגון אגוזים וכיוצא בו, [א”ה כאן מהר”ם פאפירש וחלק מהספרים הנ”ל הוסיפו את המילים: “ובלבד שיהיה בו שוה פרוטה”], העשיר ירבה לפי עושרו והדל לא ימעיט לפי ערכו, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים. ויקח מתחילה מדבר המנוי ק”ס כמנין צל”ם אדם וכו’. [ובסדר מהר”ם פאפירש ובחלק מהספרים הנ”ל הוסיפו בהמשך: “גם הוא כמנין כס”ף. לכן טוב הוא לפדותו בפרוטות של כסף יותר משאר דברים למאן דאפשר”]. עכ”ל.
ובסיום כתב היד של מהר”ם זכות הנ”ל כתב בזה חידוש שלא מובא בשאר הספרים: “וטוב שיקח ממטבע ששווה שלש מטבעות מאותה מדינה, כדי לרמוז אלו כל השלשה צלמים, דהיינו צלם וצללים משלשה א-ה-י-ה.” עכ”ל.
וראה גם בשו”ת ויען יוסף חאו”ח סי’ שמ”ז שנקט דסגי לעשות עם המטבע הקטן שבאותה מדינה, וכתב שם דהיינו עשר סנט (אגורות בארצות הברית), כפול ק”ס, עיי”ש.
ובשו”ת ברכת יהודה ח”ו עניינים שונים שער ה’ סי’ ב’ אות ו’ (ד”ה ועל פי האמור) כתב דנהוג עלמא למעבד את הפדיון נפש ע”י מטבעות מכסף טהור ישנות שאינם בתוקף ואינם בשימוש (יען כי לא מצוי בימינו מטבעות מכסף שהם בשימוש עובר לסוחר) ואח”כ לפדותם בסך מאה וששים שקלים חדשים, וכתב שם לפקפק בזה דעדיף שיהיו מטבעות ממש דהיינו שעדיין הן בתוקף עובר לסוחר, לכן מסיק דעדיף להשתמש בק”ס מטבעות של שקל אחד (שאינם מכסף אלא מטבעות אמיתיות של 1 ₪ שמשמשים כיום לציבור הרחב לקנות ומלכור) מאשר במטבעות של כסף או בחתיכות של כסף שאינם עוברים לסוחר. [ודפח”ח, אלא דלולי נועם אמריו היה נראה לפקצ”ד דיש מקום לקיים בנו את מנהג העולם, דהנה בדברי הרש”ש ומרן החיד”א ושאר האחרונים המקובלים שהזכרנו מבואר דמצד עצם הפדיון סגי בכל דבר הנמנה אלא שיש מעליותא שיהיה עשוי מכסף טהור מפני שהכסף הוא בחסדים והוא בגי’ צל”ם, וא”כ אפשר דנהי דהזכירו את המילה “מטבעות” אין לפרט זה עדיפות על פני הפרט שיהיה הדבר העשוי מכסף טהור, וק”ל. והרב ברכת יהודה גופיה בהמשך דבריו כתב שם (ד”ה ועכ”פ) בפשיטות “וכמובן שמי שיש בידו אפשרות להשיג מטבעות מכסף, הכי עדיף טפי למעבד” עכ”ל, והוא אע”פ שהקדים שם דבימינו לא מצויות מטבעות מכסף שהם עובר לסוחר, וא”כ נראה דהדר ביה מהנ”ל. וע”ע שם שכתב שבמציאות עינינו הרואות שגם כאשר עושים פדיון נפש עם מטבעות של עשר אגורות, החולים מתרפאים בזה עיי”ש].
ובשו”ת אור לציון ח”ג פרק ל’ הערה א’ כתב וז”ל: “ומעיקר הדין פדיון נפש שנלמד מכאן (מהגמ’ בכתובות) היינו שיתן דמיו, כמה שווה הוא להמכר בשוק לעבד, ולא לפי שיעור הערכין, אלא לפי שוויו ממש, כמה אדם בגילו ובכוחו שווה בשוק.” עכ”ל. וכמובן כוונתו כאן לפדיון הפשטני, ואילו הפדיון הקבלי הוא כנ”ל בשיעור ק”ס פרוטות.
וכבר נתבאר לעיל, דלפי שיטת הרמב”ן, פדיון נפש מתבצע ע”י שנותנים סכום פרוטות לפי הגימטריא של שמו של החולה. ובשו”ת תורת חיים זוננפלד סי’ פ”ו כתב לבאר ענין סכום זה, וז”ל: “גם יש נוהגין ליתן מטבעות כמנין שעולה שמו ושם אביו, כגון יעקב בן יצחק נותנים ככל אשר עולים ג’ תיבות אלו, ומקור לא ידעתי, רק אומר מעין דוגמא בירושלמי פ”ב דשקלים סוף הלכה ג’, וכן אמרו במדרש רבה בפ’ כי תשא, ר’ יהודה ור’ נחמיה, חד אמר לפי שחטאו במחצית היום לפיכך יתנו מחצית השקל, וחד אמר לפי שחטאו בו’ שעות ביום יתנו מחצית השקל דעביד ו’ גרסמין, ר”י בי ר”נ בשם ריב”ז לפי שעברו על עשרת הדברות יהי’ נותן כל אחד ואחד עשרה גרה, עוד יע”ש ג”כ כנ”ל לענין שיעור פדיון בכור, חזינן מכאן דראוי לרמוז במובן הצדקה במטבעות איזה ענין, ובחטא מיוחד ראוי לרמז על ענין החטא, ומצינו ג”כ בערכין הרבה פעמים משקל ידו ורגלו, גם בתוספתא (ערכין רפ”ג הובא בגמ’ שם י”ט ע”א) לידור כגובה קומתו, הרי בהדיא דהיו רגילים בזה לעורר רחמים ע”י הצדקה וההקדש על אותו אבר או על אותה קומה, הגם דלא הי’ כאן רמז כי אם ע”י המשקל, כאן ג”כ בהתפללם בעד החולה או הנשמה ונותנים בעדו צדקה לפדיונן רומזים במטבעות כמנין שמו שיעלה לזכרון טוב לאותו חולה או לאותה נשמה ולברר ביחוד בשביל מי נותנין.” עכ”ל.
הערות:
[1] כת”י בית המדרש לרבנים ניו יורק מס’ 11175, מובא בסידור הרש”ש אהבת שלום פדיון נפש שפת הים עמ’ ס”ב.
[2] כת”י אוקספורד מס’ 18846, והוא כת”י פרי עץ חיים בנוסח מהר”ם מאפירש ז”ל, ומובא ג”כ בסידור הרש”ש אהבת שלום הנ”ל עמ’ ס”ד.
