שאלה:
אני משתמש בסיגריה אלקטרונית, שיש לה טעם חזק.
האם צריך להקפיד, שהיא תהיה תחת השגחת כשרות?
תשובה:
אם לא ידוע שיש בה איסור – אין צורך להקפיד, שתהיה עליה השגחת כשרות.
ומכל מקום, יש להימנע לעשן בכל השנה – משום “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!” – וכפי שהזהיר מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל, כמבואר בספריו.
ואמנם, בארגוני הבריאות השונים, יש מחלוקת במידת הנזק של סיגריה אלקטרונית – האם היא שווה לסיגריה רגילה, או פחות ממנה? [ויש אומרים: שהרבה פחות ממנה].
על כל פנים, לכל הדעות היא מזיקה בהחלט! ואף ממכרת, יותר מסיגריה רגילה! – ולכן, יש להימנע ממנה.
עוד באותו עניין:
האם סיגריה אלקטרונית צריכה ברכה?
האם סיגריה אלקטרונית, מותרת בצום?
מקורות:
שמעתי ממומחי כשרות שטוענים, שצריך הכשר בגלל הטעם.
– אך נראה שאין לחוש בזה, ע”פ מה שכתב הט”ז (יורה דעה סימן צח ס”ק ב), לגבי חלב שהתערב בבשר. כדלהלן:
דהנה כתב השו”ע שם: שאם נפל חלב לסיר בשר – יטעמנו גוי, אם יש בו טעם חלב.
ואם אין בו טעם חלב – מותר.
ומדוע הצריך, שיטעמנו דוקא גוי? – שיטעמנו ישראל?
וכתב ע”כ הט”ז ז”ל:
“כתב בדרישה: מדאסר בישראל למטעם בו, יש ללמוד! שפעמים שקונין בשר מן הקצב, ואין ידוע אם מלוח הוא אם לא, אסור לטעום בלשונו! עכ”ל.
והוא תמוה מאד! דהא בסי’ מ”ב גבי מרה, כ’ בהדיא, דטועמו בלשונו?
וע”כ נראה, דבטעימ’ בלשון, אין בו חשש איסור במקום ספק … ושאני הכא, דהיה צריך לטעום ע”י אכילה ממש, כדי להרגיש אם יש שם טעם, וע”כ צריך שיטעמנו עובד כוכבים.
וגבי תענית, בא”ח סי’ תקס”ז מבואר פשוט בזה, דאין איסור בטעימה בלשון לחוד. דלא הוזכר שם, אלא לענין טעימה, ליקח לתוך פיו, ובזה יש חילוק בין תענית לשאר איסורים”.
ומבואר: דדעת הפרישה, דאסור לטעום בלשונו דבר איסור (וכ”ד הרש”ל וש”ך בסי’ מב סק”ד) – ודעת הט”ז להלכה, דאין איסור בטעימה בלשון בלבד, ללא אכילה! כשהוא, ספק איסור.
והקשה על הפרישה: כיצד עלה בדעתו, להשוות טעימה בלשון, לטעימת קפילא?
הלא אדם השרוי בתענית, דנה הגמרא, האם מותר לו לטעום ממש, ולפלוט.
אבל לא דנה כלל, בטעימה קלה בלשון! – ומשמע! דטעימה קלה שכזו, אינה נחשבת לטעימה כלל. (ועי’ גיליון מהרש”א)
ולסיכום:
כל שטועם ופולט – מותר.
ובלבד, שהוא רק ספק איסור!
(דבאיסור וודאי, אסור אפילו בטעימה בלשון – עי’ פמ”ג שם)
והטעם להקל בספק:
ביאר שם הפמ”ג דעתו:
דבבולע איסור ופולט – הוא איסור דרבנן בלבד. (כמבואר בריב”ש סי’ רפח)
ולכן, בספק איסור, מקילים – דספיקא דרבנן לקולא.
[אך בנפל חלב לסיר בשר, צריך להרגיש: האם יש בו נתינת טעם – וכדי להרגיש, כמה נ”ט החלב בבשר, צריך לבלוע! – ולכן, נותנים דווקא, לקפילא גוי]
להלכה:
בפמ”ג (סי’ צה ס”ק טו) כתב: דאסור לטעום. כש”ך. (והביאו בפת”ש סי’ צח סק”א. וע”ע דרכי תשובה שם סק”ו).
אך בחגורת שמואל (שם סק”ד) כתב: “האמת עם הט”ז”. וכן בחוות דעת (שם בחידושים סק”ב), העתיק דברי הט”ז, להלכה. וכן ביד יהודה (שם בפיה”ק סק”ב) כתב: “והסומך על הט”ז ז”ל, לא הפסיד”. וכן העתיק הכה”ח (סק”ד), דברי הט”ז והחו”ד.
ובפתחי תשובה (הנ”ל), הביא דעת הצמח צדק, דמותר אפילו טעימה ממש של איסור, (אם פולט) – דלא גזרו באיסור דרבנן. [כן הבינו בדעתו, בנו, והפר”ח (סי’ קח ס”ק כב) וכ”ה בגיליון מהרש”א].
ושיש מי שהסביר דבריו: (נו”ב תניינא יו”ד סי’ נב), דהתיר רק טעימה בלשון בלבד! ורק באיסור פגום! (ולא בכל איסור דרבנן)
וכיון שיש מקילים לגמרי בטעימת ספק – ויש אוסרים לחלוטין. ובלשון בלבד, לכל הדעות קל יותר!
לכן נראה, דלמעשה יש להכריע בדרך אמצעי, שבטעימה בלשון לבד מותר! – כל שאינו ודאי איסור!
[עיין פמ”ג (סי’ צה מש”ז ס”ק טו) ז”ל: “אמנם, הא אמינא ודאי שפיר, ללחוך הבורית בלשון, שפיר דמי. דע”כ לא אסר הפר”ח (בסי’ ק”ח אות כ”ב), אלא ליחן לתוך פיו ולרקוק, כמ”ש הצ”צ (בסי’ מ”ז). אבל לחיכה בלשון, מתיר הפר”ח (בסי’ מב אות ה’) אפילו באיסור תורה”. עי”ש עוד.
וידוע, שקיבלנו הוראות הפר”ח, במקום שלא חלק על מרן. (וכמו שהאריך להביא מהפוסקים הגאון הרב י”ח סופר שליט”א בספרו חוקי רצונך ח”ב ס”ח והביא שם ז”ל: “ושורש הדברים כבר נמצא, בדברי הגאון רבי יונה נבון, בספרו שו”ת נחפה בכסף ח”ב ט”ז ע”ב)
ועי’ בשו”ת מהרש”ג (ח”א יו”ד סי’ יב) ז”ל: “המעיין בשו”ת מהר”ם שיק חיו”ד סי’ קמד יראה… דלחיכה בלשון, קיל טפי מטעימה ופליטה. ואף אי טעימה ופליטה אסור, מ”מ לחיכה בלשון מותרת. עיי”ש, דעושה בזה ג’ מדרגות. א. טעימה ובליעה. ב. טעימה ופליטה. ג. לחיכה בלשון עצמה. ואלו הייתי כדאי להכריע, היה נראה לי דברי הפר”ח, נכונים. דלחיכה בלשון, במקום ספק עכ”פ, שרי”.
ועוד כתב שם: “ושוב ראיתי בחוו”ד בסימן צ”ח בחי’, העתיק ג”כ, רק דברי הט”ז להתיר. ואף שראיתי בפ”ת סי צ”ח סק”א, נראה שמסקנתו לאסור. נ”ל דברי המתירין עיקר”. עכ”ל. (רק אעיר, שבפת”ש עצמו בסק”ד הביא בסתמא, לשו”ת בית אפרים שהיקל. וצ”ע)
וכן הכריעו, גם בספר הוראה ברורה, בביאור הלכה]
טעימת אדים, בספק איסור:
כעת נבוא לנידוננו!
האם מותר לטעום את אדי הסיגריה – כל שאין ודאות, שיש בה איסור?
נעמיק נא!
מה החילוק בטעימות? בין טעימת הלשון – לטעימת הפה?
ונראה ברור: שטעימת לשון בלבד, אינה צורת טעימה כלל!
וא”כ וודאי הוא, שטעימת אדי סיגריה – אינה צורת טעימה כלל!
[ואף שיש לחלק, דשם אין דרך בלקיקה בלבד. משא”כ הכא, דהוא דרך הנאתו – אך מסתבר יותר, דס”ל לט”ז, דכל שלא שייך לצורת אכילה, אין בו חשש. ואכמ”ל].
ובפרט! שבסיגריות אלו, אין לנו אפילו ידיעת ספק (ריעותא) – שאולי יש בהם איסור. אלא, שאין עליהם השגחת כשרות.
(בשונה מהמקרה שדיברו בו האחרונים, שיש ידיעת ספק. שהרי, הבשר מגיע ללא מליחה! – ומסתפק הקונה: האם בשר זה נמלח, או לא?)
למעשה:
ולכן נראה, שאין צורך בהשגחת כשרות, בסיגריות אלקטרוניות.
כיון, שלא ידוע (למיטב ידיעתי), על איזו בעיית כשרות בהם.
ובסוף דברינו, יש לציין!
מה שכתב מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בסוף תשובתו: (בשו”ת יחוה דעת חלק ה סימן לט)
“אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ושומע לנו ישכון בטח”.
