שאלה:
שלום כבוד הרב,
רציתי לשאול, אם אמירת סברי מרנן נועדה כדי שהשומעים יכוונו לצאת ידי חובה, למה אנחנו אומרים זאת רק בקידוש ולא בברכת המוציא?
והאם מי שמקדש לעצמו, גם אומר סברי מרנן?
ומהו התרגום המדוייק של המילים סברי מרנן?
תודה מראש על התשובות.
תשובה:
שלום וברכה, שאלתך חשובה.
פירוש המילים “סברי מרנן” – הקשיבו רבותי.
מילים אלו נועדו להפנות את לב השומעים העוסקים בסעודתם, שיפסקו מאכילתן ויכוונו לשמוע את ברכת בורא פרי הגפן, כדי לצאת ידי חובת בברכה זו, וגם בכדי שיוכלו לענות אמן על הברכה בלא שיבואו לידי סכנה העלולה להיגרם מהדיבור בעת האכילה.
למרות שהשימוש במילים אלו נועד למי שמברך על היין באמצע הסעודה ומוציא אחרים ידי חובתן, התפשט השימוש במילים אלו, לפני כל ברכת בורא פרי הגפן שמוציא האדם את האחרים ידי חובה, גם כאשר אין זה בתוך הסעודה, כמו למשל קודם ברכת הגפן בקידוש ובהבדלה או תחת החופה.
אולם על ברכות אחרות כמו ברכת ‘המוציא’ או שאר ברכות שאין דרך לברכן בעת הסעודה, לא נתקנה אמירת “סברי מרנן” כיון שלא נדרש להפנות את תשומת לב השומעים לפסוק מהאכילה.
כמו כן, גם בנוגע לברכת היין, כל מי שאינו מוציא אחרים ידי חובה, כגון שמקדש לעצמו וכדו’, אינו נדרש לומר מילים אלו, הואיל ואינו פונה לאחרים להוציאם ידי חובתן, או להסב את תשומת ליבם שיפסקו מאכילתן.
לפיכך למעשה, משתמשים באמירת המילים “סברי מרנן”, אך ורק קודם לברכת בורא פרי הגפן, בין בשעת האכילה בין בעת הקידוש וההבדלה, או בברכת הגפן שתחת החופה או בברית המילה וכדו’.
מקורות ונימוקים:
במשנה בברכות דף מ”ב: איתא, בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון אחד מברך לכולם.
ובגמרא שם דף מג. איתא, שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו, לאחר המזון אחד מברך לכולם? אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי, ע”כ.
על פי דברי הגמרא הללו פסק הטור אורח חיים בסימן קע”ד בזה”ל:
אם המסובין רבים אפילו הסיבו ביחד כל אחד ואחד מברך לעצמו על היין שבתוך המזון, הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ופירש”י ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע ובעינן דעת שומע ומשמיע. וכתבו התוספות והרא”ש שמטעם זה יש אומרים שאם אמר המברך סברי מרנן והם מפנין בית הבליעה כדי לשמוע שפיר דמי.
אולם כתב הטור, ומיהו לא נראה האי טעמא, שאע”פ שאוכלין יכולין לשמוע הברכה ולצאת בשמיעה. ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי שאינם יכולים לענות אמן שאין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט, ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן חיישינן שמא יענה אמן הילכך בכל ענין כל אחד מברך לעצמו.
מבואר בדברי הטור ב’ שיטות בסיבת אמירת סברי מרנן, דעת רש”י שהטעם הוא על מנת שיוכלו השומעים לפנות דעתם מן האכילה ולכוון דעתם לצאת ידי חובה, הואיל ונדרש דעת שומע ומשמיע. ולדעת הטור, טעם אמירת סברי מרנן לגרום לשומעים להפסיק באכילתן בכדי שיוכלו לענות אמן על ברכת הגפן בלא להסתכן בדיבור בעת האכילה.
ביאור המילים סברי מרנן הוא – הקשיבו רבותי.
כפי שמצאנו בדברי המדרש תנחומא פרשת פקודי סימן ב’: כיצד חוקרין את העדים, כמו שאמר הכתוב ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים יג), העת שחוקרין העדים על העבירה שאדם עושה יוצאין הסנהדרין וכל ישראל עמם לרחוב העיר ומוציאין לשם לאיש שהוא מחוייב סקילה או אחד מארבע מיתות ב”ד ויוצאין שנים מהם או ג’ הגדולים מהם ודורשין לעדים וכששבים מלחקור אומר להם: סברי מרנן והם אומרים אם לחיים לחיים ואם למיתה למיתה…
וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה והוא אומר סברי מרנן ואומר הקהל לחיים כלומר כי לחיים יהא הכוס.
בדברי המדרש הללו מבואר המנהג שהתפשט בכלל ישראל, שהמקדש אומר קודם ברכת הגפן, “סברי מרנן” גם בעת ברכת הגפן בקידוש ובהבדלה שאינם בתוך הסעודה.
כפי שכתב הרמ”א בהגהתו לשו”ע סימן קע”ד סעיף ח’, שגם בכל מקום שמברכין על היין להוציא אחרים ידי חובה, אומרים לשון סברי מרנן, למרות שהיה די לומר ברשות, כיון שבתוך הסעודה משתמשים בלשון סברי מרבנן, אומרים כך גם קודם כל ברכת היין.
וכתב הב”ח בשם המהר”ם שור דכן גם קודם ברכת הגפן שבחופה ובברית המילה.
והיינו דלא כפי שכתב בנחלת צבי אורח חיים סימן קעד ס”ק ח, שציין לדברי הדרכי משה שם ס”ק ח’ שהביא לדברי האור זרוע ח”א סימן קמ”ד שכתב שאין לומר סברי אלא בתוך הסעודה, אבל לקידוש או להבדלה אין לומר סברי, והוא כדעת בעל הלבוש והמג”א ס”ק י”ז.
עוד מבואר בדברי המדרש תנחומא, שמנהג ישראל קדושים, שכאשר אומר המקדש “סברי מרבנן” משיבים המסובים “לחיים”. שהכוונה היא שיהא הכוס לחיים ולא למוות, ככוס שמשקין את הרוגי בית דין שלא תטרף דעתם.
טעם נוסף לאמירת “לחיים” מצאנו בדברי הכל בו שכתב לבאר, שהכוונה היא לומר, שיהא הכוס לחיים ולא למוות לברכה ולא לקללה, הואיל ונוח קילל את בנו בעקבות היין, לכן עונים המשיבים לחיים כלומר שנזכה לשתותו בחיים.
