מקורות ונימוקים:
כתב מרן השו”ע (סי’ פט סעיף ג’): אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת י”ח, וכתב הרמ”א שיש נהגו לאחר אמירת מקצת הברכות, ומקורו בתשו’ תרומת הדשן (סימן יח) שכתב שראה רבים שנהגו שקודם יציאתם לדרך אומרים ברכות ותשבחות ואח”כ יוצאים לדרך.וסיים הרמ”א שטוב להחמיר. וכתב הרב משנה ברורה (ס”ק כ) שאפילו אם במקום שיהיה יהיה מנין שיוכל להתפלל עם הציבור בזמנו עכ”ז, לא יצא לדרך ושכ”כ הדרך החיים.
אמנם בשו”ת אור לציון ח”ב (פ”ז תשובה ו’) כתב, שכל זה אינו כשהולך לדבר מצווה כגון להתפלל במקומות קדושים וכיוצ”ב, אבל כשהולך להתפלל במקומות שהתפילה שם נשמעת יותר, וזה עיקר הליכתו, יש להתיר אף קודם שהתפלל.
ולפי”ז בניד”ד שעיקר הליכתך הוא בשביל טיול בצפון, ועל הדרך אתה רוצה להתפלל במקומות הקדושים, לכתחילה יש להחמיר ולצאת קודם עלות השחר, ובדיעבד יש להתיר לאחר אמירת הזמירות.