סיגריה חשמלית בצום

שלום רב!
אמנם בעישון בצום, בסיגריות רגילות, נקטו הפוסקים להקל.
(מלבד בט’ באב, שראוי להחמיר ולהימנע מעישון לשם תענוג, ובייחוד בעת קריאת הקינות – ורק מי שיש לו צער גדול במניעתו, יעשן בצינעא)
 
אבל בסיגריה אלקטרונית, שיש בה נוזל ממש – ושואף אדים לפיו.
באופן, שאם תשים טישו על פיית הסיגריה, תראה רטיבות.
יש פה נידון נוסף, ובזה יש לחוש יותר!
(מצד הנאה האסורה בצום – עיין מקורות)
 
ולמעשה נראה:
דלספרדים ההולכים בשיטת מרן השו”ע – יש להקל בארבעה צומות!
אך לבני אשכנז, היוצאים ביד רמ”א – יש להחמיר.
ובט’ באב – יש להחמיר לכל הדעות.
 
ומכל מקום, יש להימנע לעשן בכל השנה – משום “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!” – וכפי שהזהיר מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל, כמבואר בספריו.
ואמנם, בארגוני הבריאות השונים, יש מחלוקת במידת הנזק של סיגריה אלקטרונית – האם היא שווה לסיגריה רגילה, או פחות ממנה? [ויש אומרים: שהרבה פחות ממנה].
על כל פנים, לכל הדעות היא מזיקה בהחלט! ואף ממכרת, יותר מסיגריה רגילה! – ולכן, יש להימנע ממנה.  
 

עוד באותו עניין:

האם סיגריה אלקטרונית צריכה ברכה?

האם סיגריה אלקטרונית צריכה כשרות?

 
מקורות נימוקים והרחבה:
 
צום מאכילה – או מכל הנאה?
בגמרא מסכת ברכות (דף יד.) איתא:
“בעי מיניה אשיאן, תנא דבי רבי אמי מרבי אמי: השרוי בתענית מהו שיטעום? אכילה ושתיה קביל עליה – והא ליכא. או דילמא הנאה קביל עליה – והא איכא? אמר ליה: טועם, ואין בכך כלום. תניא נמי הכי: מטעמת, אינה טעונה ברכה. והשרוי בתענית, טועם ואין בכך כלום. עד כמה? רבי אמי ורבי אסי טעמי, עד שיעור רביעתא”.
כלומר, אשיאן הסתפק: האם קבלת הצום, היא מאכילה ושתייה גרידא – או מכל הנאת החיך?

ופשט לו רבי אמי: שרק הנאת אכילה ושתייה! – ופחות מרביעית, אינו נחשב לשם אכילה ושתייה.

וכתב הבית יוסף אורח חיים סימן תקסז:
“דכתבו התוספות (ד”ה טועם) והרא”ש (סי’ ו), דפירש רבנו חננאל: כגון שחוזר ופולטו, הילכך לא חשיבא הטעימה הנאה. ומיהו דוקא רביעית! אבל טפי מרביעית, חשיבא הנאה, לענין תענית. וכן כתב הרי”ף בפרק קמא דתעניות (ד.) וכן כתב הרמב”ם (פ”א הי”ד)”:
 

ובפסקי הרא”ש על מסכת תענית (פרק א סימן טו) כתב:
“כתב ה”ר יהודה הברצלוני: לבד מיום הכפורים, וט’ באב”.
כלומר, דבהם אסרו כל הנאה!

ומשמע! דבי”ז בתמוז וכדומה – אין איסור.

וביאר הריב”ש (בשו”ת סוס”י רפז):
דטעמיה: משום דעשה שאר תעניות, כתענית יחיד. כיון דברצו מתענין אוקמינהו. (ר”ה יח:). (כלומר, דלא היה מתחילה חובה)
 

אך התוספות (מסכת ברכות דף יד.) כתבו: (דלא כהרא”ש)
“משמע דמיירי בתענית יחיד, שקבל עליו. אבל בתענית הכתוב, לא”.
כלומר, דאסור אף בי”ז בתמוז וכדומה.

 
פסק ההלכה:
ובשולחן ערוך (אורח חיים הלכות תענית סימן תקסז סעיף א) כתב:
“השרוי בתענית, יכול לטעום כדי רביעית, ובלבד שיפלוט; וביום הכפורים ובתשעה באב, אסור. (הגה: ויש מחמירין בכל תענית צבור, והכי נוהגין)”.
מבואר: דדעת השו”ע לפסוק, כהרא”ש – והרמ”א, כתוספות.

[ואף שכתב הרמ”א שם (בהגהתו לסעיף ג):
“ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק, ללחלח גרונו ולפלוט, מלבד ביום הכיפורים דאסור”.
כבר העירו האחרונים (המג”א סק”ח, והגר”א, ומשנ”ב ס”ק יג), והסיקו:

דלשיטת השו”ע, אסור גם בט’ באב, ולרמ”א אסור בכל תענית ציבור].

 
לסיכום:
יש 3 הגבלות לרוצה לטעום בצום:

עד רביעית.
דווקא פולט.
לא ביו”כ וט’ באב. ולרמ”א, אף בכל תענית ציבור.

 
עישון בצום:
 

כעת, נבוא לנידוננו, בעניין עישון בצום:

דהנה, אף שהרב החבי”ב בספרו כנה”ג האריך לאסור, כבר הביא בכה”ח לרב חיד”א וחבל אחרונים שנקטו להיתר. וכן כתב הגר”ע יוסף זצוק”ל בשו”ת יביע אומר חלק א’ או”ח סימן ל”ג, וכ”כ הילקוט יוסף בסימן תק”נ. וכ”כ האור לציון בהלכות תשעה באב פרק כ”ט תשובה כ’.

ושוב הניף ידו בשנית הגרע”י זצקו”ל, בספרו, (שו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן ל”ט), על דברי כהנה”ג:
“שאין דבריו מוכרחים להלכה. דלא מבעיא לסברת רוב הראשונים, שמתירים טעימה בכל תענית צבור (חוץ מתשעה באב), שכדבריהם פסק מרן שקבלנו הוראותיו, שבודאי שאין לאסור עישון סיגריות בתענית צבור. אלא אפילו להרמ”א, יש מקום רב לחלק, בין הטועם דבר מאכל בפיו, ונהנה ממנו, אף על פי שחוזר ופולטו, לבין עישון סיגריות, שאינו אלא שואף עשן בעלמא לתוך פיו.

וראוי להחמיר בתשעה באב דוקא, ולהימנע מעישון לשם תענוג, ובייחוד יש להחמיר בעת קריאת איכה וקינות בבית הכנסת, אבל לצורך קצת, כגון למי שרגיל מאוד בעישון ויש לו צער גדול במניעתו, יש להתיר לו לעשן בתשעה באב בצינעא”. עיי”ש.
 

אך נדייק בדבריו! דדחה לכנה”ג, מחמת שהוא עשן בעלמא!

אך בסיגריה אלקטרונית, יש לדון מצד שתייה בצום!

שמבדיקה שעשינו, והלבשנו טישו על פיית הסיגריה, ושאפנו דרכו – נראה בברור, רטיבות על הטישו – והווה כדרך הנאתו.

א”כ יש לחוש משום שתייה בצום!

ואף שלדעת מרן השו”ע הנ”ל, מותר לטעום עד כדי רביעית במצטבר לכל הצום, ומסתבר, דאינו מגיע לרביעית במשך כל היום כולו – אבל התירו של מרן, הוא רק אם פולט את טעימתו – ומהניסיון, בסיגריה זו נבלעים אדים. (וע”ע בפמ”ג א”א סק”ח)

וכל שכן לדעת הרמ”א. שלדעתו, אסור לטעום בצומות הכתובים, אף אם פולט.

 
דברי פוסקי זמנינו:
ובינותי בספרים, ולא מצאתי מי שיעורר בזה, מאחרוני זמנינו, מלבד מה שהביאו, בשם הרב עמרם פרויד – שאסר.

שוב מצאתי, בחיפוש אחר חיפוש, תשובת הרב גרוס בעניין. שכתבה, כשלא הייתה מצויה בשוק – וכתב להתיר – אך מסייג את דבריו, שיש כמה סוגים, ומתכוון רק לסוג מסויים – גם לא נראה מדבריו, שידע שיש ממש רטיבות המורגשת בטישו.

אך יד”נ הרב רחמים ישראל שליט”א המציאני, מש”כ באשל אברהם (בוטשאטש) סימן תקסז -ז”ל:
“אודות שאיפת טובאק והעישון בתענית: פשיטא, שאין שום פתחון פה על הנוהגים להתיר. וגם אותם שכתבו להחמיר, היה כוונתם רק בעישון טובאק רטוב מאוד, ובולעים העשן וההבל, היוצא מהלח הרטוב, שיש על זה חשש, שאולי הוא כהבל היוצא ממשקים, שהוא כמשקים. והגם, שהוא מכל מקום שלא בדרך משקה, עם כל זה יש חשש, כיון שהוא דרך הנאתו. מה שאין כן במדינותינו, אין שום פתחון פה כל דהוא, לחשוש בזה. כי כוונת העישון, הוא רק לבריאות הגוף, לרפות המעיים. ואין בולעים העשן. ואין הטובאק לח כל כך, שיהיה מההבל, איזה ממשות דטעם, והמחמירים, היה כוונתם רק למגדר מקלות ראש”:
 

ונראה מדבריו, דס”ל: דהמתירים בעישון, התירו אף בנרגילה שהייתה מצוייה בזמנם.

וא”כ ה”ה לסיגריה זו – דשנויה היא במחלוקת – וא”כ להלכה, דנקטינן דמותר בעישון סיגריות – אף בסיגריה אלקטרונית, מותר.

אך באמת נראה!

דאף דיש שהתירו, גם לעשן נרגילה, עיקר מה דנקטינן להקל למעשה, הוא רק בסיגריית עשן, שבאמת אין בו כלל משתייה. (שכ”כ הטעם, מרן הגרע”י זצוק”ל בתשובתו: “שהוא עשן בעלמא”)

אמנם, בשתיית נרגילה וסיגריה אלקטרונית, שיש בה שתיית אדים ממש, יש מקום לאסור. וכש”כ האשל אברהם.

ומה שכתב למסקנא:

שיש להתיר בעישון שלהם, 1. שכוונת המעשן לבריאות בלבד. 2. ואין בולעים העשן. 3. ואינו לח כל-כך, שיהיה בו ממשות טעם.

הרי אצלנו, בסיגריה אלקטרונית, אין הדבר כן! שהרי עושים זאת להנאה, ואף כתחליף לאכילה ושתייה, וגם יש בו טעם ממש! ופעמים רבות נבלעים האדים.

לכן היה נראה לי לאיסור.

 
ולמעשה:
אחר העיון בדבר – דעתי נוטה להקל בארבעה צומות, לדעת השו”ע. ולהחמיר, לדעת רמ”א.

והטעם:

דלשו”ע – שהצריך בארבעה צומות, הנאת אכילה ושתייה – נראה, דאף שיש רטיבות, אינו נחשב לדרך שתייה.

אך לרמ”א, שהחמיר כתוס’ (בברכות דף יד), שאסור בכל הנאה, יש לאסור אף בהנ”ל.

וכן לשו”ע בט’ באב – הרי יש לאסור כל הנאה – וא”כ יש להימנע בט’ באב!

 
ובסוף דברינו, יש לציין!
מה שכתב מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בסוף תשובתו: (בשו”ת יחוה דעת חלק ה סימן לט)
“אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו. וכבר הזהירה התורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ושומע לנו ישכון בטח”.
ואמנם, בארגוני הבריאות השונים, יש מחלוקת במידת הנזק של סיגריה אלקטרונית – האם היא שווה לסיגריה רגילה, או פחות ממנה? [ויש אומרים: שהרבה פחות ממנה].
על כל פנים, לכל הדעות היא מזיקה בהחלט! ואף ממכרת, יותר מסיגריה רגילה! – ולכן, יש להימנע ממנה.  
לכן, אם תוכל לחדול לחלוטין מעישון סיגריות – תקיים מצווה גדולה, של חיזוק גופך.